המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל כ״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 25

א׳ויתחדש לנו מזה, דגם הכלל של מצוה הבאה בעברה, וגם הכלל של "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני" נאמרו רק כשהעברה וה"לא תעביד" המה בעצם הדבר.

ב׳במצוה הבאה בעברה אנו מוצאים את ההנחה הנ"ל בגמרא ירושלמי גופא¹¹⁶⁶הובאו לעיל (אות יח), וראה חידושי שרידי אש (סוכה סימן ה)., כנ"ל. ולענין אי עביד לא מהני אנו מוצאים את זה בחידוש האחרונים כנ"ל¹¹⁶⁷וכן דימה רעק"א (שבת קלג, ב ותמורה ד, ב) ודחה בכך את דבריו בשו"ת (סי' קעד) עד שתמה על הש"ך (סי' רח סק"ב) שלא הביא ירושלמי זה לנדון אי עביד לא מהני. וראה שו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ד סי' שנא אות ח) שדימה גם כן להדדי, וכתב עוד דלא דמי תירוץ זה לתירוץ הט"ז (בחושן משפט שם), ועיי"ש שהקשה לפמש"כ הברוך טעם (הו"ד באות הקודמת) שאיסור זרות הוא איסור גברא א"כ אמאי מקשה הש"ס על רבא מתרומה..

ג׳ומובן שלפ"ז מסולקת גם כן קושית התוס' שבתמורה (ו' ע"א) שמקשים מדוע לא נימא שנ"מ בין אביי ובין רבא כשנשבע שלא לגרש, מאחרי שכאמור שבועה אין זה איסור בעצם אלא בפועל, ואין בזה הגדר של "אי עביד לא מהני"¹¹⁶⁸ראה שו"ת אפרקסתא דעניא (שם) לתרץ בדרך זו קושית התוס' מהשוחט על החמץ, ועיי"ש (אות ט) באריכות בביאור התוס' בנשבע שלא יגרש (ולא העיר שלפי"ד קודם לכן מיושבת נמי קושית תוס' זו)..

ד׳ובירושלמי פסחים מרבה מקרא מיוחד מ"דם זבחי" שהשוחט את הפסח על החמץ שחיטתו כשירה, ונראה שבלי הפסוק היינו אומרים "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני" מפני ששם בודאי הוא איסור בעצם השחיטה, שאיננה צריכה להיות בעוד שיש לו חמץ.

ה׳ואע"פ שיש מחלוקת ר' יוחנן אי בעינן "על בסמוך" ולר"ל אינו חייב "עד שיהא עמו בעזרה" ולפי מה שביארנו כל האיסור התלוי רק במקום אינו איסור בעצם אלא בפועל. אך כמובן, כאן המקום אינו יסוד האיסור, אלא רק אופן האיסור, כל עצם האיסור אינו מה שיש לו חמץ במקום זה, אלא מה שהוא שוחט את הפסח באופן שכזה, כאשר כבר הוכחנו זאת במקרא דלולא זה לא היה לוקה, דמה שיש לו חמץ הוא רק לאו שאין בו מעשה, אלא ע"כ שעצם האיסור הוא השחיטה באופן שיש לו חמץ וזהו נקרא לאו שיש בו מעשה.

ו׳ובשביל כך אעפ"י שאין החיוב אפילו לר' יוחנן "עד שיהא החמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה" אין זה איסור המיוחד רק לחוג ידוע שגם זה אינו איסור בעצם, אך איסור בפועל, אלא מכיון שהאיסור הוא בעצם השחיטה נקרא זה איסור בעצם.

ז׳וכבר האריכו האחרונים לדבר באיסור דרבנן, אם גם בזה אמרינן אי עביד לא מהני, ולדברינו זה תלוי במהות האיסור של "לא תסור", אם זהו איסור בעצם או איסור בפועל, שכבר דברנו בארוכה¹¹⁶⁹מדה ה (אות יד), וראה גם מדה (אות לב-לג ולו) במח' הרמב"ם והרמב"ן אם בכל איסורי דרבנן איכא איסוא דאורייתא דלא תסור..

ח׳ובתשובת רעק"א סי' קכ"ט מקשה על שוחט מסוכנת בסכין של ע"ז דנימא דלא מהני ותהיה השחיטה כמו נחירה? ומובן שעפ"י היסוד הנ"ל מתורצת הקושיה, שג"כ כאן אין איסור בעצם השחיטה אלא בהבפועל שבדבר, בהנאה שיש לו להאדם מעבודה זרה¹¹⁷⁰וראה מש"כ הגהמ"ח בספרו דרך הקודש (שמעתתא יג פרק יג) דרך אחרת בישוב קושית רע"א..