הלכות גדולות ז׳Halakhot Gedolot 7
א׳פרק ראשון
1
ב׳(שבת ו:) תנו רבנן לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקב"ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. (ביצה טז.) אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל מצות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצינעה שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם:
2
ג׳(פסק) ואסור לעיולי ולאפוקי ביומא דשבתא דכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. (שבת ב.) יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ כיצד העני עומד על הפתח בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה והכניס בעל הבית חייב והעני פטור. פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהם פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין. תרין בבי קמאי דהילכתין כיון דבעל הבית ועני קא פשטין ידייהו לבר או לגיו ויהבין ושקלין קא עבדין מלאכה גמורה ומשום הכין חייב תרין בבי דסופא כיון דחפץ בידיה וחבריה קא שקיל מן ידיה כל חד מנהון מקצת מלאכה עבד ופטורין דלא עבד חד מנהון מלאכה כלה ואף על גב דמביני תרוייהו איתעבידא לה מלאכה דטלטול.
3
ד׳(שבת ג.) תניא רבי אומר בעשותה אחת בעשה את כולה ולא בעשה מקצתה. איתמר נמי אמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו יחיד שעשאה חייב שנים שעשאוה פטורין ואף על גב דבעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה טפחים ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'. דאמרי' (שבת ה.) אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. ואמרינן נמי אמר רבי אבין אמר רבי אילעא אמר רבי יוחנן זרק ונח בידו של חבירו חייב. ואמרינן מאי קמשמע לן ידו של אדם חשובה לו כארבעה הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא מהו דתימא הני מילי היכא דאחשבה אבל היכא דלא אחשבה אימא לא קמשמע לן. (שבת עג.) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה והגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווהו והמסיך ועושה שני בתי נירין והאורג שני חוטים והפוצע שני חוטין והקושר והמתיר והתופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד את הצבי והשוחטו והמפשיטו והמולחו [והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו הכותב ב' אותיות והמוחק ע"מ לכתוב ב' אותיות הבונה] והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.
4
ה׳(שבת ו.) תנו רבנן ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור. איזה היא רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן התל והגדר שהוא גבוה עשרה ורוחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה. ואיזו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה. אין מוציאין מרשות היחיד לר"ה ואין מכניסין מרשות הרבים לרה"י ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל אבל הים והבקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים אין נושאין ונותנין בתוכן ואם נשא ונתן בתוכן פטור אין מוציאין מתוכן לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכן ואין מכניסין מתוכן לרשות היחיד ולא מרשות היחיד לתוכן ואם הוציא והכניס פטור אבל אסור. חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לטלטל לא עירבו אסורים עומד אדם על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו ונוטל מן העני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני ולא מן העני ויתן לבעל הבית ואם נטל ונתן פטור אחרים אומרים האיסקופה משמשת שתי רשויות בזמן שהפתח פתוח הרי הוא כלפנים בזמן שהפתח נעול הרי הוא כלחוץ ואם היתה איסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות לעצמה. חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לטלטל מ"ט כיון דעירבו הוו להו כחדא רשותא לא עירבו כל חד וחד רשות לעצמו הוא. ומדאורייתא מנלן דמאן דמעייל ומפיק מרשות לרשות ואפילו משהו מיחייב. (שבת צו:) אמר רבי יונתן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה ויכלא העם מהביא מעשות לא נאמר אלא מהביא שהיו מביאין דרך רשות הרבים משה היכא יתיב במחנה לויה מחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תהנפקו ולא תייתו מרשות היחיד לרשות הרבים וממאי דבשבת קאים דילמא בחול קאים ומשום דשלימא ליה מלאכה דכתיב והמלאכה היתה דים אלא גמר העברה העברה מיום הכפורים כתיב הכא ויעבירו קול וכתיב התם והעברת שופר תרועה מה להלן יום אסור אף כאן יום אסור. והכנסה תולדה דהוצאה היא מכדי על הוצאה מיחייב ועל הכנסה מיחייב אמאי קארי לה להא אב ואמאי קרי לה להא תולדה נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא. ולא מיבעיא דרך רשות הרבים דאורח מלכא היא ואסיר לטלטולי היכא דליכא עירוב אלא אפילו בין מן מבוי למבוי ובין מן חצר לחצר ובין מן חצר לבית ובין מן בית לחצר אסור לטלטולי כל שהו ואפילו במבוי גופיה דחדא רשותא היא אסור לטלטולי ארבע אמות אלא אם כן עירבו. והיכא דאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית חייב דתניא (שבת ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר והלכה כרבנן. והיכא דזרק נמי מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד תולדה דהוצאה ומיחייב במשהו דתנן (שבת צו.) הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב והני מילי דזרק בתוך עשרה טפחים אבל למעלה מעשרה טפחים פטור דתנן (שבת ק.) הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ וחייב. (שבת צז.) ואם היו רשויות שלו מותר לזרוק למעלה מעשרה טפחים דרשות הרבים ליתה אלא עד עשרה טפחים והני מילי בזורק אבל במעביר אפילו למעלה מעשרה חייב (שבת צב.) דאמר רבי אלעזר המוציא משאוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת. (עירובין סז:) אמר עולא א"ר יוחנן קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפי' כור ואפילו כוריים וזרק מרשות הרבים לתוכו חייב מאי טעמא מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. ואמרינן עלה מתיב רב הונא בר חיננא סלע שבים שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים יתר מיכן מטלטלין עד בית סאתים אהייא אי נימא אסיפא עד בית סאתים מטלטלין יתר מבית סאתים לא מטלטלין והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל אלא לאו ארישא והכי קאמר סלע שבים שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו וכמה עד בית סאתים הא יתר מבית סאתים מטלטלין אלמא כרמלית היא ותיובתא דרבי יוחנן. אמר רבא וכל דלא ידע לתרוצי מתנייתא מותיב תיובתא לר' יוחנן הכי קאמר ובתוכו מטלטלין וכמה עד בית סאתים. רב אשי אמר לעולם ארישא והן אמרו קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות והן אמרו אין מטלטלין מכרמלית לרשות היחיד עד בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה אסיר לטלטולי מן הים לתוכו ומתוכו לים יתר מבית סאתים דאין מטלטלין בו אלא בד' אמות אי אסרת ליה לטלטולי מתוכו לים אמרי רה"י גמורה היא ואתי לטלטולי בכוליה ונאסר ליה לטלטולי מתוכו לים ונשרי ליה לטלטולי בכוליה האי שכיח והאי לא שכיח קרפף יתר מבית סאתים שכיח סלע שבים לא שכיח ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן והלכה כרבי יוחנן וכדתריץ רב אשי הלכך קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וזרק מרשות הרבים לתוכו חייב ושרי לטלטולי מכרמלית לגויה משום גזירה דרב אשי וכן הלכה.
5
ו׳(שבת יב.) תניא חנניה אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה. אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבתא. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין הורגין את המאכולת בשבת דברי בית שמאי ובית הלל מתירין. ולא יקרא לאור הנר (שבת יב:) אמר רבה אפי' גבוה שתי קומות ואפי' גבוה שתי מרדעות ואפילו עשרה בתים זה על גב זה. חד הוא דלא יקרא גזירה שמא יטה הא תרין קורין והתניא לא אחד ולא שנים אמר רבי אלעזר לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשתי ענינות. אמר רב הונא ובמדורה אפי' עשרה בני אדם בענין אחד אסור משום דמקרב איסורא. אמר רבה ואי אדם חשוב הוא מותר דלאו דרכיה לאטויי. תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ואיבעית אימא הא והא בשמש שאינו קבוע הא בדמשחא הא בדנפטא דאיבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי פשיטא שמש קבוע ונפטא ודאי שרי שאינו קבוע ומשחא ודאי אסור שמש קבוע ומשחא שמש שאינו קבוע ונפטא מאי רב הונא אמר רב הלכה ואין מורין כן רב ירמיה בר אבא אמר רב הלכה ומורין כן. רב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי קם שמעיה קא בדיק לנהורא דשרגא אמרה ליה דביתהו מר לא עבד הכי אמר ליה רב אסי שבקיה כרביה סבירא ליה. (שם יז:) ב"ש אומרים אין שורין דיו וסממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין.
6
ז׳(שם יח.) תנו רבנן פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשכה ומתמלא והולכת כל השבת כולה ומניחין מוגמר תחת הכלים ומתגמרין והולכים כל השבת כולה ומניחין גפרית תחת הכלים ומתגפרין והולכין כל השבת כולה ומניחין קילור על גב העין בשבת ואיספלנית על גב מכה ומתרפא והולכת כל השבת כולה ואין נותנין חטין לתוך ריחים של מים אלא בכדי שיטחנו קודם שבת:
7
ח׳(פסק) (מו"ק ב:) ואסור להשקות את הזרעים על ידי גוי בשבת אמירה לגוי שבות ואף על גב דאמר ממעלי שבתא. (שבת יז:) בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי ולא טוענין עמו ולא מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום ובכולן בית הלל מתירין עם השמש.
