הלכות גדולות מ״גHalakhot Gedolot 43
א׳(ב"ק ב.) ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. (שם ג:) מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם דכתיב אם תבעיון בעיו ושמואל אמר מבעה זה השן דכתיב איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו איתגליין מטמרוהי.
1
ב׳(שם ד:) תני רבי אושעיא שלשה עשר אבות נזיקין שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נזק וצער וריפוי ושבת ובושת וארבעה דתנן הרי שלשה עשר. תני רבי חייא עשרים וארבעה אבות נזיקין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה גנב וגזלן ועדים זוממין והאונס והמפתה והמוציא שם רע והמטמא והמדמע והמנסך והנך שלשה עשר הרי עשרים וארבעה. (גיטין מח:) הניזקין שמין להם בעדית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית ר' מאיר אומר אף כתובת אשה בבינונית וליתא לדרבי מאיר היכא דאיכא זיבורית. אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית ואין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית. אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה ובנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם.
2
ג׳(גיטין מט:) תניא אמר רבי שמעון מפני מה אמרה תורה הניזקין שמין להם בעידית מפני הגזלנים והחמסנין כדי שיאמר אדם לחבירו למה אני גוזל למה אני חומס למחר יורדים בית דין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם לפיכך אמרה תורה הניזקין שמין להם בעידית ומפני מה אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנה בחובי לפיכך אמרו בעל חוב בבינונית מעתה יהא בזיבורית אתה נועל דלת בפני לוין. כתובת אשה בזיבורית. אמר רבי שמעון מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית שיותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא. דבר אחר אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו איפשר דמשהי לה בגט וכי קאמרינן הניזקין שמין להם בעידית וכתובת אשה בזיבורית ובעל חוב בבינונית הני מילי מיניה דידיה כדאיתיה הוא בחיי אבל מיתמי כולהון בזיבורית כדתנן אין נפרעין מן היתומים אלא מן הזיבורית. (שם נ.) אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אף על פי שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מזיבורית. (שם נ:) והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה ובין לזיבורית והבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה: יתמי דאיחייב אבוהון שבועה ומית ולא אישתבע לא מיחייבי יתמי לאישתבועי במקום אבוהון דאין אדם מוריש שבועה לבניו. ומאן דמיחייב שבועה ליתמי לא לישתבע עד דגדלי יתמי ואי אית להון ליתמי אפוטרופא משבע ליה אפוטרופא. המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. (שם נא.) אמר רבי יצחק שני כיסין קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד נשבע שני שיורים קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אין נשבע מאי טעמא שוורים מנתחי אהדדי כיסין לא מנתחי אהדדי. תניא נמי הכי שני שוורין קשורין מצאת (דף פז) לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אין נשבע שני כיסין קשורין מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהן והלה אומר לא החזרת לי הרי זה נשבע (שם ע"ב) ורבי יצחק לית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי ואכלתיו פרס הרי זה נשבע וזה הוא שנשבע על טענת עצמו וליתא לדרבי אליעזר בן יעקב דאמר נשבע לפי שמשיב אבידה הוא ומשיב אבידה פטור משבועה וליתא נמי לדרבי יצחק דקיימא לן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. וכי אמרינן אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית היכא דיש לו אבל היכא (ב"ק ז:) דאין לו אלא עידית כולן גובין מן העידית בינונית כולן גובין מן הבינונית זיבורית כולן גובין מן הזיבורית היו לו עידית בינונית וזיבורית ניזקין בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית עידית ובינונית ניזקין בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית. בינונית וזיבורית ניזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית עידית וזיבורית נזקין בעידית בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית. (גיטין נב.) יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפוטרופוס חייבין לעשר פירותיהם ורמינהו כן תרימו גם אתם אתם ולא אריסין אתם ולא אפוטרופין אתם ולא שותפין אתם ולא התורם את שאינו שלו אמר רב חסדא לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח והתניא אפוטרופין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ועושין להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי שופר ולוקחין להם ספר תורה תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי מגילה. ואין פוסקין עליהם את השבויים ולא כל דבר שאין לו קצבה לאתויי תנחומי אבלים ואין אפוטרופין רשאין לדון ולחוב ולזכות בנכסי יתומים לזכות אמאי לא אימא לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מאי טעמא דילמא משתדפן ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין שדות רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא למכור עבדים וליקח שדות דדילמא לא משפיאן. ואין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו וצריך אפוטרופוס לחשב עמהם באחרונה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך ואין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו. ההוא אפוטרופא דהוה בשיבבותיה דרבי מאיר דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי לא שבקיה רבי מאיר אחוו ליה בחלמיה אנו להרוס ואתה לבנות ואפלו הכי לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ההוא אפוטרופא דהוה בשיבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה קא מזבין ארעתא וזבין תורי לא אמר ליה ולא מידי סבר לה כרבי יוסי דתניא אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההוא סבתא הויא להו תורתא שקל זבינתא אמרו ליה קרובים לרב נחמן מאי עיבידתא דמזבנא אמר להו יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן והא אייקר ברשותא דלוקח אייקר והא לא נקיטי דמי אמר להו אם כן היינו דרב חנילאי בר אידי דאמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא. חמריה דרבנא עוקבא יתמי משכוה מיניה בארבעה ארבעה אייקר וקם בשיתא שיתא אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמר להו היינו דרב חנילאי בר אידי. מש"וך אמש"יכו לה"ו יהו"ב יהב"י לה"ו זו"ל יק"ר זו"ל סימן. משיך פירי מיתמי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אייקור היינו דרב חנילאי בר אידי אמשיכו להו פירי ליתמי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דרב חנילאי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא לדידהו זימנין דמצטרכין לפירי וליכא דיהיב להו יהוב יתמי זוזי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מן ההקדש אייקור סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי אמר להו רב אשי הא רעה ליתמי היא דאתי למימר להו נשרפו חיטכם בעלי' יהבי להו זוזי ליתמי אפירי אייקר לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דר"ח ב"א א"ל ר"ש ברי' דר"א הא רעה היא לדידהו דזימנין דמיצטרכי לזוזי וליכא דיהיב להו. אמר רב אשי אנן ורב כהנא הוה חתמינן אשטרא דאמיה דזעירא יתמא דזבין ארעא לכרגא בלא אכרזתא דאמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. עמרם צבע אפוטרופא הוה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לביש ומיכסי מיתמי אמר להו כי היכי דלישתמען מיליה קאכיל ושתי ולא אמיד אימר מציאה אשכח קא מפסיד אמר להו אייתו לי סהדי ואסלקי' דאמר הונא חברין משמיה דרב האי אפוטרופא דמפסיד מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים מינוהו בית דין ישבע מינהו אבי יתומים לא ישבע והלכתא כאבא שאול מאי טעמא דאם כן מימנעי ולא עבדין ואף על גב דקתני רבי אליעזר בן יעקב אומר בין כך ובין כך ישבע והלכה כדבריו ומשנת רבי אליעזר קב ונקי לית הלכתא כוותי' דאין למידין הלכה מפי תלמיד ועוד מדלא קתני לה לדרבי אליעזר בן יעקב במתניתא אי נמי כי מנינן אפוטרופא ליתומים למיזכא להו כדתנן (שם יא:) זכין לאדם שלא בפניו ואין תבין לו אלא בפניו והני מילי בקטנים אבל בגדוליה מיגו דזכי לנפשייהו מיחב נמי חייבינן. (ב"ק יא.) אמר שמואל תנא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל ואבא מודה לי. איבעי' להו ואבא מודה לי אף לשואל דשמין או דילמא דאין שמין. ת"ש דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל שלים ליה נרגא אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב דינא הכי אישתיק ש"מ מדרב דאין שמין אדרבא מדאמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק ש"מ שמין והלכתא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין אבל לשואל שמין מדרב כהנא ורב אסי וכן הלכה דשמין דמהדר ליה שואל למשאיל מנא ושמין ליה כמה הוה שוה מעיקרא וממלא ליה דמי מניה. ונשיה בכלל הנזק (שם טו.) מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה דבי חזקיה ודבי רבי יוסי הגלילי תנא והמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה. (שם טו:) והלכתא פלגא ניזקא קנסא והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אמרי ושונרא דאכל תרנגולי משונה הוא ולא מגבינן ביה בבבל והני מילי ברברבי אבל בזוטרי אורחיה הוא ואי תפש לא מפקינן מינה ואי אזמניה לדינא בהדאי לארץ ישראל מזמנינן ליה ואי לא אזיל משמתינן ליה ובין כך ובין כך משמתינן ליה דאמרינן ליה סליק היזקך מדרבי נתן דתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל ולא תשים דמים בביתך.
