המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל מ״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 48
א׳אמנם כבר הבאנו את זה לדוגמא גם במדת "במקום העצם" שבח"א מספרנו זה1269מדה ט (ראה שם אות ח ואות ט)., ועלינו להוסיף שיש לנו ביבום וחליצה כמעט אותה הדוגמא של לוה וערב, שגם שם בודאי בעצם הדבר סבה אחת יש גם לחיוב הלוה וגם לחיוב הערב והיא ההלואה, אלא החיוב שבא על הלוה זהו עצם המסובב והחיוב שבא על הערב זהו במקום העצם. והחיוב המתהוה על הערב בשעת ההלואה זה מעין ציור של מעכשיו ולאחר שלשים יום, כלומר, שאם שעצם החיוב מתהוה תיכף על הערב, אבל הוא יוצא מכח אל הפועל רק במקרה שאין להלווה ממה לשלם.
1
ב׳וג"כ ביבום וחליצה שבודאי הסיבה העיקרית גם להיבום וגם להחליצה אחת היא זוהי הזיקה, אלא שהיבום זהו עצם המסובב, והחליצה זהו במקום העצם, וגם כאן בנוגע להחליצה, זהו מעין ציור של מעכשיו ולאחר שלשים יום, שעצם מצות החליצה מתהוה בודאי תיכף, אלא שאינו יוצא מכח אל הפועל רק במקרה של אם לא יחפוץ האיש לקחת.
2
ג׳וכמו בלוה וערב אם נפקע עצם החיוב מהלוה, אז ממילא נפקע גם מהערב, אבל אם עצם חיוב יש אלא שאי אפשר להוציא את החיוב מכח אל הפועל, אז הועמד הערב במקום הלוה להוציא עליו את החיוב מכח אל הפועל. וזהו ההבדל בין אם המלוה מחל להלוה, שנפקע ממילא החוב מהערב, ובין אם מת הלוה שגובה מהערב, כידוע1270עיין שם (בהערות לאות ט) מה שהובא מהגר"ש שקופ (שערי יושר שער ה פרק י) דרך שונה לבאר את החילוק בין מת הלוה לבין אין לו לשלם, דכשאינו בעולם כלל על זה גופא היה עיקר הערבות, והיינו שזהו כל יסוד חיובו של הערב והיאך יפטר מטעם ליכא לוה ליכא ערב. וע"ע לקמן (אות סג).
אמנם כדברי הגהמ"ח כתב הגרא"ו בשם הגר"ש שקופ בקובץ שיעורים (ח"ב סי' יא) זה לשונו: "קצורו של דבר הוא, דלא מיקרי ליכא לוה אלא היכא שהלוה פטור מדינא אבל היכא שראוי להיות חייב אלא דליכא לגוף הלוה בעולם ואילו היה בעולם היה משתעבד, ואם כן הנכסים שישנן בעולם שפיר משתעבדין הן, ומפי מו"ר הגר"ש מבריאנסק שמעתי כי שעבוד הנכסים אינו בתולדה משעבוד הגוף אלא אותה הסיבה הגורמת לשעבוד הגוף גורמת לשעבוד הנכסים ומשו"ה במת הלוה אף דליכא שעבוד הגוף בפועל אבל הסבה המחייבת לא בטלה במיתתו והיא גורמת לשעבוד הנכסים גם בלא שעבוד הגוף והן הן הדברים הנ"ל..
אמנם כדברי הגהמ"ח כתב הגרא"ו בשם הגר"ש שקופ בקובץ שיעורים (ח"ב סי' יא) זה לשונו: "קצורו של דבר הוא, דלא מיקרי ליכא לוה אלא היכא שהלוה פטור מדינא אבל היכא שראוי להיות חייב אלא דליכא לגוף הלוה בעולם ואילו היה בעולם היה משתעבד, ואם כן הנכסים שישנן בעולם שפיר משתעבדין הן, ומפי מו"ר הגר"ש מבריאנסק שמעתי כי שעבוד הנכסים אינו בתולדה משעבוד הגוף אלא אותה הסיבה הגורמת לשעבוד הגוף גורמת לשעבוד הנכסים ומשו"ה במת הלוה אף דליכא שעבוד הגוף בפועל אבל הסבה המחייבת לא בטלה במיתתו והיא גורמת לשעבוד הנכסים גם בלא שעבוד הגוף והן הן הדברים הנ"ל..
3
ד׳וה"נ לדעת הרשב"א ג"כ ביבום וחליצה, שאם היבום נפקע בעצם אז ממילא נפקע גם חיוב החליצה, אבל אם בעצם יש דין היבום, אלא שאי אפשר להוציא את החיוב מכח אל הפועל, כגון בציור של תנאי הנ"ל, אז באה דוקא החליצה וממלאה את מקומו של היבום.
4
ה׳והרמב"ן שחולק על זה סובר, דס"ס לא דמי כאן לגמרי להציור של לוה וערב הנ"ל משום דהתם בחיוב תליא מלתא, משא"כ כאן ברצון תליא מילתא, כלומר, דלא עצם החיוב של יבום מחייב את החליצה, אלא מה שאינו רוצה ביבום "אם לא יחפוץ האיש לקחת" וכיון שס"ס אינו יכול ביבום יהיה מאיזה טעם שיהיה, אפילו מטעם שאי אפשר לו להוציא את זה מכח אל הפועל, שוב אין בזה חיוב חליצה.
5
ו׳אולם באמת יותר מסתבר הדבר כהרשב"א, דאם נפרש כהרמב"ן שרק ברצון תליא מילתא ובמקום שאי אפשר ביבום, יהיה מאיזה טעם שיהיה, תו אין הדבר בכלל לא אבה יבמי, יהיה ס"ס קשה, מדוע בחיובי לאוין או בחיובי לאוין ועשה, חולצת ולא מתיבמת הא ס"ס גם זה לא בכלל "לא אבה יבמי" דלא ברצון לתיא מלתא, אלא באפשרות, שס"ס אי אפשר ביבום.
