המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר כ״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 26

א׳ואמנם אלה הסוברים דבספיקא דדינא לא שייכת חזקה, עוד מרחיקים לכת, כנראה, וסוברים, דכל חזקה באה רק על ספק במקרה חדש, כמו, למשל, ספק אם נטמא בשרץ או לא, ספק אם נטבל אח"כ או לא, ספק אם נתקדשה או נתגרשה, שבכל פעם שמתעורר הספק הוא מקרה חדש, לא כן ספיקא דדינא שהוא תמיד ספיקא קבוע המאחד את כל הספיקות באופן כזה וכזה, שבכולם יש נקודה מרכזית אחת שממנה מסתעפת הספק⁷¹¹כך ביאר בעונג יו"ט שם. ובמשנה למלך הלכות טומאת צרעת פ"ב ה"א כתב הטעם דלא אמרינן חזקה בספיקא דדינא משום שעל ידי החזקה לא ישתנה הדין, וכ"כ בשו"ת רעק"א סי' לז ופמ"ג שפ"ד סי' יח סק"א. ועיין בהמאיר לעולם ח"א דף כג, ב לבאר מדוע בספק הביאה ב' שערות בבוקר או בערב, אין את הכלל שעל ידי החזקה לא ישתנה הדין., ואלה הסוברים, דגם בספיקא דדינא שייכת חזקה, לא מבדילים בין מקרה חדש ובין מקרה קבוע, אבל גם אלה מודים, לפי דברינו הנ"ל, שחזקה היא רק במקרה ולא בעצם⁷¹²עיין קה"י כתובות סי' כז שהחילוק בין ספיקא דדינא לספיקא במציאות, תלוי בחקירה בחזקה דמעיקרא אם ענינה כאילו כלך נתברר שבזה שייכת הסברא (המובאת להלן מהמשל"מ) שעל ידי חזקה לא ישתנה הדין, משא"כ אם הוא הנהגה גרידא בלא הכרעה אין לחלק בין ספק בדין לספק במציאות..

ב׳וכמובן, שאין להקשות ממקוה שנמדד ונמצא חסר, דכל הטהרות שנעשו על גבה טמאות, ולא אמרינן ג"כ שזהו ספק בעצם המקוה, וע"ז לא שייכת חזקה? דמקוה אין זו עצם וה"נמצא חסר" הוא ג"כ רק מקרה ככל המקרים דעלמא, וגם זה דספק בעצם לא שייך רק כשהספק במהותו, מהות העצם, יצוייר אף בלי הספיקות המסתעפים מזה ע"י מקרה. כמו, למשל, בחרש או אנדרוגינוס, שאף אם לא קידש ולא טמא בלובן או באודם, נמי שייך הספק אם הוא בכלל פקח או שוטה - בחרש - ואם הוא איש או אשה - באנדרוגינוס - לא כן במקוה שכל הספק אם היא מקוה כשירה או לא, זהו רק בנוגע להטהרות שנעשו על גבה, כי בלי זה מה לנו עם המקוה⁷¹³כך ביאר בישועות יעקב אה"ע סי' יז סקכ"ט אם דברי הריטב"א בעירובין לו, ב שאזלינן בכל חזקה בתר שורש הספק וזה לשונו, ואין זה דומה למקוה דנימא גם כן דמוקמינן המקוה אחזקתו וממילא הטמא שטבל בה טהור זה ליתא, דהא עיקרו של מקוה הוא רק לטהר טמאים הטובלים בה וכל הטמאים יש להן חזקת טומאה ואין לנו לדון את המקוה כמות שהוא רק לענין טמא שטבל בה דהא השתא ודאי חסרה. ובשערי יושר שער ב פרק ב כתב גם כן לסברא זו אך דוקא בתרתי לריעותא (וגם מדברי הישוע"י נראה כן שהוסיף השתא הוא דקחסרה). ויעויין בשערי יושר שער א פרק יד..

ג׳וכן הדבר בסכין שנמצא פגום דאנו הולכים בזה אחרי החזקה של הבהמה, "בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת", אף שהספק הוא בעצם הסכין, הוא ג"כ מצד הנ"ל, דכל הספק בסכין הוא רק מצד השחיטה של הבהמה, ומקוה וסכין אין זה בבחינת עצם אלא בבחינת מכשיר, המקוה מכשיר לטהרה והסכין מכשיר להיתר הבהמה.

ד׳ואין להקשות על הנחתנו הנ"ל, דזמן ג"כ נחשב לעצם, וממילא לא שייכת בזה חזקה, מהא דנכסי דבר שטיא עתים חלים עתים שוטה שמוקמינן ארעא בחזקת בר שטיא, כמבואר בכתובות (כ' ע"א)? דחזקת מרא קמא שאני, כמו שמחלקים אלה הסוברים, דבספיקא דדינא לא שייכת חזקה, דבשביל חזקה לא ישתנה הדין, ובכל זאת, בספיקא דממונא אמרינן אוקי ארעא אחזקתה, משום דבזה יש ג"כ הגדר של "לא עבדינן עובדא"⁷¹⁴יעויין בשו"ת רעק"א סי' לז שם שס"ל דגם חזקת מרא קמא לא אמרינן בספיקא דדינא (ובבר שטיא הוי תו"ת, יעויין בתוס' ב"ב לב, ב ד"ה והלכתא) וכ"כ בקונטרס הספיקות כלל ד אות ד-ה. וראה או"ש טוען ונטען פט"ו ה"ט וקוה"ס כלל ה אות ט..