3
ד׳(ב"ק יז:) ת"ר תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהם משלמין נזק שלם ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם. ת"ר תרנגולין שהיו מהדסין על גב עיסה ועל גבי פירות משלמין נזק שלם העלו עפר או צרורות משלמין חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם. תניא אידך תרנגול שהיה מפריח ממקום למקום ויצאת רוח מתחת כנפיו ושיברה את הכלים משלם חצי נזק סתמא כרבנן אלמא ליתה לדסומכוס.
4
ה׳(שם יח:) תני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושיברו משלם נזק שלם. אמר רב יוסף סוס שצנף וחמור שנער ושיברו את הכלים משלמין חצי נזק.
5
ו׳(שם יט:) ת"ר השן מועדת לאכול את הראוי לה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין לאכילה ושתתה משקין הראויין לשתיה משלם נזק שלם וכן פרה שאכלה שעורין וחמור שאכל כרשינין וכלב שלקק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר משלמין נזק שלם אמר רב פפא השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחה ואכלה ליה על ידי הדחק שמה אכילה האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכל ביניתא משלמין נזק שלם. ההוא חמרא דאכל לחמא ופלסיה לסלא חייביה רבי יהודה אלחמא נזק שלה ואסלא חצי נזק ואמאי כיון דאורחיה למיכל לחמא אורחיה לפלוסי סלא דאכל והדר פליס. (שם כ.) ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומי דדנא סריך סליק אכליה לליפתא ותבריה לדנא חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם מ"ט כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ומסלק. (שם כא.) אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר שנאמר ושאיה יכת שער וכל שכן היכא דדר מדעתיה ולא מחי ביה. אמר מר בר רב אשי לדידי חזי לי ומנגח כי תורא רב יוסף ואיתימא רב הונא אמר ביתא אותביה יתיב מאי בינייהו איכא בינייהו דאשתמש בה בתיבנא וציבי. ההוא גברא דבנא אפדנא אקיקלתא דיתמי אגביהה רב נחמן לאפדניה מיניה לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר התם מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה ויהיב להו ליתמי דבר מועט אמר ליה ר"נ זיל פייסינהו ליתמי לא אשכח אגבהיה רב נחמן לאפדנייה. (שם כא:) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלמין נזק שלם מפני שהן מועדין הכלב שנטל חררה והלך לגדיש אכל החררה והדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. (שם כג:) הנך עיזי דבי תרבו דהוו קא מפסדן לרב יוסף אמר ליה לאביי ליזיל מר וליצנעינהו אמר מאי איזיל דאי אזילנא אמרי לי ליגדר מר גדרא לארעיה ואי גדר שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה בשחתרא אי נמי דנפל גודא בלילא מכריז רבה ואיתימא רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתתא הני עיזי דשוקא מתרינן בהו במרייהו זימנא תרי ותלתא אי צייתי צייתי ואי לא אמרין להו תיבו אמסחתא וקבילו זוזי. (שם) איזה הוא מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שיחזור בו שלשה ימים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שהתינוקות ממשמשין בו.
6
ז׳(שם כד.) תנו רבנן איזה הוא מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי רבי יוסי רבי שמעון אומר מועד כל שהעידו בו שלשה פעמים ולא אמרו ימים אלא לחזרה בלבד. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כרבי יהודה במועד שהרי רבי יוסי מודה לו [והלכה כרבי מאיר בתם שהרי רבי יוסי מודה לו] אמר ליה רבא לרב נחמן ולימא מר הלכה כרבי מאיר במועד שהרי רבי שמעון מודה לו כרבי יהודה בתם שהרי רבי שמעון מודה לו אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דרבי יוסי נמוקו עמו. (שם ע"ב) והיכי מייעדין ליה דאמרין ליה תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי לכולי בקרך והני מילי דלא ידעי ליה לשור. (שם כו.) אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם.
7
ח׳(שם ע"ב) תניא הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסימאה חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות רבן שמעון בן גמליאל אומר ושחתה עד שיתכוין לשחתה. אמר רבא זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור מאי טעמא מנא תבירא תבר. ואמר רבא זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן ואפי' הוא קדם וסילקן פטור מאי טעמא בעידנא דשדייה פסיקי גירי. (שם כח.) הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו ונטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו ולימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. (שם כז:) בן בג בג אומר אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות מפני שאתה נראה עליו כגנב אלא שבור את שניו בדין ואמור לו שלי אני נוטל. (שם ו.) אמר רב יהודה האי מאן דבעי דליהוי חסידא ליקיים מילי דנזקין רבינא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות. (שם לא.) הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל והשני בראשון והשלישי בשני ראשון חייב בנזקי שני והשני בניזקי שלישי ואם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולן ואם הזהירו זה את זה פטורין. (שם ע"ב) זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור ואם עמד בעל הקורה חייב ואם אמר לו בעל הקורה עמוד פטור היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל החבית פטור ואם אמר לו בעל חבית עמוד חייב. וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו. (שם לב.) שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה שניהם פטורין (שם ע"ב) המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חייב. ת"ר הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות ומת חייב.