6
ז׳והרמב"ן בעצמו מפרש את מה שאנו אומרים ביבמות (ד' ב' ב') "מסתברא הא תפסי קדושין היו לא תפסי קדושין", שהמכוון הוא שבכ"מ שתפסי קדושין גם הזיקה נתפסת כי הזיקה היא מעין קדושין, ובכ"מ שלא תפסו קדושין גם הזיקה לא נתפסת, ובע"כ שזהו גופא ההסבר, כי בכל מקום שתפסי קדושין והזיקה גופא נתפסת הנה ממילא יש סבת החיוב, עצם החיוב של היבום, אלא שאי אפשר לו להוציא את החיוב מכח אל הפועל מצד האיסור לאו, או מצד האיסור לאו ועשה שבו, וממילא באה במקום היבום החליצה שבזה אין האיסור, לא כן בחיובי כריתות שלא תפסי קדושין והזיקה גופה אינה נתפסת, ממילא אין כאן לגמרי עצם החיוב של יבום1271וכעין זה ביאר בקובץ הערות (שם סק"ג) זה לשונו: ונראה דהך דינא דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, ישנו בזה שני אופנים. א) דכל שאין בה זיקת יבום אין בה זיקת חליצה, חוץ מחייבי עשה, דרבי בהן רחמנא שתהא זקוקה לחליצה אעפ"י שאין בה זיקת יבום. ב) היכא שיש בה זיקה גמורה גם ליבום אלא שבפועל אי אפשר ליבמה, חליצתה פסולה, דבעינן שבשעת חליצה תהא ראויה ליבום כיון שיש בה גם זיקת יבום. וזה מבואר בריש פרק החולץ (לה, סוף ע"ב) גבי מעוברת, דיש בה זיקה, ומשו"ה אין בה איסור אשת אח אם הפילה אח"כ, וחליצתה פסולה מה"ט דאינה ראוי' ליבום. ולא דמי לחייבי עשה דחליצתה כשרה אף שאינה ראויה ליבום, דאין בהן זיקה כלל ליבום ואינן צריכות להיות ראויות ליבום. ודוגמא לזה בבכורים שנראו להיתר קריאה ואינן ראוין עכשיו לקריאה, קריאה מעכבת בהן, ואם לא נראו מעולם לקריאה אין קריאה מעכבת בהן. ומשו"ה בתנאי, דמילתא אחריתי הוא ואין בה פטור ערוה כלל, ויש בה זיקה גמורה גם ליבום אלא שבפועל אי אפשר ליבמה, דאריה דתנאי הוא דרביע עלה, אינה ראויה לחליצה כיון שיש בה זיקת יבום ואינה ראויה ליבום.
ובהמשך שם (ס"ק ט) כתב, דגם הקושיה השניה שמקשים על הרמב"ן דכיון דהיא עצמה פטורה לגמרי, וממילא אסורה משום אשת אח, וא"כ תפטר צרתה, כמו צרת אילונית לרב אסי. תירץ דאף שהיא מותרת לשוק ואין בה זיקה בפועל, מ"מ אין בה איסור אשת אח, כיון דאין בה פטור זיקה מדינא אלא שבפועל אינה זקוקה מפני שאינה ראויה ליבום וחליצה אין עליה איסור אשת אח, דהיתר אשת אח אינו תלוי בזיקה בפועל אלא בסיבת הזיקה, דדוקא היכא שפטורה מדינא, דאין בה סיבת זיקה כלל, נשארת באיסורה, אבל במתה או בתנאי, דמדינא צריכה להיות זקוקה, אינה אסורה משום אשת אח.
ועיי"ש שחידש לפ"ז, דאם יגרשנה בעלה הראשון אח"כ תהא ניתרת ליבם, ולא אמרינן בזה כל שנאסרה שעה אחת אסורה עליו עולמית, דבכה"ג לא נאסרה עליו מעולם, עיי"ש..
ובהמשך שם (ס"ק ט) כתב, דגם הקושיה השניה שמקשים על הרמב"ן דכיון דהיא עצמה פטורה לגמרי, וממילא אסורה משום אשת אח, וא"כ תפטר צרתה, כמו צרת אילונית לרב אסי. תירץ דאף שהיא מותרת לשוק ואין בה זיקה בפועל, מ"מ אין בה איסור אשת אח, כיון דאין בה פטור זיקה מדינא אלא שבפועל אינה זקוקה מפני שאינה ראויה ליבום וחליצה אין עליה איסור אשת אח, דהיתר אשת אח אינו תלוי בזיקה בפועל אלא בסיבת הזיקה, דדוקא היכא שפטורה מדינא, דאין בה סיבת זיקה כלל, נשארת באיסורה, אבל במתה או בתנאי, דמדינא צריכה להיות זקוקה, אינה אסורה משום אשת אח.
ועיי"ש שחידש לפ"ז, דאם יגרשנה בעלה הראשון אח"כ תהא ניתרת ליבם, ולא אמרינן בזה כל שנאסרה שעה אחת אסורה עליו עולמית, דבכה"ג לא נאסרה עליו מעולם, עיי"ש..
7
ח׳באופן שגם להרמב"ן אנו רואים בזה את אותו הציור של "לוה וערב", ואותו ההבדל שאנו מבדילים בהא ד"ליכא לוה ליכא ערב", בין "ליכא" בעצם ו"ליכא" בפועל, אותו ההבדל ממש יש בהא ד"כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה".
8