הלכות גדולות כ׳Halakhot Gedolot 20
א׳(חגיגה יח:) תנו רבנן את חג המצות תשמר וגו' שבעת ימים תחג וגומר לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהם ולאחריהם אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שיהו אסורין בעשיית מלאכה ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי בראשית שכן אין בהם קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש בהן קרבן מוסף ראש חודש יוכיח שכן יש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה מה לראש חודש שכן אין קרוי מקרא קודש תאמר בחולו של מועד שכן קרוי מקרא קודש הואיל וקרואין מקרא קודש דין שיהו אסורין בעשיית מלאכה: תנו רבנן וכל מלאכה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש במה הכתוב מדבר אי בראשון הרי כבר נאמר אי בשביעי הרי כבר נאמר הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה ת"ל השביעי שביעי עצור ואין ששי עצור הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת: (מגילה כב:) זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם ואין בו קרבן מוסף כגון תענית ציבור ותשעה באב קורין שלשה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד ויש בהן קרבן מוסף קורין ארבעה נקוט האי כללא בידך ראש חודש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה יום טוב דאסור בעשיית מלאכה חמשה יום הכפורים דענוש כרת ששה שבת דאיסור סקילה שבעה ומהכא משמע דשרי למיעבד מלאכה בחולו של מועד מאי דשרו רבנן ובחולו של מועד לא שרו רבנן מלאכה אלא היכא דאיכא פסידא אי נמי אין לו מה יאכל אי נמי פרקמטיא האבד אי נמי כל דצורך מועד ואין לו מה יאכל לאו עני דוקא אלא אפילו עשיר ובעי למיחצד חיטי מארעיה אי נמי מיעבד מידי דלא סגי ליה מניה בחולו של מועד שפיר דמי ותפילין ומזוזות שרי למיכתב ואפרוקי כדי פרנסתו והוא דאין לו מה יאכל. (מו"ק ב.) משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעין שיוצא בתחלה ובין ממעין שאין יוצא בתחלה מאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע ומתרגמינן ואת משלהי: (שם ד.) תנו רבנן הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מערב יום טוב אסור להשקות מהם בחולו של מועד ואם היתה אמת המים עוברת ביניהם מותר אמר רב פפא והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים רב אשי אמר אע"פ שאין רובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים מאי טעמא כיון דקא משכה ואתיא מימר אמרי אי לא שתיא לחד יומא תשתה לתרי תלתא יומי. תנו רבנן מדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל ליפותן אסור. רבינא ורבה תוספאה הוו קאזלי באורחא חזייה לההוא גברא דהוה קא דלי דוולא א"ל רבה תוספאה לרבינא ליתי מר נשמתיה א"ל והתניא מדלין לירקות כדי לאוכלן א"ל מי סברת מדלין מידלא ממש מאי מדלין שלופי כדתנן המדל בגפנים כשם שמדל בשלו כך מדל בשל עמים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והתניא מדלין מים לירקות כדי לאוכלן אי תניא תניא: (מו"ק ה.) תנו רבנן יוצאין לקוץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ולתקן את האיסרטאות ולמוד את המקואות וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכה ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשתפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת"ל והיה עליך דמים והא בהדיא קתני לה מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ועושין כל צרכי רבים אלא כל צרכי רבים לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה ש"מ. (שם ח:) אין חופרין כובין וקברות במועד אבל מחנכין את הכובין מאי כובין ומאי קברות אמר רב יהודה כובין בחפירה קברות בבנין. אבל מחנכין את הכובין כיצד מחנכין אמר רב יהודה שאם היה ארוך מקצרו במתניתא תנא מאריך בו ומרחיב בו: וארון עם המת בחצר תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרים מערב יום טוב רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביא עצים ומנסרן בצינעה בתוך ביתו. אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ועושה אשה תכשיטיה במועד. (שם יח:) ותנא דבי שמואל אין נושאין נשים במועד ומארסין אבל לא מנסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו (שם ח:) אבל מחזיר הוא גרושתו מפני שאינה שמחה לו ואין תחלה הוא לו. אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך בחג ולא בחג אשתך רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה. וכי קאמרינן אסור לישא אשה בחולו של מועד לא שנא חג המצות ולא שנא חג הסוכות מאי טעמא הוקשו כל המועדות כולן זה לזה דכתיב אלה מועדי ה'. (שם י.) ההדיוט תופר כדרכו היכי דמי הדיוט אמרי דבי רבי ינאי כל שאין יכול להוציא מחט בבת אחת רבי יוסי ברבי חנינא אמר כל שאין יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו. והאומן מכליב מאי מכליב רבי יוחנן אמר מפסיע רבה בר שמואל אמר כלבתא. מעמידין תנור וריחים וכירים במועד רבי יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחלה מאי מכבשין רב יהודה אמר מינקר ריחיא רב יחיאל אמר בת עינא. דרש רב חמא נוקרין ריחים בחולו של מועד ומשום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו בחולו של מועד אבל דחמרא דריחיא לא. (שם ע"ב) רב יהודה שרא למיבנא ריחיא ולמשקל טופריה דחמרא דריחיא ולמיבני אמת ריחיא ולמבני אוריא. רבא שרא לסרוקי סוסיא ולמיבנא אקרופיטא ולמיבנא אצטבא. רבא שרא למשקל דמא לבהמה בחולו של מועד א"ל אביי תניא דמסייע לך מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה מן הבהמה בחולו של מועד רבא שרא לכסכוסי קירמי מאי טעמא מעשה הדיוט הוא. אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא קטורי בידי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. ואמר רבא האי מאן דמתקין ארעא אדעתא דבי דרי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא שדא בנצא אדעתא דארעא. ואמר רבא האי מאן דפתח מיא בארעיה אדעתא דכוורי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי פתח תרי פיתחי חד מעילאי וחד מתתאי אדעתא דכוורי פתח חד בבא אדעתא דארעא. ואמר רבא האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסיר היכי דמי שקל כוליה מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא. ואמר רבא האי מאן דזכי זוכיא אדעתא דציבי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי שקל רברבי ושבק זוטרי אדעתא דציבי רברבי וזוטרי אדעתא דארעא. ואמר רבא הני תוחלני מגזרינהו שרי מייצינהו אסיר רב פפא אמר כיון דמתלעי כפרקמטיא האבד דמי ושפיר דמי. ואמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור א"ר יוסי בר אבין ובדבר האבד מותר. רבי אבינא הו"ל ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי שהייה לבתר חולא דמועדא זבנה בתריסר אלפי. רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזל האידנא עלייהו א"ל כיון דהאידנא הוא דמשכחת וביומי אחריני לא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושרי.
1
ב׳(מו"ק יא.) תניא נמי הכי גבי ע"ז כי האי גוונא הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכיים שלהם מפני שהוא כמציל מידם. רב שרא ליה לרב חייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא דמועדא מאי טעמא מעשה הדיוט הוא אבל אזלי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. רב יהודה שרא ליה לאמי תנוראה למגדל תנורא בחולא דמועדא ולרבא בר עישבא למגדל מהולתא איני והא תני רבה בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור לכתחלה לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן. ושפין את הסדקין ומעגילים אותן במעגילה ביד ורגל אבל לא במחלצים. השתא במעגילה שרי ביד ורגל מיבעיא הכי קאמר שפין את הסדקין ומעגילין אותם כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים. הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשתברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתן במועד אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא קבוראתא דדשא בחולא דמועדא כר' יוסי וכבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן. בדיתא לבאי כוורי אזול כולי עלמא צוד כוורי שרא להו רבא למימלח מינייהו א"ל אביי והתניא כבשין שהוא צריך לאכול מהן במועד כובשן אמר לו כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה איתנהו כפרקמטיא האבד דמי ושרי ואיכא דאמרי שרא להו למיצד ואיתויי ומימלח א"ל אביי והתנן כבשים שיכול לאכול מהן במועד כובשן הני נמי מתאכלין ואגב איצצא כי הא דשמואל עבדין ליה שיתין איצצי ואכיל (שם יב.) ת"ר מקבלין קיבולת במועד לעשותה אחר המועד ובמועד אסור כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה וכל דבר שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה: תניא אידך מקבלין קבולת במועד לעשותה אחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול. ת"ר אין מרביעין בהמה בחולו של מועד ר' יהודה אומר חמורה שתבעה מרביעין עליה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבקרות מכניסין אותן לבקרות: בעו מניה מרב נחמן בר יצחק מהו למשע חביתא בחולו של מועד אמר להו סיני אמר הלכה כר' יוסי אימר דא"ר יוסי בחמרא בשיכרא מי אמר חמרא טעמא מאי משום דנפיש פסידיה שיכרא נמי אית ביה פסידא דאמר אביי אמרה לי אם בר שית סאוי ושיע כבר תמני ולא שיע ר' יוסי מאי היא דתנן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס זולף וגומר וגף כדרכו דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר עושה לו לימודין בשביל שלא יחמיץ וכדרך שחלקו באבל ובאונס כך חלקו במועד והלכה כר' יוסי בזו ובזו. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא א"ר דניאל בר רב קטינא אמר רב לומר שעקורות הן ואין למדות זו מזו דאמר שמואל זופתן כוזתא ואין זופתין חבית רב דימי מנהרדעא אמר זופתין חבית ואין זופתין כוזתא מר חייש לטרחא ומר חייש לפסידא.
