הלכות קטנות, חלק א א׳Halakhot Ketanot, Part I 1

א׳א) שאלה אם מותר לאכול הקיימא"ק של עכו"ם:

ב׳תשובה זה הקאיימא"ק הוא שעושין מן החלב שקורין בלשון איטליא קאוו"י די לאטי וכפי אשר הוגד שנותנין החלב בלילה תחת אויר הרקיע ועולה כמין זיעה למעלה ומלקטין אותה מע"ג החלב ואח"כ מקישין בחלב ונקפאת החמאה ואחר מקפיאה ועושה הגבינה עוד ע"י בישול מוציאים מן הנסיובי הכאריש"ה שקורין ריקוט"ה ושאר מי חלב יועיל לתרופה:

ג׳ונראה זה עם מ"ש שבכל הדברים המורכבים יש ד' יסודות וע"י הקימקא"ה השיגו בני אדם להפריד ביניהם נמצא שהגבינה עם הקאריש"א הוא יסוד העפריי והמים יסוד המים והחמאה יסוד האויר וזה הקיימא"ק כנגד יסוד האש שעולה למעלה מכולם ואם אחז"ל (ע"ז ל"ה:) שחלב טמא אינו נקפא לא אמרו שאינו מעלה זיעה למעלה שזה אינו נקרא הקפאה אלא עליית האדים האוירים והאשיים מעצמם ולפי זה היה מקום להסתפק בו. אם לא שנאמר שמטעם שחלב טמא אינו נקפא להפריד היסודות הכבדים זה מזה ג"כ אינו מפריד האשיי והאוירי משאר יסודות א"כ איפה במקום שנהגו בו היתר אין לי כח לאסור. אבל הבא לישאל אפשר שלא הייתי מתיר לו כי אין להקל באיסורין בלא ראיה ברורה:

ד׳אמר המני"ח: ראיתי למוהריק"ש ז"ל שכתב ז"ל הקשט"ה שנקראת בלעז קיימאק של גוים אסורה ובפרט כשהיא לחה שהחלב נראה לעין בתוכה ומרבותי ז"ל קבלתי לאיסור לפי שאי אפשר ליזהר שתהיה יבשה עכ"ל. והנראה שיש לצדד להקל כי גם בחמאה יש צחצוחי חלב וכ"ע אכלי לה בלא בישול והנה הטעם מבואר דכיון שהעכו"ם רוצה להקפיא החלב למה יערב חלב טמא בכדי כיון שאינו עומד ונקפא.

ה׳ורבותי ורבני ע"ק ירושלם ת"ו הם מחמירין בקיימאק כמו בריקוט"א ולא היו נוהגים היתר אלא דוקא בחמאה והשאר היו אוסרין והיו מענישין בדין את המקיל בין בקיימא"ק בין בריקוט"א ומכריזין בב"ה והמבין יבין טעמייהו דהמחמירין ודברי המקילין עיין בהרא"ם ז"ל ח"ב סי' כ"ו¹דפוסים שלפנינו הוא בשו"ת הראנ"ח מים עמוקים סימן כח. שכתב שהר"ף ז"ל לא התיר אלא בחמאה שהיא נקפית כמו הגבינה אבל במקפא זו שאינה קפיאה גמורה מאן לימא לן שהתירה עכ"ל ע"ש ואפילו למקילי' בקאיימ"ק ראיתי מחמירים בריקוטאה.

ו׳ואופן עשיית הקיימאק אני שמעתי בזה האופן, דהיינו שמרתיחין החלב על האור ולוקחים הקפיאה שעולה על פני החלב ומשימים אותו בקערה וחוזרים ומניחים אותו עד שירתיח ויעשה הקפיאה ושמין אותה בקערה וכעז"ה עד שנתמלאת ומניחין אותה לילה א' תחת אויר הרקיע ומוכרין אותה למחר בשוק והריקוט"א היא ממה שנשאר אחר שעושים הגבינה שנקרא נסיובי דחלבא מרתיחין אותו מעט עד שנקפא אבל לא ביובש אלא נשאר לח עד שכמעט נראה כמו החמאה אלא שאינה מקושרת יפה כחמאה ופה ליורנו נתברר לי מפי מגידי אמת שהריקוטה מקפיאין אותה ע"י עור הקיבה וכיוצא ולכן אין להקל בה כלל ודלא כהרב פר"ח שמתירה: