המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל כ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 23
א׳ובהסבר יותר רחב, כי כל עיקר חדושו של הראב"ד הוא בזה שאין אנו מביטים על הקדימה שבדרך פרט, אך על הקדימה שבדרך כלל, כלומר, שבדרך כלל תמיד איסור נבילה קדים, מפני שזה מתהווה תיכף כשנעשה גדול, בעוד שאיסור יוהכ"פ בא רק עם יום הכפורים, אבל גם לשיטת הראב"ד הנ"ל, הנה במה דברים אמורים שאנו מביטים על הקדימה הכללית ולא על הפרטית, רק באיסור כמו יוהכ"פ, שכל עיקרו הוא איסור כללי ולא פרטי, כלומר, שאין אנו אומרים שהוקבע איסור יוהכ"פ על ככר זה ועל ככר זה, על בהמה פלונית ועל בהמה אלמונית וכו', אלא שזהו רק איסור כללי של עינוי נפש, וכל הפרטים המה רק מסתעפים מאיסור כללי זה1159ראה בקהלות יעקב שם שביאר דהא דיוה"כ לא חייל בחפצא כלום הוא משום שהאיסור הוא רק שלא לבטל את העינוי והוי על הגברא לבד דלא הוציאה אותו התורה בלשון אכילה, משמע שאם היה איסור אכילה אף שהוא רק איסור כללי היה מקרי שחל דבר בחפץ, אמנם מדברי הגהמ"ח לא משמע כן שאף שגם הגהמ"ח נקט בלשונו שהוא איסור כללי של עינוי נפש, מכל מקום לשונו מורה שעיקר המכוון הוא שלא נאסר ככר פרטי זה וככר פרטי זה.
והקה"י כיוון למש"כ בלבושי מרדכי (יבמות סי' כז) זה לשונו: דבשלמא אם היה כתוב איסור אכילה היה אפשר לומר שביום הכפורים הוא איסור חפצא (אולי כוונתו דאם התורה היתה אומרת בלשון איסור אכילה היה משמע דנשוא האיסור הוא המאכל ולא האכילה וצ"ע, אבל הא ביום הכיפורים הא כתיב ועניתם את נפשותיכם ואם יש לאו היינו האיסור דאל תסור מן העינוי אעפ"כ אין זה איסור חפצא אלא איסור גברא שלא יאכל כי בזה הוא משבית את העינוי., לא כן איסורי אשת איש, שכל א"א שהוא בועל או איסורי גרושה לכהן הדיוט, שעל כל פרט ופרט יש איסור מיוחד, אם כי מכל הפרטים נעשה כלל. שם אנו מביטים על הקדימה של הפרט ולא על הקדימה של הכלל1160עיין בשיעורי הגר"ש רוזבסקי (יבמות אות רפה) שתמה על האחרונים הנ"ל מהא דהראב"ד אמר דבריו באיסור זרות של חל על נבילה, ודוחק לומר שאיסור זרות הוי איסור גברא. אכן הברוך טעם (שם) כתב להדיא דאיסור זרות מקרי איסור גברא דיש לדמותו לנזיר שיש שיטות הסוברות שהוא איסור גברא. אמנם לדברי הגהמ"ח לא יהני מידי שאפילו אי נימא דאיסור זרות הוי איסור גברא מכל מקום פשיטא הוא ש'נשוא האיסור' הוא הקדשים ואי אפשר לומר שהנושא והנשוא הוא הגברא בלבד. וצ"ע. וראה לבושי מרדכי (שם) שעמד בזה וכתב שדברי הראב"ד קאי על איסור זרות בעבודה בשבת דהוי איסור גברא ולא על איסור אכילת מליקה, עיין נמי בהרחבה בקה"י (שם)..
והקה"י כיוון למש"כ בלבושי מרדכי (יבמות סי' כז) זה לשונו: דבשלמא אם היה כתוב איסור אכילה היה אפשר לומר שביום הכפורים הוא איסור חפצא (אולי כוונתו דאם התורה היתה אומרת בלשון איסור אכילה היה משמע דנשוא האיסור הוא המאכל ולא האכילה וצ"ע, אבל הא ביום הכיפורים הא כתיב ועניתם את נפשותיכם ואם יש לאו היינו האיסור דאל תסור מן העינוי אעפ"כ אין זה איסור חפצא אלא איסור גברא שלא יאכל כי בזה הוא משבית את העינוי., לא כן איסורי אשת איש, שכל א"א שהוא בועל או איסורי גרושה לכהן הדיוט, שעל כל פרט ופרט יש איסור מיוחד, אם כי מכל הפרטים נעשה כלל. שם אנו מביטים על הקדימה של הפרט ולא על הקדימה של הכלל1160עיין בשיעורי הגר"ש רוזבסקי (יבמות אות רפה) שתמה על האחרונים הנ"ל מהא דהראב"ד אמר דבריו באיסור זרות של חל על נבילה, ודוחק לומר שאיסור זרות הוי איסור גברא. אכן הברוך טעם (שם) כתב להדיא דאיסור זרות מקרי איסור גברא דיש לדמותו לנזיר שיש שיטות הסוברות שהוא איסור גברא. אמנם לדברי הגהמ"ח לא יהני מידי שאפילו אי נימא דאיסור זרות הוי איסור גברא מכל מקום פשיטא הוא ש'נשוא האיסור' הוא הקדשים ואי אפשר לומר שהנושא והנשוא הוא הגברא בלבד. וצ"ע. וראה לבושי מרדכי (שם) שעמד בזה וכתב שדברי הראב"ד קאי על איסור זרות בעבודה בשבת דהוי איסור גברא ולא על איסור אכילת מליקה, עיין נמי בהרחבה בקה"י (שם)..
1
ב׳ומכאן אנו יכולים ללמוד ג"כ דברים שאמנם הם שייכים יותר למדת "ההכללה והפרטה" ראשית, שהראב"ד בסברתו הנ"ל תפס, שאנו מביטים על הקדימה באופן הכללי ולא על הקדימה באופן הפרטי, כי ס"ס בבהמה זו שנתנבלה ביוהכ"פ איסור יוהכ"פ קדים, אבל כשאנו מביטים על הכלליות שבדבר, הכלליות של נבלה והכלליות של יוהכ"פ, הנה הכלליות הראשונה קודמת כנ"ל, ושנית יש לנו כאן ציור של כלל המצטרף מסך הכל של כל הפרטים, וציור של כלל שכל הפרטים רק מסתעפים ממנו. למשל, איסור אשת איש הוא ג"כ איסור כללי על כל הנשים הנשואות שבעולם, אבל זהו כלל המצורף מפרטים שונים, ולא כן איסור יוהכ"פ, שזהו כלל שכל הפרטים, האיסור על כל המאכלים שבעולם, רק מסתעפים ממנו. ומה שאנו אומרים שאנו מביטים על הקדימה בהכלליות, הוא דוקא במקום שהקדימה המציאותית של הפרט הוא פרט המסתעף רק מהכלל, כמו איסור יוהכ"פ, שאע"פ שקדם במציאות לאיסור נבלה, אין אנו מביטים על זה. ולא כן בפרט שכזה, שהכלל הוא צירוף הפרטים כהציור של אשת איש וגרושה לכהן הנ"ל.
2