הלכות גדולות נ״הHalakhot Gedolot 55
א׳(דף קכא) (ע"ז כט:) ואלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של גוים שהיה מתחלתו יין. יין מנלן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור וזבח גופיה מנלן דכתיב וילמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור אף זבח אסור ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור אף כאן אסור והתם מנלן אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים. והחומץ של גוים שהיה מתחלה יין. פשיטא אטו משום דאחמיץ ליה פקע ליה איסוריה אמר רב אשי הא קמ"ל החומץ שלנו בי גוים אינו צריך חותם בתוך חותם מאי טעמא אי משום נסוכיה לא מנסיך אי משום זיופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף (שם ל.) שמיאל ואבלט הוו יתבין אייתו לקמייהו חמרא מבשלא נגדה אבלט לידיה אמר ליה שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך. איבעיא להו יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי. רבי ינאי ברבי ישמעאל חלש עלו לגביה רבי שמעון בן זירוד ורבנן יתבי וקא מיבעיא להו יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי אמר להו רבי שמעון בן זירוד הכי אמר רבי שמעון בן לקיש משמא דגברא רבה ומנו ר' חנינא יין מבושל אין בו משום גילוי אמרו ליה נסמוך מחוי רבי ינאי ברבי ישמעאל עלאי ועל צוארי. אמתיה דרבי חייא איגלי לה חמרא מבשלא אתאי לקמיה אמר לה יין מבושל אין בו משום גילוי וכן הלכה. אמר רבה הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ומשום יין נסך. אמר רבי יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהם משום גילוי חד מר ומתוק חד טילא חריפא דמצרי זיקי מר ירקונא מתוק חוליא. רב אחא מתני לעילויא חד חמר ופלפלין מר אספנתין מתוק מי בארג. אר"ש בן לקיש קוריאנא אין בו משום גילוי מאי קוריאנא א"ר אבהו חמרא חוליא דאתי מעסיא אמר רבא ובמקומו אסור חמר מדינה הוא. אמר רבה האי חמרא דאקריה תלתא יומי קמאי יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך מכאן והילך אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך נהרבילאי אמרי אפילו מכאן והילך יש בו משום גילוי זימנין דמקרי ושתי.
1
ב׳(שם ל:) ת"ר יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו ג' ימים השחלים אין בהם משום גילוי ובני הגולה נהגו בהן איסור ולא אמרן אלא דלא רמי בהו חלא אבל רמי בהו חלא מיגרי בהו.
2
ג׳(שם לא.) תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומילאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל רבי אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרים והלכתא כרבי אליעזר. אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מיין שאינו משתמר בחותם בתוך חותם ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם והלכה כרבי יוחנן. (שם לג.) בר עארי טייעא אנס זיקי מרב יצחק בר יוסף נקט בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה אייתינהו אתא לבי מדרשא אמר להו ר' ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה למעשה ממלאן שלשה ימים מים ומערן אמר רבא וצריך לערן כל מעת לעת סבור מינה הני מילי דידן אבל דידהו לא כי אתא רבין אמר ר"ש בן לקיש אחד שלנו ואחד שלהם סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר דוקא נאדות דאין מיכנסן לקיום אבל קנקנים דמיכנסן לקיום לא אמר ליה רב אשי אחד נאדות ואחד קנקנים. תנו רבנן קנקנים של גוים חדשים מותרין ישנין מזופפין אסורין כיצד גוי נתן לתוכן מים ישראל נותן לתוכן יין גוי נתן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס. (שם לג:) איבעיא להו לכתחלה או דיעבד. ת"ש דתני רב זביד בדבי רבי אושעיא לוקחין קנקנים מן הגוים חדשים נותנין לתוכן יין ישנים נותנין לתוכן ציר ומורייס לכתחלה ואינו חושש. בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי קנקנים של גוים שהחזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו אמר להם ציר שורף אור לא כל שכן אתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קנקנין של גוים שהחזירן לכבשן כיון שנשרה זיפתן מותרין אמר רב אשי לא תימא עד דנתרא אלא כיון דרפאי אע"ג דלא נתר. קינסא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי והלכתא כמאן דאסר. דבי פרזק רופילא אניס כובי מפומבדיתא נקט בהו חמרא ואהדרינהו ניהלייהו אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו כל דבר שאין מכניסו לקיום משכשכו במים ואינו חושש. ואפילו משתא חמרא במנא דאישתי ביה גוי חמרא פעם ראשון ופעם שני אסיר כגון כסי חדתי דפחרא דאתמר כסי רב אסי אסר ורב אשי שרי אשתי בהו גוי פעם ראשון כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי בפעם שני ואיכא דאמרי בפעם ראשון ושני כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בפעם שלישית והלכתא פעם ראשונה ושניה אסור שלישית מותר. (שם כט:) החרצנים והזגין של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה דברי ר' מאיר וחכ"א לחים אסורין יבשים מותרין (שם לד.) ואילו הן לחין ואילו הן יבשין אמר רב יהודה אמר שמואל לחין כל שנים עשר חודש יבשים לאחר שנים עשר חודש. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כשהן אסורין אסורין אפילו בהנאה כשהן מותרין מותרין אפי' באכילה. אמר רב זביד האי דורדיא דחמרא דארמאי לאחר שנים עשר חודש מותר. א"ר אחא בריה דרבא קנקנים של גוים לאחר שנים עשר חודש מותרין. אמר רב חביבא האי אבצא טייעא לאחר שנים עשר חודש מותר. (שם לט.) אמר רב חבי"ת סימן בחותם אחד אסור חמפ"ג בחותם אחד מותר חבי"ת חלב בשר יין תכלת. חמפ"ג חלתית מוריים פת גבינה. (שם לא.) היכי דמי חותם בתוך חותם אמר רבא אגאבא אפומא דדנא שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם חתימא ולא שריקא שריקא ולא חתימא לא הוי חותם בתוך חותם נאד בדוסקיא חתימא ופיה למטה הוי חותם בתוך חותם פיה למעלה לא הוי חותם בתוך חותם אי קייף וצייר וחתים ודאי חיתם בתוך חותם הוי. (שם נו:) ההוא ינוקא דתנא ע"ז בשית שני בעו מימה מהו לדרוך עם הנכרי בגת אמר להו דורכין והא קמנסיך בידיה דציירין להו לידיה והא קמנסיך בכרעיה ניסוך דרגל לא שמיה נסוך. ההוא עובדא דהוה בנהרדעא ושהייה שמואל תלתא ריגלי מ"ט אי נימא משום דקא סבר דאי משכחנא תנא דאסר כרבי נתן אסריה אפי' בהנאה דתניא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר אימר דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר ניסוך דרגל לאו ניסוך הוא אלא דאי משכחנא תנא דשרי כר"ש אשרייה אפילו בשתייה. (שם נז.) ההוא עובדא דהוה בבירם סליק גוי לדיקלא אייתו לולבא בהדי דקאתו נגע בחמרא שלא בכוונה שרייה רב לזבוניה לגוים אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומא עושה יין נסך אימר דאמרי אנא בשתיה בהנאה מי אמרי. גופא אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך ולית הילכתא כוותיה אלא מותר בהנאה ולא בשתיה. (שם נז:) ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל אתא גוי לחנותא אמר להו אית לכו חמרא לזבוני אמרי ליה לא הוה יתיב חמרא בדולא שכשך ביה בידיה אמר להו האי לאו חמרא הוא שקליה האיך סביא בריתחא שדייה לדנא שרייה רבא לזבוניה לגוים איפליגו עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן נפקי שיפורי דרבא ושרו נפקי שיפורי דרב הונא ואסרי. (שם נח.) איקלע רב נחמן למחוזא א"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי דלא ניתו אינשי ניטרוד עאל לגביה א"ל כי האי גוונא מאי א"ל אסור אפי' בהנאה והא מר הוא דאמר וכי שכשך עושה יין נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמי דההיא חמרא דמי דההוא חמרא מי אמרי. אמר רבא כי אתאי לפומבדיתא אקפן נחמני שמועתא ומתניתא דאסיר שמועתא דההוא עובדא דהוה בנהרדעא ואסר שמואל בטבריא ואסר ר' יוחנן