8
ט׳(שבת יט.) תנו רבנן נותנין מזונות לפני הגוי בחצר נטלן ויצא אין זקוק לו כיוצא בו נותנין מזונות לפני הכלב בחצר נטלן ויצא אין זקוק לו. תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך ומצור לצידן אפילו בערב שבת מותר:
9
י׳(פסק) ומאן דאיתיה בספינה בשבתא לא צריך למיזבן רשותא מן מארה דספינתא דכיון דבאגרא יתיב לא צריך למיזבן מניה כל היכא דקנה ליה שביתה בספינה מחולא שפיר דמי מיתב בה בשבתא וסגויי מה לי מבעוד יום מה לי שלשה ימים קודם לשבת הלכך שפיר דמי. תנו רבנן אין משלחין אגרות ביד גוי בערב שבת אלא אם כן קצץ לו דמים בית שמאי אומרים כדי שיגיע לביתו ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה והלא קצץ אמר רב ששת הכי קאמר ואם לא קצץ בית שמאי אומרים כדי שיגיע לביתו ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה והא אמרת רישא אין משלחין לא קשיא הא דקבוע דואר במתא והא דלא קביע דואר במתא דקא סלקא דעתין דהא אגרת לבי דואר שדרה וכיון דלא משכח לה לדואר במתא אזיל בתריה למתא אחריתי הא לאו הכי שפיר דמי. תנו רבנן אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן היה שמאי דורש עד רדתה ואפילו בשבת. (עירובין מד.) אמר רב יהודה אמר רב גוים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהם את השבת במה דברים אמורים שבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת.
10
י״א(שבת כט. ותוספתא רפ"ב) ת"ר מדליקין בפתילה המחורכת ולא בסמרטוטין ואע"פ שהן מחורכין. (תוספתא שם) כל שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביום טוב חוץ משמן שריפה מפני מה אין מדליקין בשמן של תרומה שנטמא ביום טוב לפי שאין שורפין לא תרומה ולא קדשים ולא חמץ בפסח ביום טוב.
11
י״ב(שם יח:) תנו רבנן לא תמלא אשה קדירה עששיות ותרמוסין ותתן בתוך התנור ערב שבת עם חשכה ואם נתנה למוצ"ש אסורין בכדי שיעשו. (שם מ: ותוספתא פ"ד) ממלא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה ולא כדי שיחמו אלא כדי שתפוג צנתו ממלא אדם פך של שמן ומניחו כנגד המדורה ולא בשביל שיחם אלא כדי שתפוג צנתו רבן שמעון בן גמליאל אומר האשה מדיחה ידיה שמן ומחממתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת. (תוספתא רפ"ד) סך אדם עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ואינו חושש שכין כל מיני סיכות. (שם וגמ' קיז:) חבית שנשברה (בתוך) [בראש] הגג מביא כלי ומניח תחתיה ולא יהא מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף ואם יש שם אורחים מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף. (שם וביצה לו:) נותן אדם כלי תחת הדלף בשבת ואם נתמלא שופך ושונה ואינו חושש. (שם) גרף של רעי ועביט של מימי רגלים נוטלין ושופכין ונותנין לתוכן מים ומחזירין אותן למקומן. (שבת כ.) אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום וכמה אמר רבי ירא אמר רבי אילעא כמאכל בן דרוסאי. איתמר נמי אמר רב אסי אמר ר' יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישולי גוים. תניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה ואף על פי שאינה גרופה קטומה. (שבת יח:) קדרא חייתא מותר לשהותה על גבי גחלים מאי טעמא דאסחה ליה דעתיה מניה בשיל ולא בשיל אסיר אי שדא בה גרמא חייא שפיר דמי. ולענין צלי גדיא בין שריק ובין לא שריק שרי ברחא נמי ושריק שרי ברחא ולא שריק פלוגתא דרב אשי ורב ירמיה מדפתי דרב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר והלכתא כרב אשי. והא דתנן אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום רב אשי מוקים לה להא מתניתין בבשרא אגומרי. אמר רבינא האי קרא היא כיון דקשי ליה זיקא כבשר גדי דמי ושרי לאתנוחיה בתנורא. (שבת כ.) אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על הגחלים אלא כדי שיקרמו פניה רבי אלעזר אומר כדי שיקרום תחתון שלה. איבעיא להו תחתון האיך דגבי תנור או דילמא תחתון הך דלהדי אור. תא שמע דתניא רבי אליעזר אומר כדי שיקרמו פנים המדובקין בתנור. (שבת ח:) אמר רב יהודה האי זירזא דקני אפכיה ותרציה כולי יומא פטור ולא מיחייב עד דמגבה ליה ארבע אמות ברשות הרבים:
12
י״גפרק שלישי
13
י״ד(שבת מט:) קופה של מוכין שטמן בה מותר לטלטלה בשבת. מיא קרירי טמנינן בשבתא דאמרינן (שבת נא:) רבי התיר להטמין את הצונן מיחם על גבי מיחם שרי לאותובי דהבלא בעלמא דקא מוקים צונן על גבי מיחם אסיר דקא מוסיף הבלא. (שבת מ:) מיחם אדם אלונטית אחת ומניחה על גבי מעיו בשבת ובלבד שלא יביא קומקום של חמין ויניחנו על גבי מעיו בשבת ודבר זה אפילו בחול אסור מפני הסכנה קידרא דמטא בישולה מבעוד יום אם מצטמקת ויפה לה אסור לשהותה על גבי כירה בשבת דכיון דבעי למיכל מינה בין השמשות מסרהיב ומפיש לה נורא ובתר דקדיש יומא משתלי ואתי לחתויי בגחלים ואם מצטמקת ורע לה מותר לשהותה על גבי כירה [שאינה] גרופה וקטומה דמסקינן אשמעתין (שם לז:) אמר רב נחמן מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר כללא דמילתא כל דאית ביה מיחא מצטמק ורע לו הוא בר מן תבשילא דליפתא ואף על גב דאית ביה מיחא מצטמק ויפה לו והני מילי דאית ביה בישרא אבל דלית ביה בישרא מצטמק ורע לו הוא וכי אית ביה בישרא לא אמרן אלא דלא קבעי ליה לאורחין אבל קבעי לאורחין מצטמק ורע לו הוא. לפדא דייסא ותמרי מצטמק ורע להן נינהו והלכתא מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר. מצטמק לישנא דיובשא כגון צמוקין (שם יח: ביצה לד.) ואסיר למיבחש קידרא בכפא כדיתבא בתנורא דהיינו הגאסא. (שם לח.) בעו מניה מר' חייא בר אבא שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת מהו למחר נפק דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא שכח מאי ולא שנא שכח רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא קאמר בשוגג יאכל וכן שכח. רב. נחמן בר יצחק אמר לאיסורא קאמר במזיד לא יאכל וכן שכח. והלכתא כרב נחמן בר יצחק ובתנורא שפיר דמי טעמא מאי אסיר דילמא אתי לחתויי בגחלים בתנור לא אתי לחתויי בגחלים. (שבת לז:) אמר רב ששת אמר רבי יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שלא בישל כל צרכו עקר לא יחזיר קא סבר
14
ט״ומתניתא להחזיר תנן אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום. (שבת מ.) איתמר חמין שהוחמו מערב שבת למחר אמר רב רוחץ בהן כל גופו אבר אבר ושמואל אמר לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו. תניא כוותיה דשמואל חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואין צריך לומר שהוחמו ביום טוב.
15
ט״ז(שבת מ:) תנו רבנן מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו בליתא דלית בה שלש מותר לטלטלה דתנן (עירובין קב:) רטיה שפרשה מעל גבי מכה בשבת מחזירין אותה למכה (שבת קלד:) וגירדא נמי שרי למיסר עלה. (שבת קכח:) כופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו בשבת:
16
י״ז(פסק) (שבת מג.) והיכא דהוו עליה אפרוחין כל בין השמשות אסור לטלטולי כולי יומא מדאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא והיכא דלא הוו עליה בין השמשות עודן עליו אסור אין עודן עליו מותר דלא הוי מוקצה אלא דמיתקצי מבעוד יום. ולית הלכתא כרבי שמעון בנר שהדליקו בה באותה שבת הואיל (שבת מד.) ושוו רבי מאיר ור' יהודה להדדי בכירה והוה ליה יחיד במקום רבים. (יומא פג.) החושש בפיו מטילין לו סם בשבת. (שם פד.) מקיזין דם לסרונכי דהיא אסכרה בשבת. (ע"ז כח:) אמר מר זוטרא אמר ר' חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב שמואל בר יהודה ביד אבל לא בסם. איכא דאמרי בסם אבל לא ביד דידא מזרף זרפא. (שם כט.) אסוקי בני אוני וללפתא שרי לדלויי. (שבת קמח.) אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכתא מחזירין את השבר.
17
י״ח(שבת מג:) ת"ר אין מצילין את המת מפני הדליקה בשבת. אמר רבי יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה בשבת. א"ר יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה בן לקיש במת מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי וכן הלכה. (שבת נ:) אמר רב יהודה עפר לבינתא שרי למימשא ידיה בשבתא. אמר רב יוסף כוספאדיסמין שרי. אמר רבא עפר פלפלין שרי. אמר רב ששת בדרא שרי למימשא ביה ידא מאי בדרא אמר רב יוסף תילתא אהלא ותילתא אסא ותילתא סיגלי רב נחמיה בריה דרב יוסף אמר כל היכא דליכא רובה אהלא שפיר דמי. (שבת נג:) בהמה שאכלה כרשינין הרבה אין מריצין אותה בחצר ורבי יאשיה מקיל. דרש רבה הלכה כרבי יאשיה:
18
י״טפרק ששי
19
כ׳(שבת ס.) לא יצא אדם בסנדל המסומר משום גזירה ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפלה ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשרין ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת. (שבת סא.) אמר רב פפא לא תימא עד דמיתמחי גברא ומיתמחי קמיעא אלא כיון דמימחי גברא אף על גב דלא מימחי קמיעא. (שבת סא:) אמר רב פפא פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא תלתא זמני איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא כתב תלתא גווני קמיע לתלתא גברי חדא חדא זימנא גברא איתמחי קמיעא לא איתמחי כתב חד קמיעא לתלתא גברי קמיעא איתמחי גברא לא איתמחי. אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין שרי למיפק ביה לרשות הרבים (שם סא.) דתנו רבנן איזה הוא קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושילש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה ולא שנכפה אלא שלא יכפה וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת ויוציא לרשות הרבים מפני מראית העין. (שם סט:) אמר רב הונא היה מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. אמר רבא ובכל יום ויום עושה כדי פרנסתו וההוא יומא לימות דעבד מאתמול שתי פרנסות ודילמא אתמול שבת הוה וכתיב והכינו חול מכין לשבת ואין שבת מכין לחול אלא כל יום ויום עושה כדי פרנסתו ואפילו ההוא יומא וההוא יומא במאי מינכר ליה בקידושא ואבדלתא. ואמר רבא ואם היה מכיר מקצת יום שיצא בו עשה מלאכה כל היום כולו פשיטא מהו דתימא האי בשבתא לא נפיק ובמעלי שבתא לא נפיק והאי בחמשה בשבת נפק לישתרי ליה למיעבד תרי יומי קא משמע לן זימנין דמשכח שיירתא ומקרי ונפיק. (שם עג:) אמר רב יוסף האי מאן דקטל אספסתא בשבתא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע וכן מאן דקניב סילקה.