2
ג׳(שם יב:) ת"ר טוחנין קמח המועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן והותיר הרי זה מותר. קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם קצץ והותיר הרי זה מותר. מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ובלבד שלא יערים ורמינהו מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואעפ"י שיש לו מן הישן מערים ושותה מן החדש תנאי היא דתניא אין מערימין בכך משום רבי יוסי ברבי יהודה אמרו מערימין. רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמקטל כשותא ולמיעקר שומשמי א"ל אביי לרב יוסף בשלמא כיתנא חזי לחפיפא כשותא חזיא לשיכרא שומשמי למאי חזיין א"ל חזיין לנוי דאית בהו. רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא כי מטא בחולא דמועדא קטפיה לשנה שהו כולי עלמא לפרדיסייהו לחולא דמועדא אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה ההיא שתא. מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא יאבד תנא ובלבד שיכניסה בצנעא לתוך ביתו. רב יוסף הוה ליה הנהו גשורי עיילינון ביממא א"ל אביי והתטא ובלבד שיכניסה בצינעא לתוך ביתו א"ל צינעא דהני יממא הוא כיון דבליליא בעו גברי יתירי ובעו מדבורי דנורא אוושא מילתא ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד וכולן שכוונו מלאכתן במועד יאבדו בעא מיניה ר' ירמיה מרבי זריקא כוון מלאכתו למועד ומת מהו שיקנסו בנו אחריו (שם יג.) א"ל תניתוה שדה שנתקוצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית א"ר יוסי ברבי חנינא נקטינן הטיבה ומת בנו זורעה אלמא לדידיה קנסוה רבנן לבריה לא קנסוה רבנן. ואין לוקחין בתים ואבנים ועבדים ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל ואין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצירו והא אמרת רישא אין מפנין אמר אביי סיפא אתאן לבית שבחצר. ואין מביאין כלים מבית האומן ואם חשש להן מפנן לחצר אחרת. (שם ע"ב) מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעא לצורך המועד הציידין והרשתות והגרוסות עושין בצינעא לצורך המועד ר' יוסי אומר הן החמירו על עצמן. איבעיא להו הן החמירו על עצמן דלא עבדי כלל או דילמא דעבדי בצנעא ת"ש דתניא מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך המועד רבי יוסי אומר [תגרי טבריא ואסיר למינהג אבילות בשבת והכי אמור רבנן דלא ליכסי רישיה בשבת ואי אית ליה לבושא אחרינא לישנייה ללבושיה ואי לית ליה לבושא אחרינא להדריה לקירעיה לאחוריה וליתרצייה לפורייה ולמכאכיה משום דבהני שבעה יומי מיבעי ליה למיפכיה לפורייה ולמכאכיה ולא ליתרציה והני מילי דפרהסיא נינהו חובה אבל נעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצת ידים ורגלים בחמין כיון דמילי דצינעה נינהו לא ליעבדינהו ולינהג בהו מנהג אבילות. והלכתא (שם יט.) שבת עולה ואינה מפסקת מאי טעמא עונג כתיב בה רגלים מפסיקין ואין עולין מאי טעמא שמחה כתיב בהו. היכי דמי אין עולין כגון שקברו ברגל אבל קברו לפני הרגל אפי' יום אחד ואפילו שעה אחת בטלה ממנו גזירת שבעה ורגל גופיה שבעה דהוו להו ארבעה עשר. והא דקאמרת קברו ברגל אינו עולה (מו"ק יט:) הני מילי לענין שבעה אבל לענין שלשים עולה ואם קברו שמונה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים נמי ומותר לגלח ושולל בגדו ומכבס כסותו.