ואמינא ליה לפי שאינן בני תורה ואמר לי טבריא ונהרדעא אינן בני תורה מחוזא בני תורה מתנייתא אגרדמים גוי שקדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו מאי לאו בהנאה לא בשתיה אי הכי ליתני ימכר כדקתני סיפא חרם גוי שהושיט ידו לחבית וכסבור של שמן ונמצאת של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר תיובתא דרבא תיובתא. (שם ע"ב) איתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ואמרי לה א"ר אסי אמר רבי יוחנן יין שמזגו גוי אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. (שם נט:) ההוא אטרוגא דנפל לחביתא דחמרא שדי ידיה א"ל ר' אשי נקטוה לידיה דלא נשכשיך. א"ר אשי האי גוי דנסכיא לחמרא דישראל אע"ג דאסרי דמיה משקל דמיה מההוא גוי שרי מ"ט מקלא קלייה איכא למאן דאמר שרי לזבוניה איכא למאן דאמר אסיר אמר רב אשי מנא אמינא לה דתניא גוי שניסך יינו של ישראל שלא בפני עבודה זרה אסור ר' יהודה בן בתירא ור' יהודה בן בבא מתירין אותו משום שני דברים אחד שאין מנסכים יין אלא בפני ע"ז ואחד שיכול לומר לו לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי ומשום דקאמרינן (חולין מא.) רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקמו להו כר' יהודה בן בתירא וכר' יהודה בן בבא ש"מ הילכתא כותייהו. (ע"ז נט:) ההיא חביתא דאישתקל ברזא אידרי גוי נקטיה אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי. איכא דאמרי אמר רב פפא דעד ברזא חמרא אסיר אידך שרי. (שם ס.) אמר רב פפא גוי נקיט דנא בישראל נקיט כובא וקא מוריק חמרא אסיר דקא אתי מכח גוי גוי נקיט כובא וישראל נקיט דונא וקא מוריק שרי ואי צריך לצדודי חמרא אסיר. (שם עב:) אמר להו רב לשקילאי דחמרא כי דייריתו חביתא דחמרא לא תקריוה לגוי לסיועי בהדייכו דילמא אגב דתמהיתון שדייתון לה עליה והוה לה דקאתי מכחו ואסיר. (שם ס.) אמר רב פפא האי גוי דדארי זיקא וקא אזיל ישראל אחוריה מלא שרי דלא מקרקיש ליה חסר אסיר דילמא מקרקיש ליה כובא מלא אסיר דילמא נגע בגויה חסר שרי דלא יכיל למינגע בגויה רב אשי אמר זיקא בין הכי ובין הכי שרי אין דרך ניסוך בכך מצרא זיארא רב פפא שרי רב אשי ואתימא רב שימי בר אשי אסר בכחו דכולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בכח כחו הוה עובדא בכח כחו ואסר רב יעקב מנהר פקוד. (שם ס:) ההיא חביתא דפקעאי לאורכה אידרי גוי חבקה שרי' רפרם לזבוניה לגוים והני מילי דפקעה לאורכה אבל לפותייה אפי' בשתיה נמי שרי מ"ט מעשה לבינתא קא עביד. ההוא גוי דאשתכח במעצרתא אמר רב אשי אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי ליה. נטל את החבית וזרקה לבור זה היה מעשה והתירוה. אמר רב אשי כל שאילו במגע הזב טמא בגוי עושה יין נסך כל שאילו במגע הזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך מהא (נדה מג.) דאמר רשב"ל קנה בקמטו של זב והסיט בו את הטהור טהור כגון דהאי זב נקיט קנה תותי כיחשיה וקאים ואתא טהור ושניה לההיא קנה דתותי כיחשיה דזב טהור מ"ט דטהור קא מוניד ליה לזב וזב לא קא מוניד ליה לטהור אבל ודאי קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב דטמא הוא דקמוניד ליה לטהור טמא מנלן דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו וגו' מאי ידיו אילימא ידיו ממש הא שאר גופו טהור והכתיב והנוגע בבשר הזב יטמא אלא זה היסטו של זב שלא מצינו לו בכל הטמאים שבתורה שמטמאין בהיסט חוץ מן הזב ואפקיה רחמנא להיסטו בלשון ידיו לומר לך מה ידיו מטמאות מבחוץ בכלי חרש שאין מוקף צמיד פתיל אף היסטו נמי מטמא בכלי חרש שאין מוקף צמיד פתיל אבל זרק זב כלי או צרור מקל וקנה ונגע בטהור לא מיטמא וכן גוי ביין נסך כי זריק חפץ ונגע ביין לא מיתסר. (ע"ז ס:) איתיביה רבינא לרב אשי וזריקה בגוי אין עושה יין נסך והתניא נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה ואמרו ימכר בחמתו אין שלא בחמתו לא הכא במאי עסקינן דאזיל מיניה מיניה דהוה ליה כהיסטו.
