המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר כ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 21
א׳ובזה נמצא טעם לשבח בדברי רש"י מב"ק (ט"ו א') שעל המחלוקת אי פלגא נזקא ממונא או בקנסא כתב "ונפקא מינה דאי מודה מקמי דאתי סהדי לא מיפטר למ"ד פלא נזקא ממונא", ומקשים רבים850פני יהושע; גידולי שמואל (ב"ק שם); רש"ש, ועוד., מה דחיק ליה לרש"י לפרש שהמחלוקת הוא דוקא למדס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, הלא מובנת המחלוקת גם למאן סד"ל דבכה"ג חייב, אבל המחלוקת היא אם הודה ולא באו עדים אח"כ? אבל לפ"ד זהו מוכרח, משום דאם נימא בקרן כשמודה ואח"כ באו עדים חייב, אז יהיה מחוייב עפ"י הודאתו גם בלי עדים אח"כ.
1
ב׳דהנה לפי דברינו הנ"ל מ"ד דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב לא מחלק כלל בין קנס ובין עונשים, ובכל קנס יש רק הגדר של עונשים דאין אדם מחוייב עפ"י הודאתו, אבל עלינו לשאול בעונשים גופא מאי טעמא? אמת כמי שאמרנו לעיל, שאין בעונשים אף חיוב בכח לפני הגמ"ד, אבל מדוע באמת לא יגמרו הב"ד את הדין עפ"י הודאתו כשם שגומרים עפ"י עדים מאחרי דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי?
2
ג׳אכן בעונשים יש טעם מספיק לזה, דהנה הא דהודאת בע"ד כמאה עדים הסתפקו הראשונים והאחרונים, אם זהו מטעם נאמנות או מטעם התחייבות, אכן בעונשים ובקנס שנכלל בכלל עונשים אין אף אחד מהטעמים הללו, כי אין שייכת התחייבות עצמית על עונשים, שנאמר בזה שהאדם חייב את עצמו, כמובן, ונאמנות לא שייכת כי כל עונשים וקנסות הנכללים בסוג עונשים באים על עברה, ואין אדם משים עצמו רשע, ואע"פ כשאמר למשל גנבתי הוא חייב קרן. הנה זהו ההבדל בין הקרן להכפל. דהקרן הוא מחייב מצד עצם המעשה, אבל לא כן הכפל שכל עיקרו בא מהעברה, ולא שייך לומר בזה פלגינן דבוריה, זאת אומרת, לבלי להאמינו על העברה שבזה ולהאמינו בכל זאת על חיוב הכפל, כי כבר הנחנו כמה פעמים851ראה לעיל (מדה ח ומדה יב אות עה). ולעצם התירוץ ראה מה שהרחיב הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא א פרק יב). וראה גם מש"כ הגהמ"ח בספרו עזר אל עמי (בשיטת רבי יהודה הלוי אות ד). דלא שייך למימר פלגינן דבוריה בדבר המסתעף, זאת אומרת, שכיון שכל הכפל הוא דבר המסתעף לא מעצם המעשה של הגנבה אך מהעברה שבזה, וכיון דס"ס לא תפסינן את העצם, העבירה, אי אפשר לתפוס את מה שמסתעף מזה.
3
ד׳אכן כ"ז בכל הקנסות, אבל לא בפלגא נזקא קנסא, שאין בזה אף אחד מהנמוקים הללו, כי אי אפשר לבוא בזה מצד שאין אדם מתחייב עונש לעצמו, כאמור, דאין בזה מצד עונש גמר דין, והטעם מצד שאין אדם משים עצמו רשע בודאי לא שייך בכאן דלא נעשה רשע ע"י נגיחת שורו כמובן מאליו שפיר הוחלט השור אף לפני הגמר דין.
4
ה׳ואם בכ"ז דינא הוא כשמודה בקרן הוא פטור מטעם פלגא נזקא קנסא, ש"מ, דאנו באים בזה מצד דהודאה בקנס עושה פטור, וזהו למ"ד, דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור.
5
ו׳ואפשר עוד להטעים יותר ולומר, דבקרן כו"ע, מודים, דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, דבשאר קנסות המחלוקת הוא בזה, אם אפשר להגיד שההודאה ג"כ עושה פטור מכיון שעדיין לא נעשה כלל חיוב, אבל בקרן שכאמור יש חיוב גם לפני גמ"ד, אפשר שכו"ע מודים שההודאה ג"כ עושה פטור.
6
ז׳ואמנם רק בזה, בהנחתנו הנ"ל, דקרן שאני משאר קנסות שלא נכנסת תחת סוג העונשים יובנו לנו דברי התוס' בבב"ק (ל"ג ע"ב ד"ה "איכא ביניהו") שכתבו "דלר' עקיבא קדוש אע"ג דאי מודה מפטר דקנס הוא? מכל מקום השתא מיהא הא לא הודה", ואמנם בכל הקנסות כפי שאמרנו מקודם מה שלפני הגמ"ד לא נעשה חיוב הוא לאו מטעם דאי מודה מיפטר, אלא להיפך מה דמודה מיפטר, אם לא בא עדים אח"כ לכו"ע הוא כמו בכל עונשים משום דלפני גמ"ד אין שום חיוב, ורק קרן שאני כנ"ל, אלא שהתוס' באים מצד דס"ס יש גם בזה הדין דמודה בקנס פטור, וע"ז בא התירוץ "השתא מיהא לא הודה"852לדברי הגהמ"ח יש ליישב קושיה נוספת שהקשו האחרונים על רש"י, ראה: נודע ביהודה (אה"ע תנינא סי' כג); פני שלמה; גידולי שמואל, ועוד, דהא גם רב דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הוא משום שמחייב עצמו גם בקרן, ובפלגא נזקא קנסא הרי פוטר עצמו מכלום (ואכן המשנה למלך (הל' גניבה פ"ג ה"ח) ס"ל שבאמת מודה בקנס דקרן פטור מטעם זה). אמנם למש"כ הגהמ"ח שאני פלגא נזקא קנסא מכל הקנסות דלכו"ע ההודאה שם פוטרת..
7