8
ט׳(שם לג.) ת"ר פועלים שנכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית או שנשכן כלבו של בעל הבית ומתו פטור אחרים אומר רשאין פועלים שיכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית. (שם מז.) הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית ומת פטור נגח שורו שור של בעל הבית חייב נפל לבור והבאיש את מימיו חייב היה אביו או בנו בתוכו משלם את הכופר ואם הכניס ברשות בעל הבית חייב רבי אומר בכולן פטור עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור. (שם מח:) אמר רבא לא שנו אלא שהבאיש מגופו אבל הבאיש מריחו הוה ליה גרמא וגרמא בנזקין פטור. אם הכניס ברשות בעל החצר חייב ר' אומר בכולן פטור עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור. איתמר רב הונא אמר רב הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי והלכתא כשמואל. ת"ר כנוס שורך ושמרו הזיק חייב (דף פח) הוזק פטור אני אשמרנו הוזק חייב הזיק פטור.
9
י׳(שם מו:) ת"ר שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע לולד דברי סומכוס וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. א"ר שמואל בר נחמני מנין שהמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא גברא דאית ליה כיבא הוא אזיל לבי אסיא אלא קרא כי אתא לכדרב נחמן דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה מנין שנזקקין לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם. אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן פעמים שנזקקין לנתבע תחלה היכי דמי דקא זילי נכסי.
10
י״א(יבמות ק.) ת"ר העבד והאשה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ובמקום שחולקין נותנין תחלה לאשה ופוטרין אותה מאי קאמר הכי קאמר מעשר עני המתחלק בתוך הבית נותנין תחלה לאשה ופוטרין אותה. אמר רבא מריש כי הוה אתי גברא ואיתתא לדינא לקמאי שרינא תיגרא דגברא ברישא אמינא דמחייב במצות השתא דשמעתא להא האידנא שרינא תיגרא דאיתתא ברישא משום זילותא (ר"ה לא:) ההיא איתתא דאזמנה לדינא לקמיה דאמימר לנהרדעא אזל אמימר למחוזא ולא אזלא בתריה כתב פתיחא עילוה א"ל רב אשי לאמימר והאנן תנן לא יהו העדים הולכין אלא למקום הועד א"ל הני מילי לענין עדות דראש חודש דא"כ נמצאת מכשילן לעתיד לבא אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה. (ב"ק מט.) אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות דאמר ליה חמרא מעברתא הוא דאזיק שנאמר שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור כיצד שמין דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. (שם ע"ב) אמר רבא משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מאי טעמא מעידנא דמית גר פקע ליה שיעבודיה.
11
י״ב(שם נ.) ת"ר חפר ופתח ומסר לרבים פטור חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב וכך היה מנהגו של חנניה חופר שיחין שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים כששמעו חכמים בדבר אמרו קיים זה הלכה זו ותו לא אלא אף זה קיים הלכה זו. מאי מוסר לרבים דיהיב להו לטולא.
12
י״ג(שם ע"ב) ת"ר לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים ומעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים מצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שהיא שלך ליגלג עליו לימים נצרך אותו אדם ומכר את שדהו והיה מהלך באותה רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שהיא שלך. (שם נא:) א"ר אלעזר המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה במאי אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקנה וכיון שמסר לו דליו לא צריך למימר ליה לך חזק וקנה. א"ר יהושע בן לוי המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו (שם נב.) מפתח קנה במאי אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקנה דמי. א"ר שמעון בן לקיש משום רבי ינאי המוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה במאי אי במסירה נקני במסירה אי במשיכה נקני במשיכה לעולם במשיכה וצריך למימר ליה לך משוך וקנה וכיון שמסר לו משכוכית לא צריך למימר ליה לך משוך וקנה. מאי משכוכית הכא תרגימו כרכושתא רבי יעקב אמר עיזא דאזלא בריש עדרא כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כדרגיז רעיא על עאני' עביד להו נגודא סמיתא. (שם נה:) הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה [חייב] נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים יצאת והזיקה פטור הוציאוה ליסטין ליסטין חייבין. ת"ר איזה הוא כראוי ואיזה הוא שלא כראוי דלת ויכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא כראוי אין יכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא שלא כראוי. תניא אמר ר' יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר לפני בהמת חבירו והכופף קומתו של חבירו לפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעד והיודע בעדות לחבירו ואין מעיד לו. (שם נו:) איתמר שומר אבידה רבה אמר כשומר חנה רב יוסף אמר כשומר שכר. רבה אמר כשומר חנם מאי הנאה קא מטי ליה רב יוסף אמר כשומר שכר על כרחיה שעבדיה רחמנא והלכתא כרב יוסף. (שם נה:) באיזה משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ר"ש אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאם סאה ואה סאתים סאתים והלכה כר"ש. (שם נח:) היכי שיימינן רבי יוסי בר' חנינא אמר סאה בששים סאין חזקיה אמר קלח בששים קלחים דבי רבי ינאי אמרי תרקב בששים תרקבין. ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה אתא לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדילי חזיין לי ותלת תלת בקינא הוו קיימי ושויאן מאה זוזי זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר אנא בהדי דבי ריש גלותא דדייני דיני דפרסאי למה לי אתא לקמיה דרב נחמן אמר בששים. (שם נט.) רב פפא ור"ה בריה דרב יהושע עבדי עובדא כוותיה דר"נ בששים [לישנא אחרינא ר"פ ור"ה בריה דר"י] שמו דיקלא על גב קטינא דארעא והלכתא כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדיקלא ארמא והלכתא כוותיה דריש גלותא בדיקלא פרסא. (שם ע"ב) אלעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא אשכחוה דבי ריש גלותא אמרו ליה מאי טעמא סיימת מהאני אוכמי אמר להו קא מאבילנא על ירושלים אמרו ליה חשיבת כולי האי לאבולי על ירושלים סבור יהירא הוא חבשוה אמר להו גברא רבא אנא אמרו ליה מאן יימר כוותך אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינייכו מילתא אמרו ליה בעי את אמר להו האי מאן דקץ כופרא מדיקלא דחבריה מאי משלם משלם דמי כופרא והא הויאן תמרי משלם דמי תמרי והא נתרי בזיקא אמרו ליה אימא איזי את אמר להו בששים אמרו ליה מאן יימר כוותך הא שמואל חי ובית דינו קיים אתו שיילוה לשמואל אמר להו בששים