3
ד׳(שם סא.) ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומילאהו יין וישראל דר באותה חצר מותר ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו בחצירו האחרת מותר והיא שמפתח וחותם בידו (שם ע"ב) המטהר יינו של גוי ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח וחותם בידו א"ל ר' יוחנן לתנא תני ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת אסור עד שיושיב שומר או עד שיבא ממונה הבא לקצין מ"מ שאם נמצא גוי אצלו אין נתפש עליו כגנב דקאמרינן ההוא כרבא דהוה יתיב בה יין דישראל אשתכח גוי דהוה קאי ביני דני אמר רבא אם נתפש עליו כגנב חמרא שרי ואי לא אסיר. ולא מיבעיא יין נסך דאסור בהנאה אלא אפילו שכרו נמי אסור דתנן (שם סב.) השוכר את הפועל לעשות ביין נסך שכרו אסור דאית ביה תרתי אסור בהנאה ותופש את דמיו וחמיר מערלה וכלאי הכרם ושביעית. ולא מיבעיא שכר יין נסך דאסיר אלא אפי' סתם יינו שכרו אסור בהנאה וטעמא (שה ע"ב) מההוא גברא דאוגר ארביה לסתם יינם יהבו ליה חיטי באגריה אתא לקמיה דרב חסדא א"ל זיל קלינהו בנורא וקברינהו בבית הקברות והני מילי דמי יין נסך ביד ישראל אבל דמי יין נסך וע"ז ביד גוי מותר דתניא (שם סד.) ישראל שהיה נושה בגוי מנה ומכר ע"ז והביא לו יין נסך והביא לו מותר אבל אם אמר לו המתן עד שאמכור עבודה זרה ואביא לך עד שאמכור יין נסך ואביא לך אסור. (שם ל:) א"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' יהודה בן בתירא שלשה יינות הן יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית סתם יינו אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית המפקיד יינו אצל גוי אסור בשתייה ומותר בהנאה. (שם עג.) יין נסך אסור ואיסר בכל שהו יין ביין ומים במים (דף וקכב) בכל שהן יין במים ומים כיון בנותן טעם זה הכלל מין במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם (שם סה:) יין נסך שנפל על גב ענבים ידיחם ואם היו מבוקעות אסורות. (שם סו.) חמרא עתיקא ועינבי דברי הכל בנותן טעם חמרא חדתא ועינבי אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן ואידי ואידי חד טעמא הוא והוה ליה מין במינו במשהו רבא אמר בנותן טעם בתר שמא אזלינן והאי שמיה לחוד והאי שמיה לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו בנותן טעם. חלא דחמרא וחלא דשיכרא חמירא דחיטי וחמירא דשערי אביי אמר בנותן טעם רבא אמר במשהו אביי אמר בנותן טעם בתר טעמא אזלינן והאי טעמיה לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן טעם רבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן והאי חלא מיקרי והאי חלא מיקרי. והאי חמירא מיקרי והאי חמירא מיקרי והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו חלא לגו חמרא דברי הכל בנותן טעם וחמרא לגו חלא כגון. דקלי קלי קא נפיל חמרא לגויה דחלא חמרא קמא קמא דמאטי לגבי חלא עד דלא נפיל לחלא שחיט ליה ריחא דחלא הוה ליה ריחיה חלא וטעמא חמרא אביי אמר במשהו רבא אמר בנותן טעם אביי אמר במשהו ריחיה חלא וטעמא חמרא חלא והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו רבא אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא והוה ליה מין כשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן טעם. (שם ע"ב) האי בת תיהא גוי לישראל שפיר דמי ישראל לגוי אביי אמר אסור רבא אמר מותר אביי אמר אסיר ריחא מילתא היא רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא תו והילכתא בכולהו כרבא. (שם עד.) יין נשך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. (שם ע"ב) גת של אבן שזפתה גוי מנגבה והיא טהורה ושל עץ רבי אומר ינגב וחכ"א יקלף את הזפת ושל חרש אע"פ שקלף את הזפת אסורה. אמר מר חוץ מדמי יין נסך שבו (שם עד.) אמר רב הלכה כרשב"ג חבית בחבית אבל לא יין ביין ושמואל אמר אפי' יין ביין וכן אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אפילו יין ביין וכן א"ר שמואל בר נתן א"ר חנינא אפי' יין ביין וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו יין ביין ואע"ג דפליגי שמואל ור' יוחנן ור' חנינא ורבה בר אבוה על רב הילכתא כרב דרב נחמן טעמיה דרבה בר אבוה קאמר וליה לא ה"ל דאמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינו אפילו יין ביין מותר. (שם ע"ב) גת של אבן שזפתה גוי מנגבה והיא טהורה. אמר רבה דוקא זפתה אבל דרך בה לא סגי ליה בניגוב פשיטא זפתה חנן מהו דאימא הייה דאפ ילו דרך בה והאי דקתני זפתה דאפילו זפתה נמי בעיא ניגוב קמשמע לן דוקא זפתה אבל דרך בה לא סגי ליה בניגוב כי ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה הב לי גברא דמדכי לי מעצרתאי אמר ליה לרב זיל וחזי דלא קא מצוחת עלי בי מדרשא אזל חזייה דהוה שיע טובא אמר האי בניגוב סגי ליה בהדי דקאזיל ואתי עלה איפלי פילא מתותי כרעיה חזיה דמלי חמרא אמר הא לא סגי ליה בניגוב אלא קילוף בעיא והיינו דאמר לי חביבי חזי דלא קא מצוחת עלאי בי מדרשא. במה מנגבה רב אמר במים ורבה בר בר חנה אמר באפר רב אמר במים במים ולא באפר רבה בר בר חנה אמר באפר באפר ולא במים אלא רב אמר במים וה"ה לאפר רבה בר בר חנה אמר באפר וה"ה למים ולא פליגי הא ברטיבתא הא ביבשתא בי רב משמיה דרב אמרי תרתי ותלת שמואל אמר תלת וארבע בסורא מתנו הכי בכהרדעא מתנו בי רב משמיה דרב אמרי תלת וארבע ושמואל אמר ארבע וחמש לא פליגי מר קא חשיב מיא בתראי ומר לא חשיב מיא בתראי פירוש לישנא קמא לרב תרתי ברטיבתא אפר ומים תלת ביבישתא מים ואפר ומים הללו לסורא הללו אחרות לנהרדעא לרב תלת ברטיבתא אפר ומים ואפר ארבע ביבישתא מים ואפר מים ואפר לשמואל ארבע ברטיבתא אפר ומים אפר ומים חמש ביבישתא מים ואפר מים ואפר ומים. (שם עה.) אמר רב יהודה הני רווקי דארמאי דמזיא מדיחן דעמרא מנגבן דכיתנא מיישנן ואי איכא קטרי שרי להו. הני דיקולי וחלאתא דחיטי להו בחבלי דצארי מדיחן דצבתא מנגבן דכיתנא מיישנן ואי איכא קטרי שרי להו.
