המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו כ״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 29

א׳אם שתי סבות מתנגדות זו לזו שאחת מהן צריכה להביא לידי מסובב חיובי והשניה למסובב שלילי, אז, כמובן, נשאר אותו הצד השלילי. אכן אם שתי הסבות המתנגדות הן שתיהן סבות חיוביות, אז, כמובן, אם אחת מהן קודמת להשניה הנה לו משפט הבכורה והיא מבטלת את השניה הבאה אחריה.

ב׳אבל אם שתיהן באות בבת אחת, אז הן מבטלות זו את זו ואי אפשר להשתמש בהמסובבים שלהן.

ג׳דוגמא לדברים:⁵³¹ראה גם מה שכתב הגאון המחבר להלן מדה יב אות יב. המחלוקת של ר' יהודא ור' שמעון לענין בכורות, דר' יהודא סובר דשותפות עובד כוכבים חייבת בבכורה, ור' שמעון סובר דפוטרת מן הבכורה, ואמנם לשיטתייהו אזלי בגדר שותפות עפ"י מחלוקתם בהוריות (ו' ע"ב) אי חטאת השותפין כשמת אחד מן השותפים, דר' יהודא סובר, דלמיתה אזלי ור"ש סובר, דאין חטאת השותפים מתה, שבולט הדבר, דר' יהודא סובר דגדר השותפות הוא מחצית לזה ומחצית לזה, כלומר, דאף לפני החלוקה במציאות הוא חלוק בדין, אלא שכ"ז שלא היתה חלוקה במציאות, משתמש כ"א בכולו, וכשמת אחד מן השותפין וחלקו בחטאת הולך למיתה, ממילא אי אפשר להקריב את כל הקרבן, ור"ש סובר, דגדר השותפות הוא כולו לזה וכולו לזה, כלומר, שלפני החלוקה במציאות אין גם חלוקה בדין, וההבדל בין יחיד לשותפות הוא רק בזה, שהבעלות של היחיד שוללת את הדבר מכל אדם, וכאן נשארה עוד בעלות לאדם שני ולכל אחד מהם חסר רק מה שיש להשני בעלות כמוהו⁵³²בגדר זה של שותפין מצינו כמה שיטות חלוקות, עיין חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם הל' בכורות פ"ו ה"י שהוא בעלות של כולם על הכל, וראה קונטרסי שיעורים נדרים שיעור כג, ו שנקט שהוא בעלות חדשה השונה במהותה מבעלות של איש פרטי. ולהצד השני שכל אחד יש לו בעלות משותפת ג"כ נחלקו האחרונים אם כל אחד יש לו חלק בנכסים אך שחלק זה אינו מבורר, או שבכל חלק וחלק יש לכל אחד חצי, ראה אבן האזל הלכות שכנים פ"ב ה"י ד"ה איברא, קובץ שיעורים בבא בתרא אות תד וביצה אות לט, חי' הגרנ"ט סי' קצב, קהילות יעקב גיטין סי' ל. ועיין קוב"ש וקה"י שבזה גופא נחלקו רש"י ותוס' דלהלן. וראה מש"כ הגאון המחבר בספרו שם בדעת התוס'. וע"ע מחנ"א הלכות זכיה ומתנה סימן א, שו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' טז, גליוני הש"ס זרעים כרך ג אות פה., וממילא בחטאת, כשמת אחד מן השותפין לא שייך למימר חטאת שמתו בעליה אף בחלק מן החטאת, דהבעלים של כל החטאת עדיין קיים, אלא שמקודם חיו שני בעלים ועכשיו יש רק בעלים אחד⁵³³עיין שער משפט סי' רעה סק"א שנסתפק בגוונא שיש שותף עם גר ומת הגר שאין צריך מעשה זכיה אלא מיד זוכה השותף הישראל, והיינו נמי לפי הצד בחקירה שלכל שותף יש סיבה על הכל, אך באמת אפשר שכל הצדדים מודים לזה, שלכל אחד יש סיבה בהכל, והויכוח הוא האם גם בפועל יש לכל אחד בעלות על הכל כל זמן שלא חלקו, או שאע"פ שלכל אחד יש סיבה על הכל, מכל מקום כיון שאחר חלוקה יהיה לכל אחד חצי אזי גם קודם חלוקה ישנו בפועל זכיה רק בחצי, אך כשפוקע הקנין מאחד שהוא המעכב לזכיית השני בהכל, ממילא זוכה הלה בהכל, ודו"ק. וראה מה שכתב הגאון המחבר להלן מדה ח אות נב ומה שצויין שם..