שבקוה. רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים אמר רב הונא בר חייא אמר רב ירמיה בר אבא רב דן כרבי מאיר ופסק הלכה כרבי שמעון רבי שמעון הא דאמרן רבי מאיר דתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתה מה לכם עלי. (שם סב.) אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמרה לה הזהרי בו של כסף הוא הזיקתו משלמת דינר של זהב דאמר לה מאי הוה לך גביה דאזיקתיה פשעה בו אינה משלמת אלא דינר של כסף מ"ט דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלאי דדהבא לא קבילי עלאי. אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה ומודה רבי יהודה לחכמים שאם השאילו מקום להגדיש והגדיש והטמין שאין משלם אלא או גדיש של חטין או גדיש שמשעורין אבל השאילו מקום להגדיש חיטים והגדיש שעורין שעורין והגדיש חיטין חיטין וחיפן בשעורין שעורין וחיפן בחיטין אינו משלם אלא דמי שעורין בלבד דאמר ליה נטירותא דשערי קבילי עלאי דחיטי לא קבילי עלאי הכא נמי אמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלאי דדהבא לא קבילי עלאי. (שם צא.) שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד דבר המסיר לעדה ולעדים ש"מ יש אומד לנזקין. (שם פט.) מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובתה והיא תחתיו ומשמשתו אין אומרין ישלמו לה כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה ואיזו היא טובת הנאת כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאה נתארמלה או נתגרשה ואה מתה יירשנה בעלה. אמר רבא הלכתא טובת הנאה דאשה הויא ואין הבעל אוכל פירות מ"ט חד פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן. (שם צ.) התוקע לחבירו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרה באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו ופרע ראש האשה נותן ארבע מאות זוז הכל לפי כבודו. (שם לז.) חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אחא לקמיה דרב הונא א"ל זיל הב פלגא דזוזא הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק תקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה. (שם כז:) שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנוקרת שלש עשרה. (שם צא.) המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אחזו ותקע באזנו וחרשו חייב (תוספתא פ"ט) הכהו באחר ידו בלוח בנייר בעורות שאינן עבודין בטומוס של שטרות שבידו נותן לו ארבע מאות זוז לא מפני שמכה של צער אלא שמכה של בזיון שנאמר כי הכית את כל אויבי לחי ואומר בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל ואומר גוי נתתי למכיה ולחיי למורטים. (שם פז.) חרט שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין ומשלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם. (שם צג.) ההוא ארנקא דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גביה דההוא גברא אתו גנבי שקלוה מיניה חייביה רב יוסף אמר ליה אביי לשמור ולא לחלק לעניים תנן אמר ליה עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו. (שם פח:) אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לרבי אבא אקניתינהו לניכסי לרב שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבא אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה אזל רבי אבא אמרה קמיה דרבי אושעיא אזל רבי אושעיא אמרה קמיה דרב יהודה א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אהדרוה לקמיה דרבי ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא דתנן הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות האב מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב מכי מיית האב מיהא קנה לוקח ואי ס"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום אהדרוה נקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל זו אינו דומה למשנתנו וקיימא לן כדשמואל ובתקנת אושא. אמרי נהרדעי (שם ע.) כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון זכי והנפק לנפשך לאו אדרכתא היא. אמר אביי ואי כתב בה למחצה לשליש ולרביע שפיר דמי דמגו דמשתעי דינא בפלגא משתעי נמי בכולא. אמר אמימר ואי תפש כי זכי לא מפקינן מיניה רב אשי אמר כיון דכתב ליה כל דמתענית מן דינא עלאי שליחא שוייה ותפשיה ולא כלום. ואיכא דאמרי משמיה דרב אשי שותפא שוייה דאי תפש פלגא לא מפקינן. וכי כתבינן אדרכתא אמקרקעי הוא דכתבינן מ"ט דקרקע אינה נגזלת ומידי דאיתיה הוא וכל היכא דאיתיה ברשותא דמרה קיימא ומצי מקני לה אבל על מטלטלי לא כתבינן מאי טעמא דליתנון ברשותיה ושליח לא קני ולא כלום דאמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא משום דר' יוחנן דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו הלכך אורכתא אמטלטלי לא כתבינן ואי אקנינון ליה על גב מקרקעי קני כדרב פפא (שם קד:) דרב פפא הוה ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורוכי איניש אחרינא בדוכתיה דכי הימניה קמא הימניה לההוא בתרא לא הימניה ועוד הא קא אמרינן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואי יהיב ליה לאורוכי מוריך. (שם ע.) וכי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דוקא אמלוה אבל אפקדון ברשותא דמריה קאי וכתבינן אורכתא עליה. ואיכא דאמרי אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אפקדונא דכפריה אבל פיקדונא דלא כפריה כתבינן:
13
י״ד(פסק) והכי אמור רבנן משום מר רב יהודה דמאן דמוריך חבריה ובתר דיהב ליה אורכתא מימלך ובעי לבטולי ומוריך איניש אחרינא אית ליה רשותא דהלכתין קיימא לן דשליח שוייה. ומאן דמוריך לחבריה ודחיל דילמא שקיל להון אמר ליה בההיא שעתא דקא מוריך ליה באנפי סהדי דאנא קא משוינא לך שליח לאתויי לי כן וכן זוזי דאית לי בדוך פלן. (שם קיא:) הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. תני רבי אושעי' הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם והמניח לפניהם אם גזילה קיימת חייבין אין גזילה קיימת פטורין ואם הניח לפניהם אחריות נכסים חייבין לשלם. (שם קיג.) בעא מיניה רב כהנא מרב שלחן ואוכל עליו מטה ומיסב עליה מהו אמר ליה תן לחכם ויחכם עוד. (שם קיב:) א"ר אסי א"ר שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין קבלה מיניה רבי יוסי ברבי חנינא כגון שהיה הוא חולה או שהיו עדיו חולים או שהיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא. אמר רב יהודה אמר שמואל מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אמר מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל כגון דפתחו ביה בדיניה ולא אתא הא לא פתחו בדיניה מצי משתמיט ואמר לבית דין הגדול אזילנא אי הכי כי פתחי ביה בדיניה נמי אמר לב"ד הגדול קא אזילנא אלא אמר רבינא כגון דנקיט ריסקא מב"ד הגדול. אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח ואי אמר קבעו לי זמנא דאיזיל אייתי סהדי