4
ה׳(שם מ:) ת"ר פעם אחת חש רבי במעיו ואמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחין של גוים אסור או מותר אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי פעם אחת חשש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של גוים ושתה ונתרפא אמר לו כל כך יש בידך ואתה מצערני אף הוא בדק ומצא גוי אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין תפוחים של שבעים שנה והביאו לו ושתה ונתרפא אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. (שם סט.) המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא נכנס למדינה ורחץ מותר אם הודיעו שמפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. המניח נכרי בחנותו אע"פ שיצא ונכנס מותר אם מודיעו שמפליג כדי שישתום ויסתום ותיגוב. נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר אם הודיעו שמפליג כדי שישתום ויסתום ותיגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. (שם ע"ב) אמר רבה הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה דתנן היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגין על השולחן ולגין על הדלופקי והניחו ויצא שעל השולחן אסור שעל הדלופקי מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדלופקי נמי אסיר. חביות פתוחות אסורות סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. (שם סח:) ההוא עכברא דנפל בחביתא אסריה רב לההוא שיכרא אפילו בטעמא אמרוה רבנן קמיה דרב ששת נימא קא סבר רב נותן טעם לפגם אסור אמר להו בעלמא קא סבר רב נותן טעם לפגם מותר והכא חידוש הוא דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפ"ה אסריה רחמנא הילכך בטעמא נמי אסיר. אמר רבא הילכתא נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא לא ידענא מ"ט דרב אי משום דקסבר נותן טעם לפגם אסור ולית הילכתא כוותיה אי משום דקסבר עכברא בשיכרא אשבוחי משבח (שם סט.) איבעיא להו נפל לגו חלא מאי. א"ל רב הלל לרב אשי הוה עובדא בי רב כהנא ואסר א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט. חבית שיש בתוכה משקין בין יין בין שמן בין כל משקה ונפל לתוכה עכבר או שרץ שיעורו אחד מאלף החבית והמשקין מותרין פחות מאלף אסורין ואם בקש לטהר את הכלי מכניסן לכבשן עד שיהיה כבתחילה רב אחאי שער בחלא בחמשין רב שימי בריה דר' אבהו שער בשיכרא בשיתין מידי דהוה אכל איסורין שבתורה.
5
ו׳(שם לח:) ת"ר כוספן של גוים שהוחמו חמין ביורה גדולה אסור ביורה קטנה מותר איזו היא יורה קטנה אמרי דבי רבי ינאי כל שאין ציפור דרור יכול ליכנס לתוכה והתניא בין יורה גדולה ובין יורה קטנה מותר לא קשיא הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור והא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר. והני קליות דמזבני גוים בשוקא כגון בקילי וחמצי כולהו שרו דתנו רבנן הקפריסין והקפלטאות והחימטליא והחמין והקליות שלהן מותרין ביצה צלויה אסורה (שם לט.) וקורט של חלתית אסור מ"ט משום דמפסקי לה בסכינא ואע"ג דנותן טעם לפגם הוא שמנוניתא דסכינא אגב חורפא דחלתיתא מחליא ליה. עבדיה דרבי לוי הוה קא מזבין חלתיתא אתו א"ל לרבי יוחנן מהו למישקל מיניה אמר להו עבדו של חבר הרי הוא כחבר. גבינה (חולין קטז:) כי אתא רב שמואל בר רב יצחק א"ר יוחנן מעמידין בין בקיבת נבילה ובין בקיבת שחיטת נכרי שלא לחוש לדברי רבי אליעזר. (ע"ז לח.) א"ר שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי גוים. בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו א"ר שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין בו משום בישולי גוים מאי בינייהו איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודייסא.
