המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר ד׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VIII 4
א׳כל ההלכות במתנה ע"מ שכתוב בתורה שמעשה קיים ותנאי בטל באו רק עפ"י ההבדל הראשון שכתבנו, שלפעמים אפשר לכוון שתשאר הסבה בלי המסובב, אבל אינה מועיל המחשבה שישאר עצם הדבר בלי ההסתעפות.
1
ב׳כי מתנה ע"מ שכתוב בתורה אין המושג רק מפני שקיום התנאי הוא נגד התורה, כי בודאי על מנת שתאכלי בשר חזיר הוא גם כן נגד התורה, ובכ"ז כפי המבואר בגיטין (פ"ד ע"ב) אין זה נקרא מתנה ע"מ שכתוב בתורה664עיין מחנה אפרים הל' ריבית סי' לז שהקשה מהגמ' שם על שיטת ר"ת המובאת בתוס' ישנים כתובות נו, ב ותוס' רא"ש שם ובב"מ נא, א דהטעם דמתנה עמש"כ תנאו בטל הוא כיון דהוי מפליג בדברים, דהלא הגמ' שם מביאה בזה מחלוקת אביי ורבא אי מתנה ע"מ שתאכלי בשר חזיר הוי כמפליגה בדברים ואתרוייהו מקשה הגמ' ותיפו"ל דהוי מתנה עמש"כ בתורה. וכן הקשו הכת"ס גיטין שם והקוב"ש כתובות אות קסז, עיין בכת"ס מה שיישב. וראה שרשי הים ח"ב סי' לא שביאר שזה גופא כוונת הגמ' בישובה שם שיש חילוק בין ודאי קא עקר ללא ודאי דא עקר., אלא הכוונה בעיקר שלא מועיל התנאי שלא יסתעפו הפרטים המסתעפים ממילא מעצם הדבר665הגמ' בגיטין הנ"ל דנה אמאי המתנה על מנת שלא תאכלי בשר חזיר לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה, ואמר רבינא שם כי אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דודאי קא עקר, אבל הכא מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלה, לא תיכול ולא תתגרש. ובביאור החילוק נאמרו ונשנו בראשונים כמה שיטות.
הרמב"ן בב"ב קכו, ב פירש וז"ל, ולי נראה טעמא דכל מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל משום דכל תנאי דקא עקר ליה למעשה לאו תנאה הוא, שכיון שאמר על מנת שאין לך עלי הרי את מקודשת לי חלו הקדושין, שמצאו מקום לחול שהרי אפשר להתקיים התנאי שלא יתן לה שאר כסות ועונה, וכיון שחלו לא חלו לחצאין שאין אישות לחצאין, ולא דמי לשאר תנאין שלא נתקיימו שהקדושין בטלים. עכ"ל הרמב"ן (וכ"כ הרמב"ן בב"מ צד, ב, ראה להלן אות ז). והרשב"א בקידושין הביא ביאור זה בשם יש מפרשים וביאר יותר וזה לשונו, לפי שכל תנאי שעוקר את המעשה אינו תנאי, לפי שמשעה שאמר לאשה הרי את מקודשת לי או לעבד הרי מתנה זו נתונה לך חל המעשה, שהרי ראוי הוא לחול ולהתקיים שלא יהא לרבו רשות בו, ושלא תהא לאשה שאר כסות ועונה על בעלה, ואלו אינן מבטלין מתנאי המתנה ולא כלום, אלא דדבר תורה שאין אישות בלא שאר כסות ועונה ואין יד לעבד בלא רבו, וכיון שחל המעשה לא חל לחצאין, אבל שאר תנאים דעלמא דמי שהתנו עליו מבטל תנאו מדעתו בטל המעשה בביטולו של תנאי, לפי שהיה כח לתנאי להתקיים בקיומו של מעשה, וכיון שלא נתקיים התנאי נתבטל המעשה, ואינן דומין לזה שמשעה שחל המעשה בטל התנאי. וביאור זה עולה יפה עם הסברו של הגאון המחבר שתנאי מועיל רק במקום בו יש לעושה התנאי בעלות על מה שהתנה, מה שאין כן כאן שהדבר הוא מסתעף ממה שעשה ובדבר הזה אין לחלקו לחצאין, וממילא תנאו בטל. ועיין להלן אות ה ובהערה שם.