3
ד׳(שבח קה:) תנו רבנן הקורע בחמתו ועל מתו על אביו ועל אמו בשבת אף עפ"י שחילל את השבת יצא ידי קריעה. (מו"ק כד:) והיכא דמית ליה מת קודם חג הסכות יומא חד או תרי יומי או תלתא יומי בטלה ממנו גזירת שבעה ורגל גופיה שבעה הרי ארבעה עשר יום ויום שמיני ויום תשיעי דהוא רגל בפני עצמו הוא כרגל שלם שבעה ימים הרי אחד ועשרים יום נקיט ליה לבתר מועד תשעה יומי למישלם שלשים יום מדאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל. והיכא דמית ליה קודם ראש השנה יום אחד עולה למנין שבעה וראש השנה שבעה הרי ארבעה עשר ושבעה ימים שבין ראש השנה ליוה"כ הרי אחד ועשרים יום ויום הכפורים חשיב להו שבעה יומי דהוא רגל הרי שמונה ועשרים יום נקיט ליה לבתר יוה"כ תרין יומי למישלם תלתין יומין ומגלח ערב סכות וכן הלכה. והיכא דמית ליה מת מקמי עצרת ומקמי ר"ה ומקמי יום הכפורים יום אחד עולין למנין ארבעה עשר ההוא יומא דמקמי ועצרת גופיה דקיימא לן הלכה כרבן גמליאל דתנן רבן גמליאל אומר ראש השנה ויוה"כ כרגלים מאי טעמא הוקשו כל המועדים כולן זה לזה ולא מיבעיא עצרת. (שם כד.) ואמר גידול בר מנשי' הלכה כרבן גמליאל. (שם ע"ב) דרש רב ענני בר ששון אפתחא דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר יום שמע רבי אמי ואיקפד אמר אטו דידיה היא דרבי אלעזר א"ר אושעיא היא. דרש רבי יצחק נפחא אפתחא דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר יום. אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש יום אחד לפני החג וחג ויום שמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום ויום אחד לפני ראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום.
4
ה׳(שם כ.) תנו רבנן מועד עצמו עולה לו למנין שלשים ואינו עולה למנין שבעה אלמא הלכה כדברי המקיל באבל ובעי למנקט בתר רגל שבעת ימי אבל ומני שלשים מיומא דשכיב ולקמיה. ואע"ג דליכא אבילות במועד אבל דברים שבצנעא נוהג כגון תשמיש המטה. והכין אמרו משום גאון דהיכא דשכיב ליה שכבא ביו"ט ראשון או בשני או בחולא דמועדא או ביו"ט ראשון של שני ימים טובים האחרונים לא נהיג אבילות עד דנפיק יומי טבי כולהו אבל יומא בתרא דמדרבנן הוא מסלק סליק ליה למנין שבעה ואבילות לא נהיג כלל אבל שכיב ליה שכבא ביום טוב שני של יו"ט האחרון כיון דעיקר מרארא יום ראשון הוא נהיג ביה אבילות וסליק למנין שבעה דהכין אסמיכו רבנן (ברכות טז:) דעיקר אבילות מדאורייתא יום ראשון הוא דכתיב ואכלתי חטאת היום היום אסור למחר מותר וכתיב ואחריתה כיום מר וכיון דיום ראשון דאורייתא ויום אחרון ספיקא דרבנן אתי ודאי דיחיד חייל על עשה ספיקא דרבים.
5
ו׳(מו"ק כ.) תנו רבנן שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ואיזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי ר' עקיבא וחכ"א אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין הלכה כדברי המרובין חוץ מזו שאע"פ שרבי עקיבא מקיל וחכמים מחמירין הלכה כרבי עקיבא ואפילו שמועת אביו ואמו דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל ואידי ואידי מיחייב בקריעה (מו"ק כא.) וכל קריעה מעומד. (שם כ.) והיכא דשכיב קודם הרגל ואיתפח חדא שעתא או נסתם הגולל חדא שעתא קמי רגל חלה אבילות עליה ובטלה ממנו גזירת שבעה אבל ודאי לא אסתתם גולל אלא במיעליה נקיט לבתר רגל שבעה וכן היכא דמית ליה ברגל נקיט שבעה אחר הרגל:
6
ז׳(פסק) והיכא דמית במעלי יומא ודחילו דילמא לא מספקי למיקבריה מן קמי יום טוב ושקלוה גוים ואמטיוה למיקבריה כד נפיק מן מתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי דליעול רגל חלה לה אבילות עלייהו ובטלה ממנו גזירת שבעה. (סנהדרין כו:) ובר ישראל דקבר מת ביום טוב ראשון מלקינן ליה ומותר ללות עם המת ביו"ט ראשון בתוך התחום. ועבדים דישראל אסיר להון למיקבר מיתא ביו"ט ראשון דאמר רבה (ביצה ו.) מת ביו"ט ראשון מתעסקין בו עממין ביו"ט שני מתעסקין בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה ומאי עממין גוים אבל עבדים לענין מלאכה דשבת ויו"ט איתקוש למרייהו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך כל מלאכה דאסיר ליה למריה למעבד אסירא ליה לדיליה למיעבד ואי קברי מחינן להו. (שבת קה:) אמר רבי שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. (מו"ק יט:) תנא הקובר את מתו שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים ומגלח ערב הרגל ואם לא גלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות שבעה מבטלת גזירת שלשים. שבעה שמונה תנן קסבר אבא שאול שמקצת היום ככולו ויום השביעי עולה לכאן ולכאן ( כגון שחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל מותר לגלח