6
ז׳(שם כו.) ת"ר בת ישראל לא תילד את הנכרית מפני שמילדת בן לע"ז ונכרית לא תילד את בת ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי ר"מ וחכ"א נכרי מילדת את בת ישראל בזמן שאחרים עומדין על גבה אבל לא בינה לבינה. ת"ר בת ישראל לא תניק בן לנכרית מפני שמגדלת בן לע"ז ונכרית לא תניק את בנה של בת ישראל מפני שחשודים על שפיכות דמים דברי ר"מ וחכ"א נכרית מניקה בנה של ישראל בזמן שאחרים עומדין על גבה אבל לא בינה לבינה. יהודית מילדת את הארמית בשכר אבל לא בחנה. אמר רב יוסף בשכר שרי משום איבה סבר רב יוסף למימר אולודי בשבת בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכלה למימר ליה דמנטרא שבתא מחלינן שבתא עילויה דלא מינטרא שבתא לא מחלינן שבתא עילויה. סבר רב יוסף למימר אונוקי בשכר שרי א"ל אביי יכלה למימר ליה אי פנויה היא בעינא לאינסובי אי אשת איש היא אמרה לא בעינא דאזהום על גבראי. סבר רב יוסף למימר הא דתניא הגוים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אסוקי בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכיל למימר ליה קאי ברי אאיגרא אי נמי נקיטא לי זמנא מבי דואר. תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן הגוים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין (שם ע"ב) אבל המינין והמסורות והמומרין מורידין אבל לא מעלין א"ל אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות את המומר ואת אמרת מורידין סמי מכאן מומר ולישני ליה כאן במומר לאוכל נבילה לתיאבון כאן במומר לאוכל נבילות להכעיס קא סבר אוכל נבילה להכעיס מין הוא דאיתמר מומר פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר להכעיס מין הוא לתיאבון מומר הוי וחד אמר אפילו להכעיס נמי מומר הוי אלא זה הוא מין זה העובד ע"ז ולמאן דאמר אוכל נבילה להכעיס נמי מומר הוי נשני ר' יוחנן כאן במומר אוכל נבילה להכעיס כאן במומר אוכל נבילה לתיאבון קא סבר מומר אוכל נבילה לתיאבון לא צריך כלל לרבויה.
7
ח׳(שם יג.) ת"ר הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאים מפני שהוא כמציל מידם. ואם היה כהן מטמא לדון ולערער עמהם בחוצה לארץ וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות בית הקברות סלקא דעתך טומאה דאורייתא היא אלא אימא בית הפרס דרבנן. ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה א"ר יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל בזמן שמוצא ללמוד אל יטמא ר' יוסי אומר אף בזמן שמוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל זוכה ללמוד תורה ואמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידן ללמוד תורה וא"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי (שם יא:) אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד ויום אידם מי אסיר והא רב יהודה שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי שאני חגתא דטייעי דלא קביעא. (שם ו:) רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר אמרו לו אע"פ שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר הזמן רבינא אמר גוי לענין פירעון לעולם מיצר. מתניתין דלא כר' יהושע בן קרחה דתניא ר' יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אק נפרעין מהם מלוה על פה נפרעין מהם מפני שהוא כמציל מידם. יתיב רב יוסף אחוריה דרבי אבא ויתיב רבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב רב הונא וקאמר הלכה כרבי יהודה והלכה כרבי יהושע בן קרחה הלכה כר' יהושע בן קרחה הא דאמרן רבי יהודה דתנן הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום (שם ז.) ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו ר"י אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח אהדרינהו רב יוסף לאפיה בשלמא רבי יהושע בן קרחה איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים קמ"ל הלכה כיחיד אלא רבי יהודה למה לי מחלוקת ואחר כך סתם הוא ומחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם מחלוקת בבבא קמא לצבוע לו אדום וצבעו שחור וסתם בבבא מציעא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה ורב הונא משום דאין סדר למשנה ואיכא למימר דילמא סתם תנא ברישא ואח"כ מחלוקת אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתם לימא אין סדר למשנה ורב הונא כי לא אמרינן בחדא מסכתא בתרתי מסכתי אמרינן ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא איבעית אימא משום דקתני לה גבי הילכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה. ת"ר אל יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב רבי יהושע בן קרחה אומר אומר הנראה שתעמוד עמי לערב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה. ת"ר הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם אחר ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם אחר ויתיר. היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר רבי יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המקיל א"ר יוסף הלכה כר' יהושע בן קרחה. ת"ר וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר"מ ר' יהודה אומר חזרו בהן בפרהסיא מקבלין אותן בצינעה אין מקבלין אותן איכא דאמרי עשו דבריהם בפרהסיא (דף קכג) אין מקבלין אותן בצינעה מקבלין אותן רבי ישמעאל ורבי יהושע בן קרחה אמרו בין כך ובין כך מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים א"ר יצחק איש כפר עיטוש א"ר יוחנן הלכה כאותו הזוג (סנהדרין פו.) א"ר יוחנן סתם מתניתא ר' מאיר סתם תוספתא ר' נחמיה סתם סיפרא ר' יהודה סתם ספרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע. (ע"ז עה:) הלוקח כלי תשמיש מן הגוים שדרכן להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן השפוד והאסכלה מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה. תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי אמר רבא אמר קרא וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. ת"ר הלוקח כלי תשמיש מן הגוים דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן והן טהורין דברים שנשתמשו בהן בצונן כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והם טהורין דברים שנשתמשו בהן ע"י חמין כגון היורות והקומקמסין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והם טהורין דברים שנשתמש בהן ע"י האור כגון השפודין והאסכלות מלבנן ומטבילן והן טהורין ואם השתמש בהן קודם שיטביל או שיגעיל או שילבן כולן אסורים. רבי יצחק בר יוסף זבן מאנא חדתא דמדרא מגוי סבר לאטבוליה אמר ליה ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדילי מפרשא לי מיניה דר' יוחנן כלי מתכות אמורין בפרשה דכתיב אך את הזהב ואת הכסף וגו' אבל הני מאני דפחרא נינהו חדשים לא צריכין הטבלה ישנים לא מפלטין דאשכחינן גבי חטאת שנא' וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר אמר רב אשי והני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו ובעו טבילה. קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחילתו וחד אמר כסופו והילכתא כסופו ובעי טבילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפי' כלים חדשים במשמע דהא ישנים והלבינן כחדשים דמו ואפ"ה בעו טבילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחים וכמעשה שהיה במדין אבל שאולין לא. איבעיא להו משכנתא מאי ת"ש דאמר מר בר רב יצחק אבא משכן ליה גוי כסא דכספא ואטבליה ואישתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא אי משום דחזיה לגוי דדעתיה לשקועיה לכסא גביה. השפוד והאסכלה מלבנן באור (שם עו.) ועד כמה מלבנן אמר רבי מני עד שתשיר קליפתן. כיצד מגעילן אמר רב הונא יורה קטנה לתוך יורה גדולה יורה גדולה היכי עביד לה כי ההוא דודא דהוה ליה לרב עקביה אהדר לישא אפומה ומליא מיא וארתחה אמר רבה מאן חכים למיעבד כי הא כרב עקביה דגברא רבה הוא קסבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות. והא כפא נמי צריך למישדייה לגו דודא ופלוטיה. ודאי קערות דתשמישייהו בכלי שני כי שקיל מן דודא ושדי עילויה שפיר דמי. ואע"ג דמפליט להו צריך לאטבלינהו בארבעים סאה והדר שריין לישראל. וסכין שפה והיא טהורה. אמר רב הונא נועצה עשר פעמים בקרקע אמר רבה עשרה פעמים ובמקום קשה. אמר רב הונא וסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי סכין יפה שאין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן. מר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא אייתו לקמייהו אתרוגא פסק אכל פסק ויהב ליה לבאטי בר טובי דצה עשרה זימני בארעא פסק ויהב ליה למר יהודה אמר ליה באטי וההוא גברא לאו יהודאה הוא אמר ליה מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי הכי אמר ליה אידכר מאי עבדת באורתא (שם לג:) א"ר יוסנא א"ר אמי כלי נתר אין להן טהרה עולמית מאי כלי נתר א"ר יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף. פירושא מאני דמידבקי במגביא מאני דפקוסנא מאני דשדו להו בנורא ולא פקעין שדו להו במיא ופשרין.
8
ט׳(שם עה:) תני בר קפרא מתוך שנאמר אך במי נדה יתחטא שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי ת"ל אך את הזהב חלק א"כ מה ת"ל אך במי נדה מים שנדה טובלת בהן וכמה הם ארבעים סאה (שם טו:) אמר רמי בר אבא כשם שאמרו אסור למכור כלי זיין לגוים כך אסור למכור לליסטים של ישראל (שם כא.) ר' יוסי אומר אף בא"י משכירין להם בתים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי א"ר אמי ובלבד שלא יעשם שכונה. תנא אין שכונה פחותה משלשה בני אדם. ובכל מקום אין משכירין לו את המרחץ מפני שנקראת על שמו.