20
כ״א(שם פא.) תנו רבנן ובשבת מותר להכניס לבית הכסא שלש אבנים מקורזלות וכמה שיעורן רבי מאיר אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה נמנו וגמרו מלא היד. (שם צד:) הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות. תנא הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב וכמה מלא פי הזוג שתים והתניא לקרחה שתים אימא וכן לקרחה שתים. תניא נמי הכי הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב וכמה מלא פי הזוג שתים רבי אליעזר אומר אחת ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר ולא ילבש גבר שמלת אשה. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר צפורן שפירש רובה וציצין שפירשו רובן ביד מותר בכלי חייב חטאת מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת וביד מותר לכתחילה הכי קאמר פירש רובן ביד מותר בכלי פטור אבל אסור לא פירש רובן ביד פטור אבל אסור בכלי חייב חטאת. אמר רב יהודה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן והוא שפירשו כלפי מעלה ומצערות אותו. (שם) ההוא שכבא דהוה בדרוקרת שרא להו רב נחמן לאפוקה לכרמלית. אמר להו רבי יוחנן אחוה דמר בריה דרבנא לרב נחמן בר יצחק כמאן כרבי שמעון אימר דפטר רבי שמעון מחיוב חטאת איסורא דרבנן מיהא איכא אמר ליה האלהים עיילת ביה את אפילו לרבי יהודה מי קאמינא לרשות הרבים לכרמלית קאמינא גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. (שם צה.) אמימר שרא זלאחא במחוזא טעמא מאי אמור רבנן אסור דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות. (עירובין קד.) אמימר שרא למימלא בגלגלא במחוזא אמר טעמא מאי אסרו רבנן שמא ימלא לגנתו או לחורבתו הכא לא גנה ולא חורבה איכא כיון דחזא דקא תרו כיתנא אסר להו. (שבת צה.) רבה תוספאה אשכחיה לרבינא דקא מצטער בה בהבלא ואמרי לה מר קשישא בריה דרבא אשכחיה לרב אשי דקא מצטער בהבלא א"ל לא סבר לה מר להא דתניא הרוצה לרבץ את ביתו בשבת מביא עריבה מלאה מים ורוחץ פניו בזוית זו ידיו בזוית זו רגליו בזוית זו ונמצא הבית מתרבץ מאליו אמר ליה לאו על דעתאי. תנא אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת והשתא דסבירא לן הלכה כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר שרי אפילו לכתחלה.
21
כ״ב(שבת צט:) תניא באר ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה אין ממלאים ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים. ואין שותין ממנה בשבת אלא אם כן הכניס לה ראשו ורובו למקום שהוא שותה. ובאר וחוליתה מצטרפים לעשרה. (שבת ק:) הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה ומן הספינה לים ומספינה לחברתה פטור. ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו ואם אינן קשורות אף על פי שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו.
22
כ״ג(שבת קא:) תנו רבנן ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין ובין אנוסין ובין מוטעין חזרו להתירן הראשון וכן מחצלות הפרושות ברשות הרבים מערבין ומטלטלין מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרשו בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין ובין מוטעין חזרו להתירן הראשון שכל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה. (שבת קז.) א"ר אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו מכלל דפטור ומותר שמע מינה. אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור ממיתה ומחטאת אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר דקתני למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו. אידך המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה לחה פטור וממאי דפטור ומותר דקתני מחט של יד ליטול בה את הקוץ. אידך הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור אם לרפואה חייב וממאי דפטור ומותר דתנן כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. (שבת קח:) אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש. בר ליואי הוה קאי קמיה דמר עוקבא חזייה דקא עמיץ ופתח אמר ליה כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל.(ע"ז כח:) אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת סבור מינה הני מילי היכא דשחוקי סמאניה מאיתמל והוא דמייתו מאיתמל אבל משחקינון בשבת ואיתוינון ארבע אמות ברשות הרבים לא. אמר להו ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדילי מיפרשא לי מניה דרב יהודה אפילו משחקינון בשבת ואיתוינון ארבע אמות ברשות הרבים. רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבתא אמר להו רב שמואל בר יהודה דציית ליה ליהודה מחיל שבי לסוף חש הוא בעיניה שלח ליה מי שרי שלח ליה לכולי עלמא שרי לדילך אשיר אטו דילי היא דשמואל היא דההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדח לה עינה בשבתא צוחה צוחה וליכא דאשגח בה למחר פקעה עינה נפק מר שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת. (שבת קיא.) החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא. החושש במתניו לא יסוך יין (ושמן) [וחומץ] אבל הך הוא שמן ולא שמן ורד. בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד שכן דרכן לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן. אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב הלכה כרבי שמעון דשרי:
23
כ״דפרק חמשה עשר
24
כ״ה(שם קיא:) ואלו קשרים שחייבין עליהם קשר הגמלים וקשר הספנים כשם שהוא חייב על קשורן כך חייב על התירן רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו. יש לך קשרים שאין חייבין עליהם כקשר הגמלים וכקשר הספנים. קושרת אשה מפתחי חלוקה וחוטי סבכה ושל פסיקיא ורצועות מנעל וסנדל ונאדות יין ושמן וקדרה של בשר רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין בפני בהמה בשביל שלא תצא. (שם קיג.) קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ורבי יהודה מתיר. כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו. (שם קיב.) רב יהודה אחוה דרב הלא חסידא הוה ליה ההוא זוגא דסנדלא זימנין נפיק ביה איהו זימנין נפיק ביה ינוקי' אתא לקמיה דרבא אמר ליה כי האי גוונא מאי אמר ליה חייב חטאת אמר ליה השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת אמרת לי אמר ליה מאי טעמא משום דבחול נמי זימנין נפיקנא ביה אנא וזימנין נפיק ביה ינוקאי אמר ליה אי הכי מותר לכתחילה. רבי ירמיה הוה קא אזיל אחוריה דרבי אבהו בכרמלית איפסיק רצועה דסנדליה אמר ליה מאי איעביד לה אמר ליה שקיל גמי לח דחזי למאכל בהמה וכרוך עליה. אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף בחצר איפסיק רצועה דסנדליה אמר ליה מאי אעביד לה אמר ליה שבקיה ומאי שנא מדרבי ירמיה אמר ליה התם לא מינטר הכא מינטר והא מנא הוא דאי בעינא הפיכנא ליה מימין לשמאל מדמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה שמע מינה הלכה כר' יהודה. מאי היא דתניא סנדל שנפסקה אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו או שנטל רוב הכף שלו טמא שתי אזניו או שתי תרסיותיו או שנטל (מיעוט) [כל] הכף שלו טהור רבי יהודה אומר נפסקה הפנימית טמא החיצונה טהור אמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כמחלוקת לטומאה כך מחלוקת לענין שבת אבל לא לחליצה הוי בה רבה אליבא דמאן אילימא אליבא דרבנן מדלענין טומאה מנא הוי לענין שבת נמי מנא הוי אבל לא לחליצה דלאו מנא הוי והתנן חלצה של שמאל בימין חליצתה כשרה אלא אליבא דרבי יהודה. (שם קיב:) רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני הבהמה שלא תצא פשיטא לא צריכה דאית לה לקשירה תרי איסרי מהו דתימא בטולי מבטיל ליה קא משמע לן. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. (שם קיג.) מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים. מותר לאדם לנער טליתו כדרב יהודה. ומציעין את המטות מליל שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת. (שם) אמרי דבי רבי ינאי לא שנו אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים אבל בישנים לא ובחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים אבל בצבועין לא ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא תניא של בית ר"ג לא התירו להן לקפל מפני שהיה להם להחליף. (שם) אמר רב הונא יש לו להחליף יחליף אין לו כלים להחליף ישלשל בבגדו:
25
כ״ו(פסק) ומיחייב אינש לאיענוגי בשבתא דכתיב וקראת לשבת עונג (שם קיח:) במה מענגו בתבשיל ודגים גדולים וראשי לפתות ושומים. (שם קיג:) וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול כי הא דרבי יוחנן קרי להו למאניה מכבדותי. מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול. ממצא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין. ודבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבר דבור אסור הרהור מותר. ואסור לפסוע פסיעה גסה בשבת וכמה פסיעה גסה יותר מאמה בינונית ואם לדבר מצוה מיתר. בעא מניה רב מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לפשוע פסיעה גסה בשבת א"ל ובחול מי התירה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שימשי. בעו מניה מרבי ישמעאל בר' יוסי מהו לאכול אדמה בשבת אמר להו ובחול מי התירה שאני אומר אף בחול אסור מפני שהיא מלקה. א"ר אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו דאר"ש בן לקיש למה נקרא שמה שנער ששם ננערו מתי מבול ויש אומרים כאלו אוכל מבשר שקצים ורמשים שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו':
26
כ״זפרק ששה עשר
27
כ״ח(שם קטו.) כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהם ובין שאין קורין בהם ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. היו כתובים תרגום ובכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה היו כתובין עברית גפטית עילמית מדית יונית אעפ"י שכתובין בכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה (שם קכ.) ספר שאחז האור בראשו אחד נוטלו וקורא בו ואם כבה כבה וכן כלי שאחז בו אור נוטלו ומשתמש בו ואם כבה כבה טלית שאחז האור בראשה אחד נוטלה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה: (שם קטו:) ת"ר הברכות והקמיעין אע"פ שיש בהן מאותיות של שם ומענינות הרבה של תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה. ומעשה באדם אחד שהיה כותב ברכות בצידן ובאו והודיעו את ר' ישמעאל בר' יוסי והלך לבודקו וכשהוא עולה בסלם הרגיש בו ונטל טומוס של ברכות ושקעו במים ובלשון הזה אמר לו גדול עונש האחרון יותר מן הראשון. (שם קטז.) ספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן:
28
כ״ט(פסק) ואין קורין בשטרי הדיוטות בשבת ואף כתבי אחריני ואע"ג דמסרגלן. מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפלין עם התפלין ואף על פי שיש בתוכן מעות. (גיטין ס.) ספר אפטרתא מצילין אותו מפני הדליקה ושרי לטלטולי ושרי לעיקרי ביה דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוו מעייני בספרא דאגדתא בשבתא ואף על גב דלא ניתן ליכתב עת לעשות לה' הפרו תורתך. (שבת קיז:) מצילין מזון שלש סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה כיצד נפלה דליקה בליל שבת מצילין מזון שלש סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילין מזון סעודה אחת רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות.