ובריטב"א גיטין שם כתב וז"ל, פירש רבינו נר"ו דטעמא משום דאיהו לאו בהדי דידה מתנה אלא הרי הוא כמתנה עם התורה, שממה שחייבתו תורה מתנה עמה שלא יהא חייב בה וכו' אבל הכא עמה הוא מתנה שהוא אומר לה ע"מ שתעשה או שלא תעשה, ובכל כי האי גונא שהוא מתנה עמה ועליה הדבר לעשות, כיון שאינה מוכרחת לעשות לא חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה, ואי קיימא תנאה מגורשת ואם לאו אינה מגורשת. ועיין אבי עזרי הל' אישות שם דבכל גוונא שאינו עוקר בודאי אפילו שהוא נגד התורה מהני התנאי, עיין גם שו"ת הרא"ש כלל לג סימן א וקצוה"ח סי' עג סק"ג, וראה ארעא דרבנן אות תט.
וברמב"ם פ"ו מהלכות אישות ה"ט כתב ז"ל, ובמה אמרו כל התנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכו' שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זכתה לו תורה או מנעה ממנו או יפטור עצמו מדבר שחייב אותו תורה, שאומרים לו תנאך בטל וכבר נתקיימו מעשיך ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו תורה ולא תזכה בדבר שמנעך התורה ממנו
וראה בהערה לעיל דעת ר"ת בגדר מתנה עמש"כ בתורה, ומש"כ בשרשי הים זה גופא כוונת הגמ'..
הרמב"ן בב"ב קכו, ב פירש וז"ל, ולי נראה טעמא דכל מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל משום דכל תנאי דקא עקר ליה למעשה לאו תנאה הוא, שכיון שאמר על מנת שאין לך עלי הרי את מקודשת לי חלו הקדושין, שמצאו מקום לחול שהרי אפשר להתקיים התנאי שלא יתן לה שאר כסות ועונה, וכיון שחלו לא חלו לחצאין שאין אישות לחצאין, ולא דמי לשאר תנאין שלא נתקיימו שהקדושין בטלים. עכ"ל הרמב"ן (וכ"כ הרמב"ן בב"מ צד, ב, ראה להלן אות ז). והרשב"א בקידושין הביא ביאור זה בשם יש מפרשים וביאר יותר וזה לשונו, לפי שכל תנאי שעוקר את המעשה אינו תנאי, לפי שמשעה שאמר לאשה הרי את מקודשת לי או לעבד הרי מתנה זו נתונה לך חל המעשה, שהרי ראוי הוא לחול ולהתקיים שלא יהא לרבו רשות בו, ושלא תהא לאשה שאר כסות ועונה על בעלה, ואלו אינן מבטלין מתנאי המתנה ולא כלום, אלא דדבר תורה שאין אישות בלא שאר כסות ועונה ואין יד לעבד בלא רבו, וכיון שחל המעשה לא חל לחצאין, אבל שאר תנאים דעלמא דמי שהתנו עליו מבטל תנאו מדעתו בטל המעשה בביטולו של תנאי, לפי שהיה כח לתנאי להתקיים בקיומו של מעשה, וכיון שלא נתקיים התנאי נתבטל המעשה, ואינן דומין לזה שמשעה שחל המעשה בטל התנאי. וביאור זה עולה יפה עם הסברו של הגאון המחבר שתנאי מועיל רק במקום בו יש לעושה התנאי בעלות על מה שהתנה, מה שאין כן כאן שהדבר הוא מסתעף ממה שעשה ובדבר הזה אין לחלקו לחצאין, וממילא תנאו בטל. ועיין להלן אות ה ובהערה שם.
ובריטב"א גיטין שם כתב וז"ל, פירש רבינו נר"ו דטעמא משום דאיהו לאו בהדי דידה מתנה אלא הרי הוא כמתנה עם התורה, שממה שחייבתו תורה מתנה עמה שלא יהא חייב בה וכו' אבל הכא עמה הוא מתנה שהוא אומר לה ע"מ שתעשה או שלא תעשה, ובכל כי האי גונא שהוא מתנה עמה ועליה הדבר לעשות, כיון שאינה מוכרחת לעשות לא חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה, ואי קיימא תנאה מגורשת ואם לאו אינה מגורשת. ועיין אבי עזרי הל' אישות שם דבכל גוונא שאינו עוקר בודאי אפילו שהוא נגד התורה מהני התנאי, עיין גם שו"ת הרא"ש כלל לג סימן א וקצוה"ח סי' עג סק"ג, וראה ארעא דרבנן אות תט.
וברמב"ם פ"ו מהלכות אישות ה"ט כתב ז"ל, ובמה אמרו כל התנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכו' שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זכתה לו תורה או מנעה ממנו או יפטור עצמו מדבר שחייב אותו תורה, שאומרים לו תנאך בטל וכבר נתקיימו מעשיך ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו תורה ולא תזכה בדבר שמנעך התורה ממנו
וראה בהערה לעיל דעת ר"ת בגדר מתנה עמש"כ בתורה, ומש"כ בשרשי הים זה גופא כוונת הגמ'..