9
י׳(שם ע"ב) תניא רשב"ג אומר לא ישכיר אדם מרחצו לגוי מפני שנקרא על שמו וגוי זה עושה בו מלאכה בימים טובים ובשבתות. (שם כב.) הנהו מוריקאי דגוי נקיט בשבתא וישראל נקיט בחד בשבא אתו לקמיה דרבא שרא להו. איתיביה רבינא לרבא ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות לא יאמר לו טול אתה חלקך בשבת ואני נוטל חלקי בחול ואם התנו מעיקרא מותר ואם באו לחשבון אסור איכסיף איגלאי מילתא דהתנו מעיקרא הוו. רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתלאי דערלה הוו דגוי אכל שני ערלה וישראל אכל שני היתירא אתו לקמיה דרבא שרא להו והא איתיביה רבינא לרבא סיועי סייעיה והא איכסיף לא היו דברים מעולם.
10
י״א(שם יב:) ת"ר לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים לא בפה לא בידו אחת ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת עלקא. ת"ר לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת שברירי ואי צחי מאי אי איכא איניש אחרינא בהדיה טמא ליה ואי לא טמא איהו לנפשיה פלניא פלניא אמרה ליך אמיך איזדהר משברירי שברירי ברירי רירי ירי רי בכסאי חיורי. ואלו דברים של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו הפת והשמן שלהן [רבי וב"ד התירו השמן] ושלקות וכבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית טרופה וציר שאין בה דגה והחילק וקורט של חלתית ומלח סלקונטית הרי אילו אסורין ואין איסורן איסור הנאה. (שם לט:) ואילו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו הדבש והדבדבניות ואע"פ שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה וכבשין שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה עלה של חלתית וזיתי גלוסקא המגולגלין רבי יוסי אומר השלוחין אסורין והחגבים הבאין מן הסלולה אסורין מן האפותק מותרין וכן בתרומה. ת"ר איזו היא טרית שאינה טרופה כל שראש ושדרה ניכר ואיזהו ציר שיש בו דגה כל שכלבית אחת או שתי כלביות שוטטות בו. (שם מ.) ההיא מכותא דצחנתא דאתאי לסיכרא נפק רב הונא בר חיננא חזא בה קלפי ושריה אמר רבא מי איכא דשרי כי האי גוונא בדוכתא דשכיחי קלפי נפק שיפורי דרבא ואסרי שיפורי דרב הונא בר חיננא ושרו. אמר רב ירמיה מדפתי אמר לי רב פפא כי שרא רב הונא בר חיננא בצירן אבל בגופן לא. אמר רב אשי לדילי אמר לי רב פפי כי שרא רב הונא בר חיננא אפי' בגופן ואנא לא אסרנא ולא שרינא לא אסרנא דאמר ליה רב פפי כי שרא רב הונא בגופן שרא ולא שרינא דהאמר מר יהודה משמיה דעולא מחליקת לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל עד שיהא שדרן וראשן ניכר אמר רב פפא הילכתא שיהא שדרו של כל אחד ניכר.
11
י״ב(ע"ז כט.) ת"ר הקיז דם לא יאכל חגב"ש חלב גבינה ביצים שחלים אכל מאי אמר אביי ליתי רביעתא דחמרא ורביעתא דשיכרא וליערבבינהו בהדי הדדי ולישתי וכי מיפני מיפכי למזרח העיר משום דקשי ריחיה. שני לדם דג אישתא וסיבורי סכנתא (נדרים נד:) אמר שמואל סבר ואכל ציפרא פרח ליביה בציפרא ועוד תניא אין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח והאמר שמואל נון סמא לעין נונא סמיא לעינא ההוא בסוף אוכלא בשר עוף על ידי שליקה. אמר שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומי בין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט מאי בין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט דעד ארבעין שני נעביד על תלתין יומי ארבעין כל תרי ירכי עד שיתין שני ומן שיתין לקמיה יחזור וימעט. (שבת קכט:) אמר שמואל פורסא דדמא בחד בשבא בארבעא במעלי אבל בתרין בשבא ובחמשא בשבא לא דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי מפני שב"ד של מעלה וב"ד של מטה שוין כאחת בתלתא בשבא מ"ט לאו משום דקאים ליה מאדים בזויה מעלי שבתא נמי קאים מאדים בזויה כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'. אמר שמואל ארבעה דהוא ארבעה ארבעה דהוא ארבסר ארבע דהוא עשרים וארבע ארבעה דליכא ארבעה בתריה סכנתא ראש חודש ושני לו חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן בכולהו מעלי יומי טבי משום מעלי יומא טבא דעצרתא דאברי ביה חד זיקא דשמיה טבוח:
12
י״גסליקו להו הלכות יין נסך
13