29
ל׳(שם ותוספתא פי"ד) תנו רבנן מצילין מיום טוב לשבת אבל לא משבת זו לשבת אחרת ולא משבת ליום הכפורים ולא מיום הכפורים לשבת ולא משבת ליום טוב ואין צריך לומר מיום טוב לחול ולא יציל ואחר כך יזמין אלא יזמין ואחר כך יציל הציל פת נקיה אינו רשאי להציל פת הדראה הציל פת הדראה רשאי להציל פת נקיה ואין מערימין בכך משום רבי יוסי ברבי יהודה אמרו מערימין. (שם קיט:) אמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכולו. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כשמתפלל אדם בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין אותו מניחין ידיהם על ראשו ואומרים עליו וסר עונך וחטאתך תכופר. אמר רבי אלעזר לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית. אמר רבי אלעזר לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת ואע"פ שאינו צריך אלא לכזית. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שמחללין את השבת שנאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וגו' מאי ולא תכבה אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא שחללו בה שבתות בפרהסיא שנאמר ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם.
30
ל״א(שם קיז:) תנו רבנן שכח פת בתנור וקדש עליה היום מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יעשה עמהם חשבון עד לאחר השבת וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין כמה דאפשר לשנויי משנינן. תנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע ושניהם מקרא אחד דרשו ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מדאורתא ורבנן סברי היום בהדי דאורתא והלכה כרבנן. ולא למיכל ואיחבוני אלא מקיים שלש סעודות ואף על גב דלא סליק תכא פריס מפה ומברך ושארי המוציא ואכיל כביצה ומברך.
31
ל״ב(שם קיח. ותוספתא פי"ג) ת"ר מדיחין כלים בשבת לאותה שבת אבל לא למוצאי שבת כיצד קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן בשחרית בשחרית מדיחן לאכול בהן במנחה מן המנחה ולמעלה לא ידיח אבל כוסות קיתונות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כולו לפי שאין קבע לשתיה. (שם ע"ב) אמרר' יותי יהא חלקי ממקיימי שלש סעודות בשבת. (שם קכ.) מצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות ועיגול של דבילה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת. ולהיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת ולשם הוא מוציא כל כלי תשמישו לובש כל שיכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף רבי יוסי אומר שמונה עשר כלי וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. תנו רבנן לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט אפי' כל היום כולו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר שמונה עשר כלי ואלו הן שמונה עשר כלי מקטורן אונקלי ופוגדא קנבוס של פשתן וחלוק אפליון ומעפור' ושני ספרקין ושני מנעלין ושני אנפלאות ושני פרגורין וחגור שבמתניו וכובע שבראשו וסודר שבצוארו. (שם קכא.) נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן.
32
ל״גאמר רבי אמי (פסק) בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד וכן במשקל בידקא וכן מיטרא. ת"ר מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה ולא הניחם מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכבוה לערב שיגר לכל אחד מהן שני סלעים ולאפרכוס שבהן חמשים וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה וכן הלכה. (שם ע"ב) חמשה נהרגין בשבת זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדיב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום והני מילי ברצין אחריו ודברי הכל. בעו מניה מר' ינאי מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת אמר להם צרעה אני הורג נחשים ועקרבים לא כ"ש דילמא בדורסו לפי תומו דאמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו. אמר רב ששת נחש דורסו לפי תומו. אמר רב קטינא עקרב דורסו לפי תומו. (שם קכב.) נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מלא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. עשה כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה גוי כבש לירד בו ירדו בו זקנים במה דברים אמורים בשאין מכירו אבל מכירו אסור. נר הדולק במסיבה אם רוב גוים מותר להשתמש לאורו אם רוב ישראל אסור מחצה על מחצה אסור דכי מדלקי אדעתא דרובא מדלקי. (שם ע"ב) שמואל איקלע לבי אבי תורן אתא ההוא גוי אדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאנפיה כיון דחזא דאייתי שטרי וקא קארי אמר אדעתא דנפשיה הוא דאדליק הדר אהדרינהו לאנפיה לגבי שרגא:
33
ל״דפרק שבעה עשר
34
ל״ה(שם קכג.) תנו רבנן פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין בשבת אלעזר בן תדאי אומר תוחבה בכוש או בכרכר והיא ננערת מאליה. אמר רב נחמן הלכה כאלעזר בן תדאי וכן הלכה. אסובי ינוקא רב נחמן אסר רב ששת שרי אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתנן אין עושין אפקטוזין בשבת ורב ששת התם לא אורחיה הכא אורחיה. אמר רב ששת מנא אמינא לה דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ורב (ששת) [נחמן] התם פקיד הכא לא פקיד. (שם קכג:) כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר גדול ויתד של מחרישה. אמר רב נחמן האי אובלא דקצרי כיתד של מחרישה דמי. פירוש אובלא כלי חרש מנוקב ומזלפין בו מים ומעשנין בו את הכלים ואמר אביי האי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחציצא דנגרי כיתד של מחרשה דמו. ת"ר בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת ואלו הן מקצע של דבלה וזומא ליסטרון של קדירה וסכין קטנה שעל גבי שולחן התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. פירוש זומא ליסטרון כפא דברזלא דמסקין בה בורדיקא ושחלין בה בישרא עביד תרי עיבידתא אמר רבא התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו חזרו והתירו דאפילו מחמה לצל ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא ועדיין באדם אחד אין בשני בני אדם לא עד שאמרו כל הכלים ניטלין ואפי' בשני בני אדם ובחצר דבר שמלאכתו להיתר לא מיבעיא לצורך גופו ולצורך מקומו שפיר דמי לטלטולי אלא אפי' מחמה לצל שפיר דמי לטלטולי. (עירובין קב.) ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהות מחזקא ארדיבא והוו שקלין לה בי עשרה ושאדו לה אדשא ולא אמר להו ולא מידי אמר תורת כלי עליה. ההוא שריתא דהות בי ר' פדת דהוו שקלין לה בי עשרה ושאדו לה אדשא ולא אמר להו ולא מידי אמר תורת כלי עליה. (שבת מז.) אמר רבא כי הוינן בי רב נחמן הוה מטלטלין כנונא אגב קטמיה ואף על גב דאיכא עליה שברי עצים ומחתה באפרה שרי לטלטולה. (שבת קכד:) רב מרי בר רחל הוה ליה הנהו בי סאתא בשמשא אתא לקמיה דרבא אמר להו מהו לטלטלינון אמר ליה שרי אמר ליה אית ליה אחריני חזו לאורחין אית ליה נמי לאורחין אמר ליה גלית אדעתך דכאביי סבירא לך לכולי עלמא שרי לדילך אסיר אלמא חזו למיתב עלייהו מאן דעייל ואתי. אמר רבי אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב מכבדות של מילת מותר לטלטלן בשבת דסתודרי ונדסרוב דכנשי בהו ביסתרקי אבל בשל תמרה לא דהיינו ריכבא דהוצי. רבי אלעזר אומר אף בשל תמרה סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר אלמא לא קא מיכוין לאשוויי גומות וכניש בריכבא. וחספא לכפורי ביה מסאנא שפיר דמי לטלטולה דאמר רב נחמן אמר שמואל חרש קטנה מותר לטלטלה בחצר אבל בכרמלית לא ורב נחמן דיליה אמר אפילו בכרמלית אבל ברשות הרבים לא רבא אמר אפי' ברשות הרבים. ואזדא רבא לטעמא דרבא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא איתווס מסאניה טינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה רמו ביה קלא [אמר] לא מסתאי דלא גמירי אלא מגמר נמי לא גמרי אילו בחצר הואי מי לא חזי לכסויי בה מנא הכא נמי חזיא לדילי וכן הלכה. אמר רב נחמן הני לבני דאישתייר מבניינא שרי לטלטולינהו הואיל וחזיא למיזג' עלייהו ואי עבידו באוורא אסירן דכיון דשרגינהו אקצינהו גירא דשירפא אף על גב דשרגינון באוורא שריין. (שבת קכה:) פקק החלון רבי אליעזר אומר בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכל מודים שאין עושין אהלי עראי חבתלה בי"ט ואין צריך לומר בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומר אין מוסיפין בי"ט ואין צריך לומר בשבת וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר בי"ט. תניא נמי הכי מודים חכמים לר' אליעזר שאין עושין אהלי עראי וכו'. (שבת קלח.) אמר רב יוסף חזינא להו לכילי דבי רב הונא דמן אורתא נגידן קיימן ומצפרא חביטן רמיין. אמר רב כהנא חזינא להו לכילי דבי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמאורתא נגידן קיימן. אמר רב משום ר' חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו אמר שמואל משום ר' חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה אמר רב שישא בריה דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסור וכי אין בגגה טפח נמי לא אמרן אלא שאין בפחות מג' סמוך לגגה טפח אבל יש בפחות מג' טפח אסור ולא אמרן אלא שאין בשיפועו טפח דלא נחתא כילתא מפוריא טפח אבל יש בשיפועו טפח שפועי אהלים כאהלים דמי. (שבת קלח:) אמר רב שישא בריה דרב אידי סיאנא שרי והאיתמר סיאנא אסיר לא קשיא הא דהוי טפח והא דלא הוי טפח אלא מעתה אישתרבב גלימי' טפח ה"נ דמיחייב ל"ק הא דמיהדק הא דלא מיהדק. (שבת קכו.) וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו מאי בין כך ובין כך א"ר אבא בר כהנא בין קשור ובין שאינו קשור והיא שמתוקן.