ד׳וגם בכאן לענין בכורות ר' יהודא לשיטתו, ולכן מחייב בשותפות עכו"ם בבכורה, דס"ס חלק הישראל הרי הוא חייב בבכורה, ור"ש לשיטתו דכולו לזה וכולו לזה, ובכן גם כולו לעכו"ם ולכן פוטר⁵³⁴הדברים צריכים עיון. שהרי הגם שמחייב ר' יהודה בבכורה מכל מקום פטור מגיזה ועבודה, ואם הסברא היא מצד שסוף סוף כולו של ישראל, מדוע שלא יאסר בגיזה ועבודה (ואם כי גיזה ועבודה תלויה בדין הקרבה, ומסתבר שאי אפשר להקריב כיון שעכ"פ שייך לעכו"ם, אך נראה בסברא דכיון שאין העכו"ם מפקיע את קדושת ההקרבה בכח כי אם בפועל, א"כ לענין דין גיזה ועבודה סגי במה שיש דין הקרבה בכח, וכמו שמסתבר שבכור בחו"ל אסור בגיזה ועבודה אע"פ שאין בו דין הקרבה, ויש לחלק ודו"ק). ובאמת בהדיא בגמ' בכורות ג, א ילפינן לה לדינא דר' יהודה מקרא עיי"ש ב' טעמים או שהטעם ששותפות עכו"ם חייבת הוא משום דלר' יהודה דרשינן כל אפילו כל דהו, או שנחלקו ר"ש ור"י אם כל לגרועי אתא או לאסופי אתא עיי"ש, ועכ"פ מבואר שמחלוקתם היא האם בעלות הישראל היא המחייבת וסגי בכל דהו, או שבעלות העכו"ם מפקיעה. (עיין להלן אם בהמת הפקר פטורה מן הבכורה או חייבת).
ויעויין בגרי"ז בכורות דף יא, א שכתב שבדעת ר' יהודה הפוטר מגיזה ועבודה יש בזה מחלוקת רש"י ותוס' שם לענין הקדיש חד אבר אי אסור בגו"ע ורצתה הגמ' להוכיח מדין גזה ועבודה בבכור, דלהתוס' מה שאין קרב הוא משום שלא נחתא קדושה לחצאין וכיון שעל חלק העכו"ם לא נחתא קדושה ממילא אין קדושה לענין הקרבה ופטור מגיזה ועבודה (ויעויין שם בשטמ"ק בהשמטות אות כא ולז דעכ"פ איכא קדושה לענין שאסור להיאכל בלא מום), ורש"י סבירא ליה לאו משום שאין קדושה לחצאין דר' יהודה עצמו מודה ששותפות עכו"ם פוטרת מדין בכור חענין הקרבה וגיזה ועבודה. ועיין בגרי"ז הל' בכורות בשם אחיו הגר"מ הלוי שמה שלר' יהודה יש דין נתינה לכהן אינו מהלכות הקדושה של הבכור אלא שהוא מדין המתנות כהונה, והמתנות כהונה אינם תלויים בקדושת הבכור. וע"ע מהרי"ט אלגאזי פ"א אות ה שמבואר בדבריו ג"כ כמו שכתב הגרי"ז אליבא דרש"י, שר"י מודה לעיקר הדרשה אלא שסובר שנאמרה דוקא לענין נתינה..

ה׳אכן, אנו מוצאים בחולין (מ"א ע"א) לענין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו

ו׳דכשיש לו שותפות בגוה שפיר אוסר, ויש בזה מחלוקת רש"י ותוס', לשיטת תוס' אסור החלק של חברו רק מטעם מדמע, ולשיטת רש"י אסור מטעם עצמו, ולשיטתייהו אזלי, כאשר כבר הארכתי בספרי דרכי משה - דרך הקודש ח"ב (ש"ח פ' י"ד), דשיטת רש"י בשותפות היא דכולו לזה וכולו לזה ושיטת תוס' היא דחציו לזה וחציו לזה⁵³⁵וכן נקטו אחרונים רבים, עיין לבוש מרדכי ב"ק סי' ו שהאריך והביא ראיות מכמה מקומות ברש"י ובתוס'. ועיין שיעורי הגרא"א דסלר הוריות ו, א שלמד בדעת רש"י ששותפין יש לכל אחד חצי ולכך האחין שחלקו כשמחזירין זה לזה מחזירין לשותפות, והרמב"ם פליג ע"ז עיי"ש..

ז׳אכן עלינו להתבונן מדוע לענין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הנה בשותפות, כשאנו תופסים שכולו לזה וכולו לזה שפיר יכול לאסור את כולו, ולענין בכורות אנו אומרים, דאם תפסינן גדר שותפות כנ"ל הוא פטור לגמרי מבכורה כשיש לו שותף עכו"ם?