דמרעיא ליה לשטריה [נקטינן לי' אי אתי אתי אי לא] קבעינן ליה שני וחמישי ושני אי אתא אתא לא אתא כתבינן פתיחא עליה ומשמתינן ליה תשעים יומי תלתין יומי קמאי לא נחתינן לניכסיה דאמרינן קא טרח אזוזי מציעא לא נחתינן לנכסיה דאמרינן דילמא לא אשכח למיזף וקא טרח מזבין בתראי לא נחתינן לנכסיה (דף פט) אמרינן לוקח גופיה טרח אזוזי מכאן והילך אי אתא אתא לא אתא כתבינן אדרכתא אניכסיה וה"מ דקא מישתמיט אישתמוטי דאמר אתינא אתינא אבל אמר לא אתינא מאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה וה"מ מלוה אבל פקדון מאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה. וכי כתבינן אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן [אע"ג דאית ליה מקרקעי] חיישינן שמא תכסיף. וכי כתבינן אדרכתא מודעינן ליה וה"מ דמקרב אבל דמרחק לא ואי איכא קרובים אי נמי שייראתא דאזלן ואתיין מעכבינן ליה ועד כמה עד תריסר ירחי שתא כי הא דרבינא שהיי' למר אחא בר סמא חריסר ירחי שתא עד דאזל ואתא שליחא לבי חוזאי ולא היא מר אחא בר סמא אלמא הוה דאי נפיל אדרכתא לידיה לא מצי לאפוקה מיניה אלא כגון דאזל שליחא בתלתא בשבא ואתי לארבעה ולחמשה קאי בדינא. אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי וה"מ לשמותי אבל לפתיחא אפוקי ממונא היא דבעי למיתב זוזא דפתיחא. אמר רבא יהבינן זמנא אפומא דאיתתא ואפומא דשיבבי וה"מ דליתיה במתא (שם קיג.) אבל איתיה במתא לא אמרי אשכחיה שליחא וא"ל וכי ליתיה במתא נמי לא אמרן אלא דאתא ביומיה אבל לא אחא ביומיה לא מ"ט משתלי ולא אמרי ליה ואף על גב דאחא ביומיה לא אמרן אלא דלא חליף אבבא דבי דינא אבל חליף אבבא דבי דינא אמרי אשכחיה שליחא דבי דינא וא"ל. אמר רבא האי מאן דלא אחא לדינא וכתבי עליה פתיחא לא קרעינן ליה לפתיחא [עד דאתי לבי דינא על דלא ציית דינא] ועד דציית דינא לא קרעינן ליה לפתיחא ולא היא מן כדאמר צייתנא דינא קרעינן ליה לפתיחא. אמר רב חסדא קובעין זמן שני וחמישי ושני וזמנא דבתר זמנא ועד למחר לא כתבי' פחיחא. רב אשי איקלע לבי רב כהנא חזא ההיא איתתא דאזמנוה לדינא לצפרא וקא כתבין עלה פתיחא לפניא א"ל לא סבר לה מר להא דרב חסדא א"ל מורדת הויא. אמר רב לא יהבינן זמנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבי ולא במעלי יומי טבי אבל מניסן לבתר ניסן ומתשרי לבתר תשרי יהבינן ממעלי שבתא לבתר שבתא לא יהבינן דילמא אתי לאיטרודי בשבתא. אמר רב נחמן לא יהבינן זמנא לא לבני כלה בכלה ולא לבני ריגלי בריגלי כי הוו אתו לקמיה דרב נחמן אמר להו לדידכו כניפנא להו והאידנא דאיכא רמאי חיישינן. ת"ר ישראל וגוי שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו ואמור לו כך דיננו בדיני אומות העולם זכהו ואמר לו כך דינכם ואם לאו באין עליו בעקיפין דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קדוש השם. (שם ע"ב) אמר רב ביבי בר גוזלא א"ר שמעון חסידא גזל גוי אסור אבידתו מותרת גזלו אסור כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנין לגזל גוי שהוא אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך אבידתו מותרת דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת גוי שהיא מותרת שנאמר כן תעשה לחמורו וכן תעשה לכל אבידת אחיך לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר אבידת גוי ואימא הני מילי היכא דלא אתאי לידיה דלא מחייב למיטרח בהדי' בישראל אבל היכא דאתאי לידיה מיחייב לאהדורה אמר רבינא אמר קרא ומצאתה דאתאי לידיה במשמע. תניא רבי פנחס בן יאיר אומר ובמקום שיש חילול השם אפילו אבידתו נמי אסורה. אמר שמואל וטעותו מותרת כי הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא (נ"א דפרזלי) מההוא גוי בארבע זוזי ואבלע ליה זוזא יתירא ואמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא. רב כהנא זבן מאה ועשרין דני חמרא מההוא גוי בכלל מאה ואמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא. אמר רב הונא האי מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנא דמלכא וה"מ בשותפי אבל אריסי אפוקי ממונא הוא. ואמר רב בר מתא אבר מתא מיעבט והני מילי בכולארא וכרגא דההיא שתא אבל חליף לה שתא מאי דחליף חליף. ואמר רב הני דמידרו דיירי בתוך התחום אסור ליקח מהם חוץ לתחום מותר ליקח מהם ואם היו בעלים מרדפין אחריהם אפילו חוץ לתחום נמי אסור. מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע ליה סהדותא לגוי אבר ישראל חבריה ואזל מסהיד ליה בי גוים משמתינן ליה מאי טעמא משום דמפקין ממונא אפומא דחד סהדא (שם קיד.) והני מילי בחד אבל בתרי לא וחד נמי לא אמרן אלא בדינא דמגיסתא אבל בי דואר אינהו נמי מומתא רמו עלייהו. אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לגוי אמצרא דישראל חבריה משמתינן ליה מאי טעמא אי נימא משום דינא דבר מצרא והאמר מר זבן מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצרא אלא משום דא"ל ארבעת לי אריא אמצראי הלכך משמתינן ליה עד דמקבל כל אונסא דאתי מחמתיה. (שם קיד:) המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה ממנו. (שם קטו.) איתמר גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב רב משום רבי חייא אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משום ר' ינאי אמר הדין עם השני אמר רב יוסף ולא פליגי כאן לפני יאוש כאן לאחר יאוש ותרוייהו אית להו דרב חסדא דאמר רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה אמר רבא ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק והא חנן בישא דמפורסם הוה ועשו בו תקנת השוק נהי דאיפרסם לבישותא לגניבותא לא איפרסם. איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקפו לא עשו בו תקנת השוק מ"ט דאמרינן ליה לאו אדעתא דהאי מידי דיהב לך יהבת ליה זוזי משכנתא שוי חמשה בארבעה עשו בו תקנת השוק שוי בשוי אמימר אמר לא עשו מר זוטרא אמר עשו. זביני שוי בשוי עשו שוי מאה במאתי רב ששת אמר לא עשו רבא אמר עשו והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק בר מגנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקפו דלא עשו בו תקנת השוק. אבימי בר נאזי חמוה דרבינא הוה מסיק ביה בההוא גברא ארבעה זוזי אזל גנב גלימא אייתי ליה הדר יהיב ליה ארבעה זוזי אחרינא אתו לקמיה דרבינא א"ל הנך ארבעה קמאי גנב ופרע בחובו הוה ארבעה בתראי זיל הב ליה ושקול גלימך מתקיף לה רב כהן ודילמא גלימא אגורי אגריה נהליה בהנך ארבעה קמאי והנך בתראי הימוניה הימניה כי היכי דהימניה מעיקרא איגלגל מילתא ומטאי לקמיה דרגא אמר להו הלכתא כרב כהן. ברשא גנב ספרא אזל זבניה לפפונא בתמנן זוזי אזל פפונא זבניה לבר מחוזא במאה ועשרין אמר אביי אזיל מארי ספרא יהיב ליה לבר מחוזא תמנן ושקיל ספריה ואזיל בר מחוזא שקיל מפפונא ארבעין. מתקיף לה רבא השתא לוקח מגנב עשו בו תקנת השוק לוקח מלוקח לא כל שכן אלא אמר רבא אזיל מרי ספרא שקיל ארבעין מפפונא ותמנן מגנבא.