35
ל״ו(שם) ת"ר קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו בזמן שקשור ותלוי פותח ונועל בו אין קשור ותלוי אין פתח ונועל בו רשב"ג אומר מתוקן אע"פ שאינו קשור. אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג. (שבת קכו:) כל כסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן וכולי עלמא כסויי קרקעות אם יש להן בית אחיזה ניטלין כסויי כלים אע"ג דאין להם בית אחיזה ניטלין כי פליגי בכלים דמיחברי בארעא תנא קמא סבר כארעא דמו ורבי יוסי סבר לא צריכי בית אחיזה. דרש רבי יצחק נפחא אפתחא דבי ריש גלותא הלכה כרבי אליעזר. מתיב רב עוירא ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת אמר ליה אביי מאי דעתיך משום דקתני לה סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא אמר ליה אפילו הכי מעשה רב:
36
ל״זפרק שמונה עשר
37
ל״ח(שם) מפנין אפי' ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש (שם קכז.) ואפילו לכל אחד ואחד מן האורחים ולכל אחד ואחד מבית המדרש מפנין אבל לא יגמור את האוצר כלו דילמא אתי לאשוויי גומות ואתחולי באוצר שפיר דמי ור"ש היא דלית ליה מוקצה ותבן ותבואה צבורה נמי מפנין שדי להו לחדא זויתא כי היכי דליתבו אורחין. תנא כמה שיעור תבואה צבורה לתך פלגא כורא. אמר רבה א"ר חייא פעם אחת הלך ר' למקום אחד והיה מקום דחוק לתלמידים ויצא רבי לשדה ומצא שדה מלאה עמרים ועימר ר' כל השדה כולה דשנינהו פחות פחות מארבע אמות ש"מ לכל חד וחד מאורחים ולכל חד וחד מבית המדרש קא תני ש"מ וכן הלכה. ולעולם כל חד וחד מפני לנפשיה דקא אמרינן ועימר רבי את כל השדה כולה וכי רבי עימר אלא צוה ועימרו. אלמא כל חד וחד מפנה לנפשיה וכן הלכה. (שם קכח:) אין מילדין את הבהמה בי"ט אבל מסעדין כיצד מסעדין רב יהודה אמר אוחז בולד כדי שלא יפול לארץ רב נחמן אמר דוחק בבשר. תניא כוותיה דרב יהודה כיצד מסעדין אוחז בולד כדי שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד בתוך פיו כדי שיינק. אמר רשב"ג מרחמין היינו על בהמה טהורה בי"ט היכי עביד לה אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בבית הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו ומזלפין (משיליה) [מי שליא] על גבי הולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו ודוקא טהורה אבל טמאה לא מ"ט לא מרחקא ואי מרחקא לא מקרבא. מילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקו' למקום ומחללין עליה את השבת. (ערכין ז.) אמר רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין וקורעין את כריסה ואי ליכא סכין מביאין אותה דרך ר"ה אלמא מספיקא מחללינן שבתא על ספק נפשות. מעוברת שמתה ולד דילה מיית ברישא מעוברת שנהרגה היא מתה ברישא.
38
ל״ט(שבת קכח:) ת"ר היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה ביד לא ספק לה ביד מביאה בשערה לא ספק לה בשערה מביאה לה בכלי דרך שערה. אמר מר היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. פשיטא אמר רב אשי לא נצרכה אלא לסומא מהו דתימא כיון דלא חזיא אסיר קמ"ל דיתובי מייתבא דעתה דסברה אי איכא מידי חזיאן חבראתי ועבדן לי. (שבת קכט.) אמרי נהרדעי חיה שלשה שבעה ושלשים שלשה ימים הראשונים בין אומרת צריכה אני ובין אומרת אין צריכה אני מחללין עליה את השבת משלשה ועד שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה אין צריכה אני אין מחללין עליה את השבת טעמא דאמרה אין צריכה אני הא סתמא מחללין עליה את השבת דספק נפשות להקל משבעה ועד שלשים אפי' אומרת צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי דאמר רב עולא בריה דרב עילאי כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת ואמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה. אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא. איתמר אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה ואפילו בתקופת תמוז ודוקא אותובי ציבי מלמעלה למטה שלא כדרך בנין אבל מלמטה למעלה דרך בנין אסור. (ביצה לב:) אמר רב יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסיר וכן ביצה וכן קידרא וכן מטה וכן חבית וקושרין את הטבור רבי יוסי אומר אף חותכין וטומנין את השליא בשביל שיחם הולד. (שבת קכט:) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כר' יוסי. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב מודיה חכמים לר' יוסי בטבור של שני תינוקות שחותכין מ"ט משוה דמינתחי אהדדי. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת ומולדותיך ביום הלדת אותך מכאן שמילדין את האשה בשבת. לא כרת שרך מכאן שחותכין את הטבור בשבת. ובמיה לא רחצת מכאן שמרחיצין את הולד בשבת. והמלח לא המלחת מכאן שמולחין את הולד בשבת והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין את הולד בשבת. (ע"ז יב:) א"ר חנינא הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת. תניא נמי הכי הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת. ומעשה באחד שבלע נימא של מיה והתיר לו ר' חנינא להחם לו חמין בשבת אדהכי והכי אמר להו רב הונא בריה דרב יהושע לגמע חלא:
39
מ׳(פסק) והיכא דאיכא חיותא דרכיכן שינה ולא יכלה למיכל אוכלא מפרמינן ומפרכינן ומערבינן ושדינן קמה בשבתא (שבת קנה:) דתני רב חנן מנהרדעא מפרכין תבן ואספסתא ומערבין ונותנין לפני בהמה בשבת אלמא טרחינן באוכלא תבן בתיבנא סריא אספסתא בעילי זוטרי:
40
מ״אפרק עשרים
41
מ״ב(שבת קמ.) אמר מר זוטרא חרדל שהמתהו מערב שבת למחר נותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב שחליה שטרפן מערב שבת למחר נותן לתוכן חומץ ושמן וממשיך לתוכן אמיתא ולא יטרוף אלא מערב. שום שרסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול וגריסין ולא ישתוק אלא מערב וממשיך את אמיתא ונותן לתוכו מאי אמיתא ננהא אמר אביי ש"מ ננהא לתתלי מעלי. חרדלא דליש ממעלי שבתא במנא למחר אירמי ביה חלא ועביד בתדא אצבעתיה ולאו בכולי ידיה דמשני מחולא שרי ואי לא אסיר וכן תחלי וכן בסבג מדקינהו ממעלי שבתא ומשדא בהו חלא בשבתא שרי. תנו רבנן עושין יינמילין בשבת ואין עושין אלונטית בשבת ואיזה הוא יינמילין ואיזו היא אלונטית יינמילין יין דבש פלפלין אלונטית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדין ליה לבי מסחותא. (שבת קמ.) מסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפא דרב נחמן ברבי יצחק בר אחתיה אמר ליה כי מטינן בי רב חסדא עיילן כי מטו עייליה בעא מניה מהו לכסכוסי כיתנא בשבתא לרכיכה קא מיכוין ושפיר דמי או דילמא לאולודי חיורא קא מיכוין ואסיר אמר ליה לרכיכה קא מיכוין ושפיר דמי. אמר רב חסדא האי כיתנתא מישלפה לדידה מקניא שרי קניא מינה אסיר.
42
מ״ג(שבת קמו.) תנו רבנן אין נוקבין נקב חדש בשבת ואם בא להוסיף מוסיף ויש אומרים אין מוסיפין ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה. (שבת קמו:) דרש ר"נ בר רב חסדא משמיה דרבי יוחנן הלכה כיש אומרים. גובתא רב אסר ושמואל שרי מיחתך לכתחלה כולי עלמא לא פליגי דאסיר אהדורי כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דחתיכא ולא מיתקנא מאן דאסר סבר גזרינן דילמא אתי למחתך בתחלה ומאן דשרי סבר לא גזרינן. כתנאי אין חותכין שפופרת ביום טוב ואין צריך לומר בשבת נפלה מחזירין אותה בשבת ואין צריך לומר ביום טוב ורבי יאשיה מקיל אהייא אילימא ארישא הא קא מיתקן [מנא] אלא אסיפא תנא קמא נמי מישרא קא שרי אלא לאו דחתיכא ולא מיתקנא איכא בינייהו דמר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן ש"מ. דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דרבי יוחנן הלכה כרבי יאשיה. (שם קמז.) אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתפו בשבת חייב חטאת. תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד רבי חמא בר' חנינא אמר סך ואחר כך ממשמש רבי יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחת.