ע"ש). פירוש הוא יום שביעי למישלם שבעת ימי אבילות והוא למשלם שלשים כמה דאמרי' עולה לכאן ולכאן אמר רב חסדא אמר רבה בר רב שילא הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח ערב שבת. כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמאן כאבא שאול הן החמירו על עצמן שלא יהיו מוכרין כל עיקר צדי חיה עופות ודגים צדין בצנעא לצורך המועד רי"א] ציידי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר. ואשושי חילקא טרגים וטיסני רוששין בצנעא לצורך המועד רבי יוסי אומר רשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שאין רוששין כל עיקר. אמר אביי חלקא חדא לתרתי טרגים חדא לתלת טסני חדא לארבעי. רב יהודה שרא להו להנך קרופיאתא למיזל וזבוני בשוקא כאורחייהו. איתיביה רב כהנא לרב יהודה חנות הפתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו והפתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת וערב יום טוב האחרון של חג פותח ומוציא פירות ומעטר בשוק מפני כבוד יום טוב האחרון מפני כבוד יום טוב האחרון אין שלא מפני כבוד יום טוב האגרון לא. לא קשיא הא בפירי הא בתבלין (מו"ק יב.) אמר שמואל מקבלין קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר אמר רב פפא ואפילו חוץ לתחום נמי לא אמרן אלא דליכא מתא דסמיכא להתם אבל איכא מתא דסמיכא להתם לא רב משרשיא אמר וכי ליכא מתא דסמיכא להתם נמי לא אמרן אלא בשבתות ובימים טובים דלא שכיח איניש דעייל להתם אבל בחולו של מועד דשכיח איניש דאזיל מדוכתא לדוכתא אסור. מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא בחולא דמועדא מקבלי קבולת איקלעו רבה ורב ספרא ורב הונא בר חיננא ולא עאל לגוה ואיכא דאמרי הוא נמי לא על לגוה והאמר שמואל מקבלי קבולת במועד בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר אדם חשוב שאני. ואיכא דאמרי עבדיה סייעו בתיבנא בהדייהו. רב חמא שרא להו להנהו אבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד עבידתא בחולא דמועדא אמר כיון דאגרא לא קא שקלי ואישתרשויי קא משתרשי להו לית לן בה. (שם יג:) ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים ומנודה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל לחכם והותר (שם יד.) ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד ומטפחות ידים ומטפחות ספרים ומטפחות הספג הזבין והזבות והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין. (שם יח:) ואלו כותבין במועד קידושי נשים גיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוסבלין ואגרות שום ואגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין גזרות בית דין ואגרות של רשות ומפרשין רבנן אגרות של רשות פסקי דרשואתא אבל דיסקי אסיר למיכתב. אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אין מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר העזרה ר' יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על ירכו תכלת לציציתו: (שסיט.) תנו רבנן כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו רבי יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. אורי ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבא בר חנא לרב חננאל הלכה כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. תנו רבנן טווה אדם תכלת לציציתו על ירכו בפלך אבל לא באבן דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אף באבן ר' יהודה אומר משמו באבן אבל לא בפלך וחכמים אומרים בין באבן בין בפלך. אמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה בין בפלך ובין באבן והלכתא טווה ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. מלאכה שצריכה ליום טוב מותרת שאינה צריכה ליום טוב אסורה ואי אית בה פסידא כגון (שם יב:) מחצד שערי דאי לא חציד להון פסדן שרי למיחצד אבל חיטי לא ואם אין לו מה יאכל אפילו חיטי נמי שרי. (שם ו:) רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את השדה כולה. זרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקם במועד וחכמים מתירין בזה ובזה. אמר רב הונא אם היתה שדה מטוננת מותר תניא נמי הכי כשאמרו אסור להשקותם במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו מלפני המועד מותר להשקותן במועד ואם היתה שדה מטוננת מותר ואין משקין שדה גריד במועד וחכמים מתירין בזה ובזה. אמר רבינא ש"מ האי תרביצא שרי לתרבוצי בחולא דמועדא. ומקרין את הפרצה במועד (שם ז.) כיצד מקרין רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט אמר רב חסדא לא שנו אלא כותל גנה אבל כותל חצר בונה כדרכו.
7
ח׳סליקו להו הלכות מועד
8