14
ט״ו(שם קטז.) ת"ר הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דאמר לו משטה אני בך ואם אמר לו טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רמי בר חמא הכא בצייד השולה דגים מן הים עסקינן דא"ל אפסידתן כוורי בזוזא. (שם קטו:) שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם א"ל אציל את שלך ואתה תתן לי דמי שלי חייב ליתן לו. (שם קטז.) בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו א"ל מן שמיא רחימו עילויה כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשירתא לוינהו אריא כל ליליא הוו שדו ליה חמרא דחד מנייהו כי מטא ההוא יומא דשידו ביה חמרא דרב ספרא לא אתא קדים רב ספרא לצפרא זכה ביה בחמריה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא למה ליה למיזכא ביה פשיטא כי אפקריה אדעתא דאריא אפקריה אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה לא צריכא לרוחא דמילתא הוא דעבד. בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו א"ל זו שאלה אין לו אלא שכרו. (שם ע"ב) איתיביה השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין לחולה ובא ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם א"ל התם עבד שליח שליחותיה הכא לא עבד שליח שליחותיה. ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטרפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות שכרו תייר מחשבין אף לפי נפשות ולא ישנו ממנהג החמרין ורשאין החמרין להתנות ביניהן כל מי שתאבד לו חמור נעמיד לו חמור אחר אבדה בבוסיא אין מעמידין לו שלא בבוסיא מעמידין לו ואם אמר תנו לי ואני אשמור אין שומעין לו פשיטא לא צריכא דאית ליה חמרא אחרינא מהו דתימא מצי אמר להו הא קא מנטרנא קמ"ל דאמרי ליה שניא נטירותא דחד מנטירותא דתרין. ת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטבעה והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון ולא ישנו ממנהג הספינה ורשאין הספנין להתנות ביניהם כל מי שתאבד לו ספינה נעמיד לו ספינה אחרת אבדה בבוסיא אין מעמידין לו שלא בבוסיא מעמידין לו פרש למקום שאין הספנין הולכין אין נזקקין לו פשיטא לא צריכא דביומי ניסן מרחקי חד אשלא וביומי תשרי מרחקי תרי אשלי ואזל ביומי ניסן כיומי תשרי מהו דתימא דוושיה נקיט קמ"ל. ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד מהם והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו היכי דמי אי דיכולים להציל אפי' אמר נמי ולא כלום אי בשאין יכולין להציל אפי' לא אמר נמי אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא מדעת חבירו אמר מיפלג פליג לא אמר לא פליג רבא אמר הכא בפועל עסקי' כדרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו ואפי' בחצי היום אמר מהדר הדר ביה לא אמר לא הדר ביה רב אשי אמר הכא במאי עסקינן בשיכולין להציל ע"י הדחק לא אמר אמרינן ליה אי אמרת לן הוה מסרינן נפשין אבל אמר ויתיבו אנפשייהו אסוחי אסיח דעתייהו. הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך. אמר מר אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה היכי דמי אי נימא דאנסוה לכולהו ארעתיה וקא אניס להא נמי בהדייהו מרישא שמעת מינה אם מכת מדינה הוא אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא חייב להעמיד לו שדה הכא במאי עסקינן כגון דאנסוה ואמרו ליה אחוי אחוי ארעתך ואחוי נמי הא בהדייהו. ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דר"נ חייביה לשלומי יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן א"ל רב הונא בר חייא לר"נ דינא או קנסא א"ל מתניתין היא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוי בתר דנפק א"ל רב יוסף לרב הונא בר חייא מאי נפקא ליה למר מינה אי דינא או קנסא אמר ליה אי דינא גמרינן מינה אי קנסא לא גמרינן מינה. (שם קיז.) רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמיה דרבא אמר ליה כלום מעשה בא לידך אמר ליה ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו א"ל זיל אהדר עובדא למריה דתניא ישראל שאנסוהו גויה והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב. אמר רב אשי ואם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי. ההוא גברא דאנסוה גויה ואחוי אחמרא דרב מארי ורב פינחס בני דרב חסדא אמרי ליה דרי אמטי בהדן ודרא אמטי בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריה אמרי ליה רבנן לרב אשי והתניא אה נטל ונתן ביד חייב הני מילי היכא דלא אוקמינהו עילויה אבל היכא דאוקמינהו עילויה מיקלא קליוה. איתיביה רבי אבהו לרב אשי אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול של ענביה זה והושיט לו חייב אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון בתרי עברי נהרא דיקא נמי דקא תני הושיט לי ולא קתני תן לי שמע מינה. ההיא שותא דהוו קא מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי היא וחד אמר כולה דידי היא אזל חד מינהון מסרה לפרהגנא דמלכא אמר אביי יכיל למימר אין מסרי ודילי מסרי א"ל רבא כל כמיניה אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקיימי תרוייהו בדינא. ההוא גברא דהוה קא בעי אחויי תיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי א"ל אין מחוינא ומחוינא הוה יתיב רב כהנא קמיה דרב קם רב כהנא שמעיה לקועיה קרי עליה בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמין עליו אף ממונן של ישראל כיון שנפל ליד אומות העולם שוב אין מרחמין עליו א"ל רב עד האידנא מלכותא דיונאי הואי ולא הוו קפדי אדמא האידנא מלכותא דרומאי היא דקפדי אדמא קום זיל לארץ ישראל וקביל עלך דלא מקשת ליה לר' יוחנן עד שבע שנין. (שם ע"ב) ההוא גברא דאחוי אמטכסא דר' אבא יתיב ר' אבהו ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב רבי אילעא גבייהו חייביה מהא מתניתין דן את הדין וזיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו אמר להו ר' אילעא הכי אמר רב והוא שנטל ונתן ביד אמרו ליה אי הכי זיל לגביה ר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמאי אזל לגבייהו חייבוה מהא אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוי. ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו אתא לקמיה דרבה פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא אמר רב אשי חזינן אי אמיד אדעתא דידיה אתו אי לא אמיד אדעתא דכסא אתו. ההוא גברא דאפקידו גביה ארנקא דפדיון שבויים אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו אתא לקמיה דרבה פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון פדיון שבוייה הוא אמר ליה אין לך פדיון שבוייה גדול מזה. ההוא גברא דהוה מסיק ליה לחמריה למברא מקמי דליסקו אינשי (דף צ) הוה מטבע להו דחפיה חד מנייהו לחמרא דחבריה שדייא לנהרא וטבעי' אתא לקמיה דרבה פטריה אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא א"ל האי מעיקרא רודף הוה רבה לטעמיה דאמר רבה רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר את הכלים של נרדף ושל כל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא ונרדף ששבר את הכליה של רודף פטור של כל אדם חייב של רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו של כל אדם חייב שאסור להציל עצמו בממון חבירו ורודף שהיה רודף אחר הרודף להציל ושיבר את הכלים בין של רודף ובין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין הוא זה אלא שאם אתה אומר חייב אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף. (שם קיח.) הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם אבל אמר איני יודע אם גזלתיך אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת פטור מלשלם אמר מר ביישוב לא יחזיר לו במדבר ורמינהו מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן אמר אביי הכי קאמר מלוה מתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא ניתנה ליתבע אלא במקומן. על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר אמרי על מנת להחזיר לו במדבר לא קתני אלא על מנת לצאת במדבר כגון דא"ל ליהוי פקדון גבך ואמר ליה למדבר קא אזילנא וא"ל אנא נמי למדבר קאזילנא והכי קא"ל דאי מהדרת לה ניהלי במדבר מקבילנא מינך. האומר לחבירו גזלתיך וכו'. איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה. אתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים. (שם קיט.) גזלן אימתי מותר ליהנות ממנו רב אמר עד שיהא רוב משלו ושמואל אמר אפי' מיעוט אורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמאן דאמר אפי' מיעוט משלו. ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וחד אמר אסור לאבדו ביד מאן דאמר מותר לא יהא ממונו חמור מגופו מאן דאמר אסור יכין רשע וילבש צדיק אפשר דנפיק מיניה זרע כשר. א"ר יוחנן כל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה כאלו נוטל נשמתו שנא' כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. רבינא איקלע למחוזא אתייאן הנך נשי כיפי וכבלי שדיאן קמיה קבלינהו מנייהו א"ל רבא תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני דבני מחוזא כדבר מועט הוא.