43
מ״ד(סנהדרין קא.) ת"ר סכין וממשמשין בבני מעים בשבת ולוחשין לחישת נחשים עקרבים בשבת ומעבירין כלי על גבי העין בשבת אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בכלי הניטל אבל בכלי שאינו ניטל אסור. ואין שואלין בדבר שדים בשבת רבי יוסי אומר אף בחול אסור אמר רב הלכה כרבי יוסי ואף רבי יוסי לא אמר אלא בשביל סכנה כי הא דר' יצחק בר יוסף איבלע בארזא.
44
מ״ה(שבת קמז:) תנו רבנן אין גור דין במגרדת בשבת רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש. רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אמיה מגרדתא דכספא.(שבת קמא.) מגרדין את המנעל בשבת בגבה של סכין אבל לא בחורפא והני מילי ישן אבל חדש אסור ואם הניחו יום אחד ישן הוא. (שבת קמז:) ואין עושין אפיקטוזין בשבת אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בסם אבל ביד מותר. תניא רבי יוסי אימר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין. מאי אפיקטוזין הרא ברג. ואין מעצבין את הקטן רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרא דמיחזי כבונה. ואין מחזירין את השבר אמר חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא:
45
מ״ופרק עשרים ושלשה
46
מ״ז(שבת קמח.) שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן אשה מחברתה ככרות ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי מאי שנא הלויני דאסיר ומאי שנא השאילני דשרי א"ל הלויני לזמן מרובה משמע וחיישינן דילמא אתי למיכתב השאילני לא אתו למיכתב.
47
מ״ח(שבת קמט.) ת"ר אין רואין במראה בשבת ור' מתיר במראה הקבועה בכותל מאי שנא הקבועה בכותל דאדהכי והכי מידכר שאינה קבועה בכותל נמי אדהכי והכי מידכר הכא במאי עסקינן במראה של מתכת וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלות וחריפא כאיזמל ופסק'. ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקני עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אל תפנו אל מדעתכם. (שבת קנ.) לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו. לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ר' יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מ"ט דר' יהושע בן קרחה אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר. ודיבור מצוה מי אסור והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת. וא"ר אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת וא"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן מפקחים פיקוח נפש בשבת. וא"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים בשבת. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקת לארסה ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת אמר קרא ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין. (שבת קנא.) מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין גוי שהביא חלילין בשבת לא יספד בהן ישראל אלא א"כ באו ממקום קרוב עשו לו ארון ותכריכים וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה להביא לה הדס וחלילין ותכשיטין על עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. גוי שהביא חלילין בשבת לא יספד בהן ישראל שמא חוץ לחומה לנו.
48
מ״ט(ע"ש) תניא נמי הכי עיר של ישראל וגוים דרין בתוכה ויש בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב גוים מותר לרחוץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין ואח"כ ירחוץ מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין. (שם קנ:) אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש אבל מחשיכין על התחום להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו. אמר רב יהודה אמר שמואל מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי דקתני כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ומדאחשוכי מחשיך שימור נמי עביד. (שם קנ:) אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו ואע"ג דלא אבדיל והא"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר בר' ינאי אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה והאמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וכי תימא דאבדיל על הכוס כוס בשדה מי איכא תרגמה רב חנין בר אמי קמיה דרבא [בין הגיתות] שאני דשכיח ליה חמרא דמבדיל לאלתר ואי לא אבדיל על כסא כיון דאבדיל בתפלה עביד כל צרכיה. (שם קנא.) עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין ובלבד שלא יזיזו בו אבר שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין וקושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף כל לאתויי מאי לאתויי הא דתנו רבנן מביאין לו כלי מיקר וכלי מתכות וממתין לו על כריסו בשביל שלא תפוח ופוקקין את נקביו כדי שלא תכנס בהן הרוח אבל אין מאמצין את עיניו של מת בשבת ואפילו מת מערב שבת ולא בשבת בלבד אמרו אלא אפילו בחול עם יציאת הנפש והמאמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים משל לנר שהיה כבה והולך אדם מניח אצבעו עליה מיד כבה. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר הרוצה שיתאמצו עיניו של מתו נופח לו יין בחוטמו ונותן לו שמן בין ריסי עיניו ואוחז שני גודליו של ידיו והן מתאמצות מאליהן. חניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שנאמר ושמרתם את השבת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה דוד מ"י מת אין מחללין עליו את השבת כיון שמת אדם בטל מן המצות והיינו דאמר ר"י מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות דבטלה מצוה דיליה כי מת ותניא רשב"א אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים.
49
נ׳(שם קנ:) תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה בשבת לגדרה לאחר שנזכר נמנע ולא גדרה נעשה לו נס ועלתה בה צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. (עירובין לט.) לא יטייל אדם בתוך שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שתחשך ויכנס למרחץ מיד. (שבת קמא.) אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי תרתי אסיר רבא אמר כיון דקא משני אפילו טובא נמי שפיר דמי אמר רבא טיט שעל גבי רגליו מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות ודוקא בכותל אבנים ובקורה. ואמר רבא לא ליצדד איניש כובא בארעא דילמא אתי לאשויי גומות. ואמר רבא לא ליתיב איניש אפומא דלחייא בשבתא דילמא שדי ?ד?רוקא לכרמלית אי נמי מיגנדר ליה חפץ ואתי לאיתוייה. ואמר רבא לא ליהדק איניש אודרא על פומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה. אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ טיט שעל גבי מנעל מאי איכא חספא דרבא (שבת קמא:) ותני רבי חויא אין מגרדין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן ולא יסוך את רגלו שמן והיא בתוך המנעל או בתוך הסנדל אבל סכה ומניחה בתוך המנעל או בתוך הסנדל (זבחים צד:) וכיבוס מנעל בשבת אסור ושכשוך מותר. (שבת קמא:) מנעל שעל גבי האמוס שומטין אותו בשבת והלכתא כרבנן דשרי ואפילו רבי אלעזר לא קאסר אלא בשאינו רפוי אבל ברפוי מותר ותניא רבי יהודה אומר רבי אליעזר אומר אם היה רפוי מותר. (שבת קלט:) מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית אמר רבא האי פרונקא אפלגא דכובא שרי אכולי כובא אסיר דמיחזי כאוהלא. אמר רב פפא לא ליהדק איניש ציבתא אפומא דכוזתא משום דמיחזי כמסננת והא דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא טעמא מאי משום ניצוצות ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי. חמרא דשפייה בשיחלא דהוצי בין שפייה מחמת דורדיא ובין שפייה במידי אחרינא שרי דקא תני ובכפיפה מצרית דהיינו שיחלא דהוצי שפייה במנא מחמת דורדיא אסיר משום סחיטה ובצבתא נמי אסיר כדאמרן. אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך משמרת בשבת ואינו חושש אבל עכור לא:
50
נ״א(פסק) מסננת דתלי ממעלי יומא טבא שרי למישפא ביה ביומא טבא אבל בשבת אף על גב דתליא מערב שבת אסיר כרבנן דתנן (שבת קלז:) וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויים בשבת אבל נותנין לתלויים ביום טוב איבעיא להו תלה מאי אמר רב יוסף תלם חייב חטאת אמר ליה אביי אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא בשבתא הכי נמי דמיחייב אלא אמר אביי לוקה מכת מרדות מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ואין נותנין לתלוייה בשבת. (שבת קלח.) איבעיא להו שימר מאי אמר רב כהנא שימר חייב חטאת משום מאי מתרינן ביה רב אמר משום בורר רבי זירא אמר משום מרקד. (שבת קנז.) נר שכבה אסור לטלטלו בשבת כל מידי דצורך מקומו שרי לטלטוליה בשבתא לנר משרגא דאדליקו בה באותה שבת ומחתה דהוה בה נורא בין השמשות ולבר מכל מנא דקפיד עילויה וקבע ליה מקום (שבת קכג.) כגון סיכי ויארי מזורי. (שבת מד.) אמר רבי זירא פמוט אם הדליקו עליו באותה שבת אסור לטלטלו ואפי' לצורך מקומו מפני שעשאו בסיס לדבר האסור לא ה?ד?רליקו עליו באותה שבת מותר לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו. (ברכות ו:) אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת. ואמר ר' זירא אגרא דפירקא ריהטא. (שבת מד:) מעות שעל גבי המטה מותר לטלטלן בשבת במקום שהן אובדות מטה שיחדה למעות והניח עליה מעות אסור לטלטלה בשבת ואף על גב דליכא מעות עליה לא יחדה למעות ויש עליה מעות אסור לטלטלה בשבת והוא שהיו עליה כל בה"ש אבל לא היו עלים כל בה"ש מותר לטלטלה ואף על גב דאיכא עליה במקום שאובדין מותר לטלטלה. (שבת מח.) הפותח בית הצואר בשבת בשוגג חייב חטאת משום דקא מתקן פתח הקודח כל שהו חייב. (מנחות נז.) דחזי לככא דאקלידא יישב לו זרע פשתן על כסותו או תבשיל מותר לקלפו בשבת. (שבת קיב.) קשר מנעל דשריה בשבת אי קשר של קיימא הוא כגון קשר דאושכפי דלא משתרי חייב חטאת אי קשר דידן הוא וכמה דרויח ממאניה ניחא לן ולאו כל עידנא שרינן ליה פטור אבל אסור אי דבני מחוזא דוסתן דשרו מסנינהו וקמטון ליה על כרעייהו מותר לכתחילה.