2
ג׳ובשביל כך יכול הוא להתנות הרי את מקודשת עמ"נ שתתני לא מאתיים זוז או עמ"נ שתאכלי בשר חזיר ואם לא נתקיים התנאי בטלין הקדושין, ואע"פ שמעשה הקדושין, הכסף או השטר והביאה, הוא סבה תמידית לחלות האישות, אבל כיון שהוא הפועל של המסובב - היינו האישות - ע"י מחשבתו ורצונו, הנה אפשר גם רצון של סבה בלי מסובב, כלומר, שאם לא יתקיים התנאי הוא רוצה שמעשה הקדושין ישאר בלי תוצאות, כי הוא הבעלים לא רק של הסבה אך גם של המסובב, אך במתנה למשל, עמ"נ שאין לך עלי שאר כסות ועונה, הנה הוא מתנה לא על עצם הדבר, היינו האישות, שזהו המסובב המתהוה באופן ישר מהסבה שהוא הפועל, אלא על הפרטים המתהוים כבר באופן של ממילא, ועל זה כבר איננו בעלים כלל. כי בשעה שמקדש אשה אין הכוונה שהוא מתחייב על שאר כסות ועונה רק בשביל כך הוא מחוייב בזה, אלא אנו זקוקים רק למחשבתו על חלות הקדושין, והפרטים הללו כבר באים מהתחייבות התורה.
3
ד׳ולהגיד בזה, כי כיון שמתבטל התנאי בטל המעשה, כאשר באמת עמדו הראשונים על זה וטענו, אמת שקדושין בלי שאר כסות ועונה הוא נגד התורה, אבל האם הוא נגד התורה שלא יהיו קדושין כלל, וס"ס הלא אינו רוצה בקדושין אם לא יתקיים תנאו?666עיין בתוס' כתובות נו, ב שביארו דבלא חידוש התורה לא היה כלל מהני פרשת תנאים דהמעשה היה קיים על כל צד, ועל כן כל שלא נתחדשה פרשת תנאים בהגבלות שנאמרו בתנאי דבגו"ר מהני התנאי, ע"ע בשו"ת הרא"ש כלל לה סי' ט שהתנאי מלתא אחריתי, ראה מה שביארו בברכת שמואל סימן לז וקוב"ש כתובות אות קעג וח"ב סי' מב.
ובדרוש וחידוש לרע"א על התוס' שם (וביתר ביאור בתוס' למשניות פאה פ"ג מ"ז) דמתנה ע"מ שאין שאר כסות ועונה אינו מפרשת תנאים אלא דהוי שיור, ואפ"ה לא מהני דהוי מתנה עמש"כ בתורה דאין בכוחו לעשות שיור כה"ג (והוא כסברת הגאון המחבר). אך יעויין חידושי הגרי"ז ריש נזיר שיש לחלק בין המקדש בלא תנאי רק אומר שאינו רוצה שיחולו חיובי שאר כסות ועונה דגם בלא החידוש דמתנה עמש"כ בתורה לא מהני מה שאינו רוצה דאין קידושין לחצאין, ועל כרחך דבכהאי גוונא מהני רק מדין תנאים דהיכא שהתנה תנאי שאז היה בכוחו של התנאי להפקיע הקידושין ונתחדש בפרשת תנאים שיכול לעשות חלות ע"פ רצונו, ועל כן אי לאו הך דינא דמתנה עמש"כ בתורה דילפינן לה מתנאי דבגו"ר תנאו בטל היה יכול להתנות והיה חל המעשה גם נגד חוקי התורה. ומבואר ג"כ דלא כסברת הגאון המחבר דלהגאון המחבר הוא הוא הטעם מה דלא מהני כשאינו רוצה ומה דלא מהני כשעשה תנאי הוא מצד דאין קידושין לחצאין. אך זהו מה שאמרנו, שאי אפשר שהמסתעף מתוך הדבר ישמש בתור עילה לבטולו של הדבר, וכאן יש לנו הציור שכזה, שאיך נימא שכיון שיש לה שאר כסות ועונה ונתבטל התנאי יתבטל המעשה, הלא כיון שאנו באים לשאר כסות ועונה, הרי כבר אנו באים לההסתעפות של הדבר, ואם זה ישמש עילה לבטולו של הדבר הרי יש בזה תרתי דסתרי667ראה מש"כ הגאון המחבר בספרו דרכי משה דרכי הקנינים שמעתתא ז פרק ח, דרך אחרת להבנת הענין דמתנה עמש"כ בתורה, הו"ד להלן אות יד. ולפי"ד שם אין זה בהכרח מצד הסברא שמתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל אלא שזהו גם דין דילפינן מתנאי דבגו"ר, יעויין מה שהובא לעיל מהגרי"ז, ועיין שם בהמשך דבריו..