15
ט״ז(שם ע"ב) ת"ר מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי חגא מנקשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו של בעל הבית אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו. אמר רב יהודה כשות וחזיז אין בהן משום גזל ובאתרא דקפדי יש בהן משום גזל אמר רבינא והני בני מתא מחסיא אתרא דקפדי הוא. (שם צג:) הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגד משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל הטעונה ליגזז גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה (שם סז.) אמר רב חסדא א"ר יוחנן מנין לשינוי מעשה שהוא קונה שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואי לא דמים בעלמא הוא דבעי לשלומי והאי מיבעי' ליה על גזל שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו א"כ ליכתוב קרא גזילו מאי הגזילה ש"מ תרתי. איכא דאמרי אמר רב חסדא א"ר יוחנן מנין לשינוי שאינו קונה שנא' והשיב את הגזילה מכל מקום והכתיב אשר גזל ההוא מיבעי' ליה על גזילו שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו. אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול את הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כלל אף גזול נמי לית ליה תקנתא כלל ולא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש. (שם ע"ב) רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול אימת אי נימא לפני יאוש פשיטא למה לי קרא אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני והא רבא דאמר דגזל קרבן חבריה איבעית אימא הדר ביה איבעית אימא חדא מנייהו רב פפא אמרה. (שם עט.) אתמר אמר ר"א כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים וכשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה שכירות דמאי אי נימא דמטלטלי מטלטלי בני שטרא נינהו אמר רב חסדא שכירות קרקע.
16
י״ז(שם צד:) ת"ר הגזלנין ומלוי ריביות שהחזירו אין מקבלין מהם וכל המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו א"ר יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו דתנן מעשה באדם א' שבקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנטך אינו שלך ונמנע אותו האיש ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי ריביות שהחזירו אין מקבלין מהם וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. מיתיבי הרועים והגבאין והמוכסין תשובתם קשה ומחזירין למכירין מחזירין ואין מקבלין מהם וכי מאחר שאין מקבלין מהם למה מחזירין לצאת ידי שמים אי הכי אמאי תשובתן קשה ועוד אימא סיפא ושאין מכירין יעשו בהן צורכי ציבור מאי צ"צ אמר רב חסדא בורות שיחין ומערות לא קשיא כאן קודם תקנה וכאן לאחר תקנה. והשתא דאמר רב נחמן כאן בגזילה קיימת כאן בגזילה שאינה קיימת הכא נמי כאן בגזילה קיימת כאן בגזילה שאינה קיימת הרי אבנט דגזילה קיימת דמי אבנט. (שם צה.) וכל היכא דגזילה קיימת לא עבוד רבנן תקנתא והרי מריש דגזילה קיימת ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים טעמא דמפני תקנת השבים הא לאו הכי הדר בעיניה התם נמי כיון דאיכא פסידא דבירה שויוה רבנן כגזילה שאינה קיימת. (שם צו:) גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר' מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח ובהמה ונעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצא ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך אמר רב פפא לא הזקינה ממש אלא אפילו כחשה והא אנן הזקינה תנן הא קא משמע לן כחשה דומיא דהזקינה דלא הדרא ברי'. א"ל מר קשישא בריא דרב חסדא לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבי יוחנן אפי' גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו א"ל לא תחליף גברי ההיא משמיה דר' אילעא איתמר דא"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך א"ר חנינא בר אבימי הלכה כר"מ ורב שביק רבנן ועביד כר"מ אמרי משום דברייתא איפכא תניא ורב שביק מתניתין ועביד כברייתא אלא רב גמריה גמיר והכי קא"ל למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כרבי מאיר. (שם צז.) אתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסל המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ושמואל אמר יכול לומר לו לך והוציאו במישן אמר רב נחמן מסתברא מילתא דשמואל דאית ליה אורחא למישן אבל לית ליה אורחא למישן לא.
17
י״ח(שם ע"ב) בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו אמר לו נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואפילו כתרטא א"ל אין ואפילו כנפיא א"ל אין והא קא זילי פירי אלא אמר רב אשי חזינן אי מחמת תרעא זול לא מנכי ליה ואי מחמת טיבעא זול מנכי ליה והא קא שבח לענין נסכא (שם צח.) אלא כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שעור בזוזי דאגרדמים טייעא עד עשרה בתמניא והכי אסיקו רבנן בתראי בסיומא דמתיבתא כסיומא דרב הונא בריה דרבי יהושע אמר רבא השורף שטרותיו של חבירו פטור מאי טעמא דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך. מתקיף לה רמי בר חמא היכי דמי אי איכא עדים דידעי מאי דהוה כתב ביה בשטרא ליכתבו ליה שטרא אחרינא ואי דליכא עדים אנן מנא ידעינן אמר רבא תהא במאמינו. (שם ע"ב) אמר אמימר האי מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה כשטרא מעליא ומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה ככשורא לצלמא. נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב לשלם הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסתרו ושבר את האבנים או הזיק חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור לשלם אם מחמת המכה חייב. אמר רב אשי לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעץ בהן מסמר ונעץ בהן ושברן אבל נתן עצים לחרש לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ושברן פטור מאי טעמא אומן קונה בשבח כלי ואין לו אלא דמי עצים בלבד. (שם צט:) המראה דינר לשולחני ונמצא רע תני חדא אם אומן פטור אם הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למילף כלל ואלא דנכו ואיסור במאי טעו טעו בסיכתא חדתי ההיא שעתא דנפיק מתותי סיכתיה. ההיא איתתא דאחויא דינרא לרבי חייא א"ל מעליא הוא לסוף אחויתיה ואמרו לה ביש הוא ולא קא נפיק אתאי לקמיה דר' א"ל לר' חייא זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפינקסיך דין עסק ביש ולאו משום דהלכתא היא אלא לפנים משורת הדין עבד בהדה והלכתא אומן פטור הדיוט חייב. (שם קג.) רב כהנא יהב זוזי אכיתנא לסוף אייקר זבניה נהליה מרי' דכיתנא אתא לקמיה דרב אמר מי איזיל אישקול זוזאי א"ל אי קא מזבני ליה אמרי ליה דהאי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול ואי לא לא תשקול רב לטעמיה דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים (ב"מ ס"ג.) ור' ינאי אמר מה לי הן ומה לי דמיהן והלכה כר' ינאי. (ב"ק