51
נ״ב(יומא פד:) תנו רבנן מפקחין פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואף על גב דמיכוין למיצד כוורי. ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואף על גב דמיכוין למיעבד ליה חווקי ואף על גב דכי שדי תינוק בבור לאו כים דמי דים קא משפילין ליה מיא ובבור הוא יתיב בדוכתיה היינו טעמא משום דדילמא מאית מהבלא שרי לאחולי עליה שבתא. ננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואע"ג דמכוין למיתברה לדשא בשיפי ואף על גב דכי יתיב ינוקא באינדרונא ואחידא בבא באגפיה לא דמי לבור דבור מיית מהבלא והכא רויח עלמא היינו טעמא דילמא בדלא חזי ינוקא אינשי מסתכן שרי לאחולי שבתא עליה. מכבין ומפסיקין מפני הדליקה הא תו למה לי פשיטא לא צריכא דבהא חצר דאית בה דליקה לית בה אינשי וסמיכא לה חצר דאית בה אינשי וחיישינן דילמא אזלא מהא חצר לאידך חצר והילכך מכבין ומפסיקין מפני הדליק' והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מבית דין ואע"ג דקא מכוין לכבויי. (שם פג.) מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו וכו'. (שם פה.) מאי קאמר ה"ק לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאי איתיה וישראל הוא דמפקחין ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דאי חי וישראל הוא דמפקחין אלא אפילו ספק נכרי ספק ישראל מפקחין. מצאוהו חי מתעסקין בו פשיטא לא צריכא דאפילו לחיי שעה. (שם פג.) מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתי' בן חרש מתיר ועוד אמר רבי מתי' בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וספק נפשות דוחה את השבת. (שם פד:) ספק נפשות לאתויי מאי אמר רב יהודה אמר שמואל לא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא שבתא הוה מהו דתימא נינטר ליה עד לאורתא כי היכי דלא נחיל עליה שתי שבתות קמ"ל דלא. תניא נמי הכי מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ובין להברותו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחמין לו מיד וספיקו דוחה את השבת ולא ספק נפשות זו בלבד אפי' ספק שבת אחרת ואין אומרים יעשו דברים הללו על ידי גוים ועל ידי קטנים אלא אפילו על ידי גדולי ישראל ואין אומרים יעשו דברים הללו על ידי נשים ועל ידי כותיים אלא מצרפין דעת ישראל עמהם. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב והוינן בה היכי דמי אי נימא דקיימן תשעה ישראל וגוי אחד ביניהם רובא ישראל נינהו ואי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל ואמרינן לא צריכא דקיימן תשעה גוים וישראל אחד ביניהם וקשיא לן סוף סוף הוה ליה ישראל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וספק נפשות להקל ומשנינן לא צריכא דפרשו מנהון לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש ורובא גוים נינהו ולא מחללינן שבתא קמ"ל דגבי ספק נפשות לא אזלינן בתר רובא. ומנלן דספיקא כי האי גוונא דאמרינן מחללין שבתא עילויה (שם פה:) אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם ואי חיישינן לספיקא זימנין דלא מקיים וחי בהם הלכך נציל מספיקא כי היכי דנקיים וחי בהם ולא שימות בהם וכן הלכה. (שבת קמג.) גרעינין מותר לטלטלן הואיל וחזיין לאוכלי בהמה ודוקא דארמיאתא. (יומא פו: ע"ש) מפרסמין את החנפים בשבת מפני קידוש השם.
52
נ״ג(שבת סו:) תנו רבנן יוצאין באבן תקומה בשבת ולא שהפילה אלא שמא תפיל ולא שעיברה אלא שמא תתעבר ותפיל רבי מאיר אומר אף משקל אבן תקומה והלכתא כרבי מאיר מדקמתרצינן אליביה הוא דכוין ותקל וקאמרינן בעי רב אשי משקל דמשקל מאי מדקא מיבעיא ליה לרב אשי משקל דמשקל מכלל דבמשקל גופיה כרבי מאיר סבירא ליה. (שבת קנז. נדרים עז:) מפירין נדרים בשבת ובלילה ובקרובים. חוטרא דמשויא כלי שרי למיפק בשבתא. הני גולמהרגי אסיר לטלטלינהו בשבתא (שבת קמה.) והלכתא כר' יוחנן דאמר אחד כבשים ואחד שלקות שסוחטין אותן בשבת לצורך השבת מותרין לאוכלן בשבת אבל אם סחטן בשבת למוצאי שבת אסורין במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהם לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת. מי שאחזו דם מקיזין לו דם בשבת מפני הסכנה. (שבת קט.) וכל מכה של חלל מותר לרפאותה בשבת מאן דמיחלש אי מיתבעי למיקרא ליה מילתא או למיתף ביה רוקא בשבתא שרי. והלכתא (כתובות ז.) מותר לבעול לכתחלה בשבת. (שבת פא:) אמר רבי שמעון בן לקיש צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקנח בו בשבת ואם תלש מאותן עשבים בשבת חייב חטאת. (שבת קח:) החושש בעיניו בשבת אסור ליתן לתוכן יין על גבן מותר ורוק תפל אפילו על גב העין אסור:
53
נ״דפרק עשרים וארבע
54
נ״ה(שבת קנג.) מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין מתיר החבלים והשקים נופלים מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתן כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית ליה אתי לאיתויי ארבע אמות ברשות הרבים. (שבת קנג:) אין שם לא נכרי ולא חמור ולא חרש ולא שוטה ולא קטן מאי אמר רבי יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מוליכו פחות פחות מארבע אמות. (שם קנז.) מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן. מאן תנא קמא רבי שמעון היא דלית ליה מוקצה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכולה שבת הלכה כרבי שמעון לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס הלכה כרבי שמעון לבר ממוקצה מחמת איסורו ומאי ניהו נר שהדליק בו באותה שבת. ולית הלכתא כרבי שמעון בנר שהדליקו בו באותה שבת הואיל ושוו (שם מד.) רבי מאיר ורבי יהודה להדדי בכירה הוה ליה יחיד במקום רבים אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו ר' שמעון מודה דתנן (שם קכג:) כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה וקיימא לן (פסחים עד:) דבכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא. דבר שאין מתכוין אסור לרבי יהודה היכא שמעינן ליה (בכורות לג:) בבכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם ואף על גב דלא קא מיכוין למישדא ביה מומא ולרפואה בעלמא הוא דקא מכוין אפי' הכי קאסר רבי יהודה ותו שמעינא ליה לר' יהודה מהא (ביצה כג.) אין מקרדין ביום טוב מפני שעושה חבורה ואמרינן במאי קמיפלגי בדבר שאין מתכוין. ולרבי שמעון היכא שמעינן ליה דשרי כדתניא גורר אדם מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. ומלאכה שאינה צריכה לגופה לרבי שמעון היכא שמעינן ליה דשרי דתנן (שבת צד.) וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי שמעון פוטר. ואפילו במוציא מת לקוברו ואף על גב דמת לקוברו קאי דסד"א מלאכה שצריכה לגופה היא כיון דהא הוצאה לא מהניא ליה לדיליה מידי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא. רבי יהודה היכא שמעינן ליה דאסר דקא אמרינן (שבת מב.) בדבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה. גבי מקלקל דקאמרינן הלכה כרבי יהודה או כרבי שמעון איפכא נינהו רבי יהודה פוטר ורבי שמעון מחייב ולא אשכחן ליה דוכתא דפליגי בהדיא אלא מדוקייהו במתכוין ר' יהודה סבר דבר שאין מתכוין אסור דוקא מתקן אבל מקלקל הא לא ניחא ליה כי אמר רבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור במתקן דכיון דניחא ליה בגויה ואף על גב דלא קא מכוין כיון דממילא קא הויא ליה הנאה אסר ר' יהודה אבל במקלקל הא לא ניחא ליה ש"מ במקלקל כר' שמעון ס"ל דפטר. (שבת קכא.) כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת והא דאמרינן בכל דוכתא רבי יהודה היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה לא אשכחן לה עיקרא אלא מהא וממאי דכי פליגי תנא קמא ור' יהודה בהא מתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי דקאמרינן (שבת קז:) איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וקא פשטינן לה לההיא ממאי דפטור ומותר מיהא ועל עקרב שלא תישך אלמא ודאי כי פליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה דתנא קמא אמר כופין קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ורבי יהודה קאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ומעשה נמי בא לפני רבן יוחנן בן זכאי ואסר אי הכי קשיא דשמואל אדשמואל הכי קאמר ממאי דפטור ומותר דתנן כופין קערה וכו' אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון ס"ל דשרי והא קיימא לן דשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה סבירא ליה דאסר (שבת מא:) דאמר רב ששת לא שנו אלא שיעור להפשיר אבל שיעור לצרף אסור ושמואל אמר אפילו שיעור לצרף מותר ואמרינן למימרא דשמואל כר' שמעון ס"ל והאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ ואי ס"ד סבר לה כרבי שמעון ואפילו של עץ נמי ומשנינן גבי לצרף דדבר שאין מתכוין הוא סבר לה כרבי שמעון גבי כבוי דמלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה אמרי לעולם כרבי יהודה ס"ל מיהו במידי דאית ביה היזק אמר בהא ודאי לא מודינא ליה לרבי יהודה גבי גחלת של מתכת טעמא מאי קא שרי שמואל שלא יזוקו בה רבים הכא נמי אימא לך שקליה להאי נחש שלא יזוקו בו רבים דאי לא תימא הכי מכדי רבי יהודה מחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה לא שנא גחלת של מתכת