הלכות גדולות ל״זHalakhot Gedolot 37
א׳(נדרים ט.) דאסיר ליה לבר ישראל למידר נדרא ומאן דנדר ומשתבע למיסר מידעם עליה או מיעבד מידעם חוטא הוא ואי עבר ונדר מיחייב לקיומי ומנלן דאסיר למינדר דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא לא חדלת איכא חטא וכתיב טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם והני מילי מילתא דלא מחייבא בה מצוה דלא רמיא עליה אבל היכא דקא נדר ומשתבע לקיומי מצוה מילתא דמיחייב בה שפיר דמי (שם ח.) דאמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. ומקשינן אמאי כיון דמושבע עליה מהר סיני הוה ליה כמוציא שם שמים לבטלה אמרי משום לזרוזי נפשיה שפיר דמי והיכא דנדר או דאישתבע ואיחרט ביה וקא בעי לאישתולי עליה אתי לקמיה רבנן ומיחרט ביה אי נמי דאמר אדעתא דהכי לא נדרי ושרו ליה נדריה (שם כא:) כההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא א"ל אי הוה ההיא שעתא איניש דמיתבה דעתיך מי הוה מישתבעת א"ל לאו שרא ליה שבועתי'. ומתבעי לחכם למימר לי' שרי לך ואי א"ל מופר לך מבוטל לך לא אמר ולא כלום (שם עז:) דא"ר יוחנן חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר ולא כלום מ"ט דכתיב זה הדבר אשר צוה ה' לאמר ותניא חנם מתיר ואין הבעל מתיר בעל מיפר ואין חכם מיפר אמר לה בעל מופר ליכי מבוטל ליכי שרי. ומנלן דאית ליה היתירא לנדרא ולשבועתא (חגיגה י.) אמר רב יהודה אמר שמואל דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו. (נדרים סו.) פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר' עקיבא ולימד נדר שהותר מכללו הותר כולו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולן שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאיני נהנה לזה ולזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח כל אחד ואחד. (שם פח.) המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה ליתן לבתו מעות אומר לה הרי מעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך בהן רשות אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיו. (שם סה.) רבי מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד וחכמים מודין לו כיצד קונם שאיני נושא אשה פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם לבית זה שאיני נכנס שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו אמרו לו מת הכלב או שנהרג הנחש הרי הן כנולד ואינן כנולד וחכמים מודין לו. (שם ע"ב) עוד אמר ר' מאיר פותחין לזמן הכתוב שבתורה ואומרים לו אלו היית יודע שאת עובר על לא תקום ולא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו אמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. (שם עח.) הפרת נדרים אין צריכה מומחין והא ראשי המטות כתיב אמר רב חסדא א"ר יוחנן ביחיד מומחה הלכה. (שם עז:) אמר רבא אמר רב נחמן הלכה מפירין את הנדרים מעומד ובלילה ויחידי ובשבת אפילו היה להם אפשר מבעוד יום ובקרובו אלמא לאו כדינא דמי עומד סלקא דעתך והתניא ירד רבן גמליאל ונתעטף וישב והתיר לו נדרו רבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטה חכם הוא דעקר נדרא והוה ליה כי דינא ובעי עיוני רב הונא סבר לה כר' יהודה דאמר פותחין בחרטה ולא הוי כי דינא ואפילו מעומד ולשון חכמים מרפא בעלמא הוא. אמר רב איקא בר אבין איזדקיק ליה רב לרב חננאל בקוטנא דבי רב עומד יחידי ובלילה.
