המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה ח׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 8
א׳במק"א152ראה בספרו של הגאון המחבר דרכי משה דרכי הקנינים שמעתתא ח פרק ז. ישבתי בזה מה שקשה לכאורה בפסחים (כ"ט ע"א) לר' אחא בר יעקב דסבירא ליה, דילפינן שאור דאכילה משאור דראיה לר' יהודה, ומה שאור דראיה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, אך שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה, ובזה הוא מפרש את המשנה, שחמץ של אחרים מותר בהנאה, אבל קשה א"כ למה כתבה המשנה דוקא חמץ של נכרי, הלא גם חמץ של ישראל אם אינו שלו אך של ישראל אחר נמי מותר בהנאה?
1
ב׳ומזה חפצו ללמוד, דאף בב"י עובר בחמץ של ישראל אחר, ודוחק?153עיין צל"ח שם שכתב שמכח סוגיא זו חזר בו ממה שכתב בדף ה, ב הביאו הגרעק"א בסוגיין.
2
ג׳אבל כשאנו מצרפים את שתי השיטות של הר"ן יחד, זאת אומרת, דאיסור הנאה הוא בכלל הפקר, ובמקום דאם לא יקנה לא הוי איסורי הנאה באופן החלטי, שם אפשר לו שפיר לקנות לענין הפרטים, שבנוגע להם עוד קשר בעלותי, ממילא לא יתכן אף לר' אחא בר יעקב רק זה שחמץ של נכרי מותר בהנאה, אבל לא יתכן זה בשום אופן בחמץ של ישראל, דכיון דכל האיסור הנאה הוא בחמץ שלו, הרי נעשה זה הפקר ככל איסורי הנאה, אלא שבכל איסורי הנאה לא יוכל אחר לבוא ולזכות מצד דאין קנין באיסורי הנאה. אבל כאן, כיון שטרם שזכה אין כלל איסורי הנאה לזוכה, דהא טרם שזכה הרי הוא בכלל חמץ של אחרים לדידי', ממילא שפיר הוא זוכה, וגם כאן אנו מדברים לענין פרט הקשור עדיין בבעלות, דהא לר' אחא בר יעקב כל איסור הנאה בחמץ הוא קשור בבעלות דרק "שלו אי אתה אוכל".
3
ד׳ובכן לפ"ז אפשר לנו לומר שפיר, דאמנם לענין ב"י מה שאנו אומרים "אבל אתה רואה של אחרים" יש בכלל אפילו חמץ של ישראל אחר, אבל בנוגע ל"אבל אתה אוכל של אחרים" לא משכחת רק בחמץ של נכרי, דאילו בחמץ של ישראל אחר ע"י האכילה הוא זוכה מן ההפקר ושוב נעשה חמץ שלו154נראה כוונת הגאון המחבר דדוקא מנכרי אינו זוכה על ידי האכילה כיון שהנכרי הוא בעלים, אבל בישראל דהוא הפקר הרי הוא זוכה על ידי האכילה. ועיי"ש בתוס' שהקשו על רש"י אמאי אינו זוכה מכח האכילה וגם אי מיירי בגזל מ"מ הא חייב באחריותו. ועיין להלן אות יא שהגאון המחבר יישב קושיה זו לדרכו..
4