ח׳אכן לפי הנחתנו הנ"ל בשתי סבות המתנגדות זו לזו אתי שפיר, דאמנם גם בשני הדברים הנ"ל, גם לענין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כשיש לו שותפות בגוה, וגם לענין בכורה כשישראל ועכו"ם המה שותפים, הנה יש כאן שתי סבות המתנגדות זו לזו, בבכורה, הישראל הוא סבה לחיוב והעכו"ם הוא סבה לפטור, וכן לענין לאסור כשיש שני שותפים והאחד מכוון לאיסור, הנה הוא סבה לאיסור וחברו, השותף שאינו רוצה בזה, הוא סבה להיתר, וכיון שהנחנו שבזה אנו מסלקין את שתי הסבות יחד, הנה ממילא לענין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ששם בודאי לא השלו הוא סבה לאיסור, אלא להיפך השאינו שלו הוא סבה להתיר, ודבר של הפקר בודאי יכול לאסור כאשר כבר האריכו האחרונים בזה, והוכיחו דאפילו בדבר של חברו, אם אין הקפדה מצד הבעלים שפיר יכול לאסור. והראי' מהא דאמרינן בע"ז (נ"ג ב') "מדפלחו ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניחא להו" - ממילא כאן, כשנשאר הצד של העדר הסבה ולא נחשב גם לשלו וגם לשל אחרים, ממילא נשאר הדבר אסור, משא"כ כאן לענין בכורה, שמבואר בתוספתא וכפי שמביא זה גם המהרי"ט אלגזי⁵³⁶עיי"ש במהרי"ט אלגאזי שכתב שמצד עיקר הדין היה ראוי שבהמת הפקר תחייב בבכורה, אלא דכיון שמצוה להקדישו אע"פ שאינו מעכב אך עכ"פ כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת, וכאן שאינו ראוי לבילה בילה מעבת בו. ולפי סברא זו לא שייכים דברי הגאון המחבר שמצד הסיבות המבטלות זו את זו אכתי אין כאן פוטר, ומצד מה דבעינן ראוי להקדישו סוף סוף הא יש כאן מי שיוכל להקדיש, ודו"ק. ועיין אגודת אזוב מדברי סי' לו שלמד בדעת התוספתא שבעינן בעלים לקדושת בכורה ולפי"ז שייכים דברי הגאון המחבר., דהפקר פטורה מן הבכורה. ובשותפות של עכו"ם וישראל ביחד אז שתי הסבות המתנגדות זו לזו מבטלות זו את זו, ונחשב כאילו אינו לא של ישראל ולא של עכו"ם, זאת אומרת, בבחינת הפקר, שפיר הוא פטור מן הבכורה⁵³⁷ובאמת נחלקו בזה האחרונים, ראה: טורי אבן ר"ה שכתב שבהמת הפקר חייבת בבכורה ועיין ראשית בכורים בכורות ז, א (ועיי"ש בהשמטות), ועיין במנחת חינוך מצוה יח שהבבלי חולק על התוספתא, וראה גליוני המנחת חינוך להאבי עזרי. אולם דעת רוב האחרונים כהתוספתא, ראה: עבודת הגרשוני סי' כה, חת"ס יו"ד סי' שטז..

ט׳ועלינו גם כן לחלק בין זה דבכורה ובין זה דטבל, כוונתי להא דתנאי "ישאל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה" (גיטין מ"ז ע"א וע"ב), וגם שם יש מחלוקת רש"י ותוס', לשיטת רש"י לא יוכל להפריש מיניה על אחרים ומאחרים על זה, אבל מיניה וביה יכול להפריש, ולשיטת תוס' אפילו מיניה וביה לא יכול להפריש, דשמא חטה אחת של ישראל וחטה אחת של עכו"ם, ואנו רואים בולט, דרש"י סובר דהגדר שותפות הוא שכולו לזה וכולו לזה, ממילא בכל חטה יש כולה טבל וכולה חולין, וע"כ מיניה וביה יכול להפריש, ותוס' סוברים דחציו לזה וחציו לזה, ובכל חטה יש ספק לאיזה חציו היא שייכת, אבל עכ"פ אפילו לרש"י אנו אומרים, שטבל וחולין מעורבין זה בזה ואין אנו אומרים כנ"ל דכיון דיש שתי סבות המתנגדות זו לזו ישאר הצד השלילי שבהם?

י׳משום דשם אין להכריע מה בזה הצד החיובי ומהו הצד השלילי, דבבכור בודאי הנה הקדושה שבו צריכה לסבה של פטר רחם ובלי סבה מיוחדה לקדושה נשאר ממילא הדבר חולין, שזה אינו צריך לסבה אלא זה בא מהעדר הסבה לקדושה, ולא כן בטבל וחולין, שאדרבא אפשר להגיד, שדוקא החולין דרושים לסבה, כי טעם החולין הוא מצד זה ד"יש קנין לעכו"ם בארץ

י״אישראל להפקיע מיד מעשר", ובכן אנו דרושים בזה אדרבא לסבת הפקעה.