קג:) גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר' טרפון ור' עקיבא על שלקח מקח מחמשת בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח וכל אחד ואחד אומר ממני לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק [על מה נחלקו שגזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל שר' טרפון אומר מניח דמי גזילה ביניהם ומסתלק] ור' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד וא' ומקשינן ואי בדאישתבע מה לי לקח מה לי גזל ועוד מתיב רבא מעשה בחסיד אחד שלקח מקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא לפני רבי טרפון ואמר לו הנח דמי מקח ביניהם והסתלק ובא לפני ר' עקיבא אמר לו אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד דמי מקחו ומשנינן לעולם רבי טרפון היא ומודה רבי טרפון היכא דאישתבע והודה דכתיב לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ומאן דגזל מידי מחבריה בציר משוה פרוטה לאו גזל הוא ולא מיחייב לשלומי דקים להו לרבנן דפחות משוה פרוטה אחולי מחילי ישראל גבי הדדי ואי איכא איניש דקפיד ולא מחיל בטלה דעתו אצל כל אדם. ומאן דגזל מידי מחבריה ואיתניס אי בעלי חיים כי אורחייהו ברשותא דגזלן קיימי לענין אונסין ומיחייב לשלומי (שם עט.) והני מילי דאגבהיה אגבוהי אי נמי דמשכיה ואפקיה מרשותא דמריה אבל היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב. ומאן דגזל ועבד תשובה מהדר ממונא למריה ומיכפר ליה ואי מית ליה נגזל מהדר ממונא ליורשיו ומיכפר ליה וכי מהדר ליה לההוא נגזל מתבעי ליה לאחולי גביה כי היכי דלא נתמנע מלמעבד תשובה והא לאחר תקנה. (שם קג:) הגוזל את חבירו ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי נשבע לו אין לא נשבע לו לא מני מתניתין לא ר' טרפון ולא ר' עקיבא דתניא גזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו ואמרינן עלה (שם קה.) אמר רב פפא לא שנו אלא שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת צריך לילך אחריו חיישינן שמא תיקר אלמא אף ע"ג דמעיקרא לא הוה ביה שוה פרוטה כיון דלבסוף איקר ברשותא דמריה קיימא ומיחייב לאהדורה דאפילו ללישנא בתרא דרב פפא דאמר לא תימא הני מילי שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת לשמא תיקר לא חיישינן ואפילו רב פפא לא קאמר אלא לא חיישינן לשמא תיקר הא ודאי איקר חיישינן. והיכא דגזל מידי מחבריה דמעיקרא הוה שוה פרוטה ולבסוף זל מיחייב לאהדורי ליה דאמר רבא גזל שלש אגודות בשלש פרוטות והוזלו ועמדו על שתים והחזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחת ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך טעמא דאיתיה בעיניה אבל ליתיה בעיניה משלם תשלומי מעלי' אלמא אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא כיון דמעיקרא ממונא הוה בעי שלומי הכא נמי כיון דלא שויא פרוטה ומעיקרא הוה שויא פרוטה מיחייב לאהדוריה. והיכא דגזל מידי מחבריה דשוי פרוטה ואהדר ליה פלגיה מיחייב לאהדורי ליה פלגא אחרינא דבעי רבא גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן מהו בתר דבעי הדר פשטה גזילה אין כאן השבה אין כאן אלא מצות השבה אין כאן אלמא עד דמהדר ליה לכוליה לא קיים ליה מצות השבה. (שם סה.) ואמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא הוה שויא זוזא ולסוף הויא שויא ארבעה זוזי שתייה או תברה משלם ארבעה זוזי מאי טעמא כיון דאי לא תברא ואי לא שתייה הוה הדרה למרה כיוקרא אשתכח כמאן דקא גזל השתא דמי ודאי איתבר ממילא משלם זוזי השתא לא קא עביד מעשה והא לא גזיל אמאי קא מחייב ליה מר אגזילה קמא גזילה קמא זוזא הוה שויא: (שם פד.) (דף צא) ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר להו זילו שיימו ליה ארבעה דברים א"ל רבי אבא והא חמשה תנן א"ל לבר מנזקיה קאמינא א"ל והא חמור כשור ושור אינו משלם אלא נזק אמר ליה זילו הבו ליה פלגא ניזקא והא כעבדא בעי משיימיה אמר ליה אנא נמי כעבדא קאמינא אמר להו אבוה דינוקא לא ניחא לי דשיימיתון ליה כעבדא דזילא בי מילתא אמרו ליה והא קא מחייבת ליה לינוקא לכי גדיל מפייסנא ליה מדילי. ההוא תורתא דלס ידא דינוקא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו שיימוה כעבדא כמה הוי שוי וכמה פחות אמרי ליה רבנן לרבא והא מר הוא דאמר אדם באדם ואדם בשור אין גובין אותו בבבל אמר להו דאי תפס קא אמינא למימרא דאע"ג דאין גובין אותו בבבל אי תפס לא מפקינן מיניה וכן בקנסא וכן אדם באדם דחייב בחמשה דברים היכא דתפש לא מפקינן מיניה (שם פו:) המבייש את הסומא חייב מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה פוטרו מגלות וממלקות וממיתת בית דין. תניא אידך ר' יוסי אומר סומא אין לו בושת וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל מצות שבתורה (שם פז.) אמר רב יהושע בריה דרב אידי מאי טעמא דר' יהודה דכתיב אלה המצות והחקים וגו' כל היכא דאיתיה במשפטים איתיה במצות היכא דליתיה במשפטים ליתיה במצות אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דאמינא לא מפקידנא כיון דשמעתה להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן ולית הלכתא כר' יהודה. (שם ק"ד:) א"ר יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. ואשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם והן משיחין לפי תומן ואומר מכאן יצא נחיל זה. אמר רב אשי אין משיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד. א"ל רבינא לרב אשי והא איכא נחיל של דבורין א"ל בתקנתא דרבנן. ובדאורייתא לא והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה משיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטו את כתנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב ורבי חנינא מסיים בה הכי וחביריי היו בדילי ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות והעלהו רב לכהונה על פיו א"ל בתרומה דרבנן ודאורייתא לא והא כי אתא רב חנא קרתינאה משתעי מעשה היה לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה ר' יהושע בן לוי קמיה דרב מעשה באדם אחד שהיה משיח לפי תומו ואומר אני ואימא נשבינו לבין הגוים כשיצאתי לשאוב מים דעתי על אימא ללקט עצים דעתי על אימא והשיאה רב לכהונה על פיו בשבויה הקילו.
18
י״ט(שם צד.) תניא כלל זה א"ר שמעון בן אלעזר כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה רצה נוטל שבחו רצה אומר לו הרי שלך לפניך מאי קאמר ה"ק השביח נוטל שבחו כחש אומר לו הרי שלך לפניך מאי שנא כחש דאמרינן שינוי במקומו עומד וכי כחש אמרינן ברשותא דמריה כחש אי הכי השביח נמי אמרינן ברשותא דמריה השביח אלא מפני תקנת השבים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר והני מילי בכחשא דהדר. (שם צו.) אמר רבא גזל והשביח ומכר גזל והשביח והוריש מה שהשביח מכר ומה שהשביח הוריש. בעי רבא השביח לוקח מהו בתר דבעיא הדר פשטה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו:
19
כ׳סליקו להו הלכות נזיקין
20