1
ב׳(שם כ.) תניא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים ואל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך בא לידי ניאוף. רבי אחי ברבי יאשיה אומר כל המסתכל בנשים סוף שהוא בא לידי עבירה וכל המסתכל בעקיבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין אמר רב יוסף ובאשתו נדה א"ר שמעון בן לקיש עקיבה דקתני הכא מקום התורף מקום שהוא מכוון כנגד העקב. (שם כב:) אמר רבא אמר ר"נ הלכה פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל. משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא אמר ליה כשיבא לידך הביאהו לידי אתא לקמיה אמר ליה לרב נחמן אית לי נדרא למישרי א"ל נדרת אדעתא דהכי א"ל אין א"ל כמה זמנין רתח רב נחמן א"ל זיל לקילעך נפק רב סחורה פתח פיתחא לנפשיה רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה תפארת לו מן האדם והשתא דרתיח רב נחמן אדעתא דהכי לא נדרא ושרא לנפשיה. ר' שמעון ברבי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמי רבנן אמרו ליה כמה זימנין מי נדרת אדעתא דהכי אמר אין כמה זימני והוה קא מצטערין רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא א"ל בטנית בריה דאבא שאול בן בטנית מי נדרת אדעתא דמצערין רבנן הכי אמר לא ושריוה רבנן. (שם כג.) ר' ישמעאל בר' יוסי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמי רבנן אמרו ליה כמה זמני מי נדרת אדעתא דהכי אמר אין כיון דחזא ההוא קצרא דקא מצטערין רבנן מחייה אמר אדעתא דמחאי ליה קצרא לא נדרי ושרו ליה רבנן. א"ל רב אחא מדפתי לרבינא האי נולד הוא דליכא דמסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא ותנן אין פותחין בנולד אמר ליה לאו נולד הוא דשכיחן אפיקורי דמצערין רבנן. דביתהו דאביי הויא לה ברתא הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה אמר לה תתסר הנאתי עלך אי עברת על דעתאי ומסבת לה לקריבך אזלה ואסיבתה לקריבה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אלו הוה ידעת דעברת על דעתך ומסבא לה לקריבה מי אדרתה א"ל לא ושרייה רב יוסף ומי שרי הכי אין והתניא מעשה באחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל בא לפני ר' יוסי אמר לו אלו היית יודע שעוברת על דעתך כלום הידרת אמרו לו לאו והתירו רבי יוסי. (שם ח:) רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו א"ל אי מיכנפין אין אי לא מיכנפי לא שמע מינה תלת ש"מ לא מתבעי למישרא נידרא באתרא דרבה וש"מ כי מיכנפין שפיר דמי וש"מ לא מיכנפי לא ושמתא אפילו באתריה דרבה ויחיד מומחא שרי שמתא. (שם סו.) פותחין לאדם לכבוד עצמו ולכבוד בניו אומרין לו אלו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך היא ווסתו של פלוני לגרש את נשיו ועל בנותיך יהו אומרים בנות גרושה הן מה ראת אמם של אלו להתגרש ואמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. קונם שאני נושא לפלנית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר בה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר בטעות.
2
ג׳(שם סה.) תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. מנא הני מילי אמר רב נחמן דאמר קרא ויאמר ה' אל משה במדין אמר לו במדין נדרת לך והתר נדרך במדין דאמר קרא ויואל משה לשבת את האיש אין ויואל אלא שבועה דכתיב ויבא אתו באלה וכתיב וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים וכתיב ויואל שאול את העם. (שם טו:) קרבן לא אוכל לך הקרבן שאוכל לך לא קרבן אוכל לך מותר (שם טז.) שבועה לא אוכל לך השבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור זה חומר בשבועות מבנדרים חומר בנדרים מבשבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני מניח בנדרים אסור בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות. (שם יז.) יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת. (שם עז:) לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי מבוטל ליכי כדרך שאומר לה בחול אלא אומר טלי אכלי טלי שתי והנדר בטל מאליו א"ר יוחנן וצריך שיבטל בלבו. תניא בית שמאי אומרים בשבת מבטל בלבו ובחול מוציא בשפתיו וב"ה אומרים אחד זה ואחד זה מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו. (שם כג.) רבי אליעזר בן יעקב אומר הרוצה שידיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר מאי קאמר כיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדי' הכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדיר נדרי זירוזין הוו. (שם עג.) בעי רמי בר חמא חרש מהו שיפר לאשתו אמר רבא ת"ש ושמע אישה פרט לאשת חרש ש"מ. (שם כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור כל השנה כולה יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר אי הוה זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר רבה אמר כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע ממאי אתני וקא נדר וזכור בשעת הנדר דאתני ואמר על דעת הראשונה אני עושה בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה. רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא א"ל רבא תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפירקא (שם כד:) אמר רב הונא הלכה כר"א בן יעקב וכן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"א בן יעקב.
3
ד׳(שם כא:) תניא ר' יהודה אומר אומרין לו לאדם לב זה עליך ואמר לאו מתירין אותו. רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אומרין לו לאדם אלו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת ואומר לאו מתירין אותו. ההוא דאתא לקמיה דר' אמי א"ל כדו תאהית א"ל לא ושרייה. ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר א"ל בעיא ואלו לא מרגזין לה לא בעיא כלום (נהר) א"ל תהא כבעיא. ההוא איתתא דאדרתה לה לברתה אתאי לקמיה דרבי יוחנן אמר לה אלו הוה ידעת דאמרן מגיראתא דברתיך עלה אי לאו דחמת בה אימה מלין דעזוב' ברא לא אדרת יתה מי אדרתה אמרה ליה לא ושריה. (שם כב.) בר ברתיה דרבי ינאי סבא אתא לקמיה דר' ינאי רבה א"ל אלו הוה ידעת דפותחין פינקסך ומשמשין בעובדך מי נדרת אמר רבא מאי קראה ואחר נדרים לבקר. (שם סה:) פותחין לאדם בכתובת אשתו. מעשה שנדר אחד מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאה זוז ובאת לפני ר"ע וחייבו ליתן לה כתובתה אמר לו רבי שמונה מאות דינר הניח אבא (דף עו) נטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דייה שתטול היא מאתים ואני מאתים אמר לו ר' עקיבא אפי' אתה מוכר שער ראשך חייב אתה ליתן כתובתה אמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר והתירו ר' עקיבא. אמר לו אפילו אתה מוכר שער ראשך שמעת מיניה מטלטלי משתעבדי לכתובה אמר אביי קרקע שוה שמונה מאות דינר והא קתני שער ראשך ושער ראשך מטלטלי הוא ה"ק ליה אפילו אתה מוכר שער ראשך ואוכל שמעת מינה אין מסדרין בבעל חוב אמר רב נחמן לומר שאין מקרעין שטר כתובה. (ר"ה יב:) המודר הנאה מחבירו לשנה אם אמר לשנה מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפילו לא נדר הימנו אלא באחד באלול אין לו אלא עד אחד בתשרי (גיטין מה:) המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משוה נדר לא יחזיר רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רביה לא יחזיר ושלא ידעו בו רביה יחזיר ר"מ אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאין צריך חקירת חכם יחזיר אמר ר"א לא אסרו אלא מפני זה. א"ר יוסי ברבי יהודה מעשה בציירן באחד שאמר לאשתו קונה שאני מגרשך וגרשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך. (גיטין מו.) איכא דאמרי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן וצריך שיאמר לה הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך. (שם לו.) אמר אמימר הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה נדר על דעת רבים אין לו הפרה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה דההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה קא פשע בינוקי ואהדריה רבינא דלא אשכח דדאיק כוותיה. (נדרים פט:) שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ויתומה שמת אביה ויתומה בחיי אביה. (שם סז.) נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר ואצ"ל שקיים אחד מהם. (שם ע.) מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזה יפה כח האב מכח הבעל דבר אחר יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מיפר בבגר והאב אינו מיפר בבגר. (שם עא.) נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. (שם עב:) דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרה בתוך ביתי הרי הן מופרין וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר. (שם עג:) בוגרת וששהת שנים עשר חודש ואלמנה שלשים יום ר' אלעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו. (שם עד.) שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר"א אומר יפר ורבי יהושע אומר לאחד אבל לא לשנים רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים א"ר אלעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שקנו לו שמים אינו דין שיפר נדריה אמר לו רבי עקיבא לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות תאמר באשה שקנו לו שמים שיש לאחרים בה רשות אמר לו רבי יהושע עקיבא דבריך בשני יבמין מה אם את משיב על יבם אחד אמר לו אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה (שם עה.) האומר לאשה כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין ר"א אומר מופר וחכ"א אינו מופר אמר רבי אלעזר מה אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור אמרו לו אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר. (שם עו:) הפרת נדרים כל היום יש בדבר להקל ולהחמיר כיצד נדרה בלילי שבת מיפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך נדרה עם חשיכה מיפר עד שלא תחשך שאם לא הפר וחשכה אינו יכול להפר. (שם סז.) ומנלן דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה אמר רבא דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. ודוקא דמפר לה בההוא יומא דשמע ואי לא לא הויא הפרה וכי אמר לה לימא לה (שם עז:) מופר ליכי מבוטל ליכי אבל שרי ליכי ומחול ליכי לא. (שם לא:) קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי ואסור במולי אומות העולם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם שאין הערלה קרויה אלא על שם גוים שנאמר כי כל הגוים ערלים. ינוקתא דלא אריסא ונדרא נדרא ונערה היא כי שמע אביה מיפר לה בההוא יומא דשמע וכן איתתא דנסיבא ונדרה או דמשתבעא כי שמע גברה ומיפר לה בההוא יומא דשמע הוא דהויא הפרה ואי לא לא הויא הפרה ותו לא מצי מיפר לה וכי אמר לה לימא לה מופר ליכי מבוטל ליכי:
4
ה׳סליקו להו הלכות נדרים
5