ולא שנא גחלת של עץ לרבי יהודה בהדדי נינהו ומוקמינן ליה לשמואל כר' יהודה ושמואל מאי שנא דשרי גחלת של מתכת ואסר גחלת של עץ אלא שמואל בין בגחלת של מתכת ובין בגחלת של עץ כר' יהודה סבירא ליה ובשביל שלא יזוקו בה רבים בעלמא דקאמר אי לאו היזק רבים הכי נמי דאסר גבי גחלת של עץ לית בה היזק רבים מאי טעמא כמה דלא כביא אית בה סומקא וקא חזו לה רבים ולא אתי לאיתזוקי בה גחלת של מתכת אע"ג דאזיל סומקא קליא ולא חזו לה ואתי לאיתזוקי בה רבי יהודה לית ליה היזק רבים שמואל במידי דאית ביה היזק רבים פליג עליה ואע"ג דבעלמא מלאכה שאינה צריכה לגופה כוותיה סבירא ליה מה התם אע"ג דקא מוקמינן לה לשמואל כר' יהודה בגחלת של מתכת דאית בה היזק רבים פליג עליה הכא נמי גבי עקרב שלא תישך לחודה הוא דפליג עליה דרבי יהודה משום דאית בה היזק רבים אבל בהנך ובמלאכה שאינה צריכה לגופה כוותיה דעלמא כרבי יהודה סבירא ליה דאסר רבי שמעון היכא דפטר במלאכה שאינה צריכה לגופה הצד נחש בשבת ואוקימנא כרבי שמעון ותו שמעינן ליה (שבת צד:) וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ור' שמעון פוטר. ואף במוציא את המת לקוברו כולהו משום דקא סבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה גבי מקלקל בחבורה (שבת קו.) פליגי ר' יהודה ור' שמעון דרבי יהודה שרי ור"ש אסר דקאמרינן מתניתא ר' יהודה פוטר וברייתא ר"ש דמחייב במקלקל בחבורה וקאמרינן מאי טעמא דרבי שמעון מדאצטריך קרא למישרא מילה הא חובל בעלמא חייב דאי ס"ד בעלמא פטור השתא בעלמא פטור הבערה דבית דין דמצוה היא חייב אלא מדאצטריך קרא למיסר הבערה גבי בת כהן סד"א בעלמא הוא דחייב אבל הבערה דבית דין דמצוה היא תשתרי כתב רחמנא לא תבערו דאפילו הבערה דב"ד לא ורבי יהודה אמר לך מקלקל בחבורה פטור ודקאמרת מדאצטריך קרא למישרא מילה למיגמר מינה מקלקלין דעלמא מתקן הוא כדרב אשי וליכא למיגמר מינה למקלקלין ומקלקלין לא אשכחינן דאיתסר הכא שמעין להו לר' יהודה ור"ש דמר מחייב ומר פטר כדגמרינן טעמייהו. (שבת קנז.) מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך שבת. איבעיא להו בשלא היה לו פנאי או דילמא אפילו היה לו פנאי. ת"ש דאזדקיקו ליה רבנן לרב זוטרא בריה דרב זירא ושרו ליה נדריה ואע"ג דהוה ליה פנאי. (שבת קנז:) ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. עולא איקלע לבי ריש גלותא חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא וקא משח ליה א"ל אימר דאמור רבנן מדידה דמצוה מדידה דלאו מצוה מי אמור אמר ליה מתעסק בעלמא אנא. (תוספתא פי"ג) מפצעין באגוזים ומפרדין ברמונים ומחתכין בדבילה בשבת לאותה שבת אבל לא משבת למוצאי שבת מפני שהוא מתקן מקודש לחול:
55
נ״ו(פסק) והיכא דאסיק גרוגרות וצמוקים ליבושי ויבישו בין השמשות ולא הוה ידיע בהו דיבישו והוו מיקצו וקיימין מדעתיה שרי למיכל מנהון בשבתא (ביצה כו:) דאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר וכן הלכה. ואסיר למיכל מידי בשבתא דהוה ליה מוקצה מאתמול כגון תאני ועינבי דאסיקינהו בחול ליבשינהו ולא יבישו אסיר למיכל מנהון למחר. ומאן דמבשל בשבת או דמלקט פירי אי בשוגג עבד לאורתא שרי ליה למיכל מטה כי נטר בכדי שיעשו ואי במזיד עבד אסיר ליה למיכל מנייהו לעולם דתניא (ב"ק עא.) המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים אלא לגוים מ"ט דרבי יוחנן הסנדלר כדדרש רבי חייא אפתחא דבי נשיאה ושמרתם את השבת כי קודש היא מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם היא יכול אפילו (במזיד) [בשוגג] ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג והאי דקאמר לאחרים ולא לו קנסא בעלמא והלכתא כרבי יהודה סבירא לן (חולין טו.) דאמר רב חנין בר אמי כדדריש הפך רי"א ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה] לצוק לתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן. (חולין קכד:) אמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שנתכתתה מותר לטלטלה בשבת. תניא נמי הכי מגופת חבית שנתכתתה היא ושבריה מותר לטלטל בשבת וסופת ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה ואם זרקה לאשפה אסורה. מתקיף לה רב פפא אלא מעתה זרק ליה לגלימיה לאשפה הכי נמי דאסיר למשקליה אלא אמר רב פפא אם זרקה לאשפה מבעוד יום אסורה.
56
נ״ז(שם קכה.) תנו רבנן שברי תנור ישן הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אין ניטלין העיד רבי יוסי משום רבי אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת ועל כיסויו שאין צריך בית יד וקיימא לן רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב הלכה כר' אליעזר בן יעקב.
57
נ״ח(שם קכח.) תנו רבנן מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות. (שם ע"ב) כופין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו ושירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה כדי שתכנס. מדדין עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה א"ר יהודה אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אבל אם גורר אסור.
58
נ״ט(שם קכח.) ת"ר דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין חי ובין מליח מותר לטלטלו. תנו רבנן מטלטלין את העצמות בשבת מפני שהן מאכל לכלבים ובשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עצמן אסור לשהותן מפני הסכנה. (שם קלט:) נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין יינמילין בשבת רבי יהודה אומר בשבת בכוס ביום טוב בלגין ובמועד בחבית רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין. (שם קמ.) בעא מניה רבי יוחנן מר' ינאי מהו לשרות את החלתית בצונן אמר ליה אסור. ודוקא דאתחיל בשבת הוא דאסיר אבל היכא דאתחיל חמישי וערב שבת מותר וקאמרינן אמר להו ר' חייא בר אבין בדידי הוה עובדא ושאילתיה לרב אדא בר אהבה ולא הואי בידיה אתאי לקמיה דרב הונא ואמר לי הכין אמר ר' שורה בצונן ומניחה בחמה אמר ליה כמאן דשרי אפי' תימא כמאן דאסר הני מילי היכא דלא שתי כלל אבל היכא דאשתי חמשה ומעלי אי לא שתי בשבת מסתכן. ואמר רב חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטולה ואי לא אסיר. אמר רב חייא בר אשי אמר רב האי תלא דבשרא שרי לטלטוליה דכוארי אסיר. ואבוס של קרקע אסור לגרוף אותו בשבת בין בכלי ובין ביד דאמר רב חסדא מחלוקת באבוס של כלי אבל באבוס של קרקע דברי הכל אסור. (שם קמא.) הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו. מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו ר' יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת למחר מתיר את כליו ושומטן. אמר רב יהודה האי מאן דסחי במיא לינגיב נפשיה שפיר והדר ליסק דילמא אתי לאיתויי ארבע אמות בכרמלית.
59
ס׳(שם ע"ב) תנו רבנן לא יצא קטן במנעל גדול אבל יוצא בחלוק גדול ולא תצא אשה במנעל המרופט ולא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה. (שם קמג:) חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג. אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור. חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי אליעזר מתיר. אמר רב יהודה אמר שמואל מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים ור' יוחנן אמר הלכה כרבי יהודה בשאר פירות ואין הלכה כמותו בזיתים וענבים. (שם קמה:) כי אתא רב הושעיא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי אלעזר ורבי שמעון מתירין:
60
ס״א(פסק) (שם קמא.) והיכא דאיכא חבית של מים בארץ לא יכריע אותה וישפוך ממנה אלא מגביה אותה עם ידה מן הארץ ומשפך ואם לא עשה כן מחפיר הוא עם החבית בארץ. (שם קמז.) מותר לאדם לנער טליתו כדרב יהודה ישב לו זרע פשתן על כסותו או תבשיל מותר לקלפו בשבת.
61
ס״ב(שם קמג:) תנו רבנן נתפזרו לו פירות בחצירו מלקט על ידו ואוכל אבל לא יתן לתוך הסל או לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. (שם קמו:) נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת מים היפים ברעים בשביל שיצונו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש.
62
ס״ג(שם קנד:) תניא ר"ש בן יוחאי אומר היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו (שם קנה:) אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין אין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין לתרנגולין מאי אובסין אמר רב יהודה אין עושין לה אבוס בתוך מעיה. אבוס בתוך מעיה כשהיא רגילה לאכול שתי סאין אובסין לה מאכל יבש ומאכילין אותה ארבע סאין כדי שתלך בדרך רחוקה. אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה אמר רב יהודה המראה למקום שאינה יכולה להחזיר הלעטה למקום שיכולה להחזיר. רב חסדא אמר אידי ואידי למקום שאינה יכולה להחזיר והמראה בכלי והלעטה ביד. תניא כוותיה דרב יהודה איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ונותן כרשינין בפני עצמן ומים בפני עצמן. אין נותנין מים למורסן דברי רבי רבי יוסי בר' יהודה אומר נותנין מים למורסן. תנו רבנן אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין מאן יש אומרים אמר רב חסדא רבי יוסי ברבי יהודה היא והני מילי הוא דמשנה (שם קנו.) היכי משנה אמר רב חסדא על יד:
63
ס״דסליקו להו הלכות שבת
64