ובדרוש וחידוש לרע"א על התוס' שם (וביתר ביאור בתוס' למשניות פאה פ"ג מ"ז) דמתנה ע"מ שאין שאר כסות ועונה אינו מפרשת תנאים אלא דהוי שיור, ואפ"ה לא מהני דהוי מתנה עמש"כ בתורה דאין בכוחו לעשות שיור כה"ג (והוא כסברת הגאון המחבר). אך יעויין חידושי הגרי"ז ריש נזיר שיש לחלק בין המקדש בלא תנאי רק אומר שאינו רוצה שיחולו חיובי שאר כסות ועונה דגם בלא החידוש דמתנה עמש"כ בתורה לא מהני מה שאינו רוצה דאין קידושין לחצאין, ועל כרחך דבכהאי גוונא מהני רק מדין תנאים דהיכא שהתנה תנאי שאז היה בכוחו של התנאי להפקיע הקידושין ונתחדש בפרשת תנאים שיכול לעשות חלות ע"פ רצונו, ועל כן אי לאו הך דינא דמתנה עמש"כ בתורה דילפינן לה מתנאי דבגו"ר תנאו בטל היה יכול להתנות והיה חל המעשה גם נגד חוקי התורה. ומבואר ג"כ דלא כסברת הגאון המחבר דלהגאון המחבר הוא הוא הטעם מה דלא מהני כשאינו רוצה ומה דלא מהני כשעשה תנאי הוא מצד דאין קידושין לחצאין. אך זהו מה שאמרנו, שאי אפשר שהמסתעף מתוך הדבר ישמש בתור עילה לבטולו של הדבר, וכאן יש לנו הציור שכזה, שאיך נימא שכיון שיש לה שאר כסות ועונה ונתבטל התנאי יתבטל המעשה, הלא כיון שאנו באים לשאר כסות ועונה, הרי כבר אנו באים לההסתעפות של הדבר, ואם זה ישמש עילה לבטולו של הדבר הרי יש בזה תרתי דסתרי667ראה מש"כ הגאון המחבר בספרו דרכי משה דרכי הקנינים שמעתתא ז פרק ח, דרך אחרת להבנת הענין דמתנה עמש"כ בתורה, הו"ד להלן אות יד. ולפי"ד שם אין זה בהכרח מצד הסברא שמתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל אלא שזהו גם דין דילפינן מתנאי דבגו"ר, יעויין מה שהובא לעיל מהגרי"ז, ועיין שם בהמשך דבריו..
4
ה׳והמכוון שב"מתנה ע"מ שכתוב בתורה" הוא באמת זה, שאע"פ שהוא בעל הדבר ויכול להגביל ולבטל את הדבר כרצונו הוא, אבל על הדברים המסתעפים ממילא מתוך הדבר עפ"י חוקי התורה ע"ז אינו בעלים כלל.
5
ו׳ולא רק בשאר כסות ועונה אלא בכל המקומות שאנו משתמשים בהמושג של "מתנה ע"מ שכתוב בתורה", תמיד מדובר שם שהתנאי הוא בהפרטים המסתעפים ממילא מתוך הדבר, כמו למשל, "המוכר את בתו ופסק עמ"נ שלא ליעד" (קדושין י"ט ב'), "האומר הריני נזיר עמ"נ שאהיה שותה יין ומטמא למתים" (נזיר י"א ע"א), "האומר לחברו עמ"נ שאין לך עלי אונאה" (ב"מ י"א ע"א), "האומר לחברו עמ"נ שלא תשמיטני שביעית" (מכות ג' ע"ב), שמובן מאליו, שכל הפרטים הללו שהוא מתנה לבטולם, הנה אין צורך קיומם בו מצד הבעל דבר בעצמו, אלא שהמה כבר פרטים המסתעפים ממילא מתוך חלות הדבר, וע"ז כבר איננו בעלים668כך כתב הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא ג פרק כא עיי"ש שחידש לפי"ז דהיכא שהתנאי הוא באיזה פעולה אע"פ שהפעולה באה בנגוד למעשה שם לא שייך הגדר הנ"ל, עיי"ש שתירץ לפי זה קושית התוס' בנזיר יא, אמאי האומר הריני נזיר ע"מ לגלח בבית חוניו לא הוי מתנה עמש"כ בתורה, ועפי"ז מיושב דהתנאי הוא בפעולת הגילוח וכשיעבור על תנאו ולא יגלח בבית חוניו הלא אף אי נימא דבטל המעשה אינו מביא זאת לקיום התנאי דהא סוף סוף נתבטל התנאי דלא עבד פעות הגילוח כמו שהתנה. עכ"ד..
6