הלכות קטנות, חלק א ט״וHalakhot Ketanot, Part I 15
א׳טו) שאלה מי שנתן ידו על גמר' שנדפסה ע"י עכו"ם ואמר בזאת התורה שכך הוא האמת מהו:
1
ב׳תשובה היכא שנדפסה בידי ישראל לא קמיבעיא לן דכיון שפשט היתר הכתיבה בתורה שבע"פ משום עת לעשות לה' ודאי שהקב"ה הסכים בדבר אבל נדפסה ביד עכו"ם מבעיא. צריך לידע שאינו נקרא תורה הדברים ככתבם בלא קדושה והרי הם כגוף בלא נשמה ולכן אמרו חז"ל (ברכות כ"ד:) הקורא בתורה במקומות המטונפים עליו הוא אומר וגם אנכי נתתי להם חוקים לא טובים באופן שהקורא פ' בראשית ד"מ לשם תורת מרע"ה ובמקום טהור נקרא קורא בתורה ואם לאו נקרא כאומר דברים בטלים שאין בהם ממש או כשירי העגבים שהוא דבור נמאס ולכן ס"ת שכתבו גוי יגנז שאין בו קדושה ואין שכר לקורא בו. וכן בזמן איסור כתיבת תורה שבע"פ הקורא אותה מתוך הכתב אין לו שכר כמו שהבאתי מן הירושלמי (שבת פט"ז) בהקדמת זרעים הא למה זה דומה לכהן שבא על הגרושה והטיל טפת זרע הקדש במקום שאינו ראוי שנתחלל אותו זרע כך הוא מי שהלביש רוחניות התורה שבע"פ בלבוש נכרי נתחללה וכאלו אינה וכמו כ"ג ששמש בבגדי כהן הדיוט שחלל עבודתו ולכן אותם ספרים שמדפיסין העכו"ם לעצמם תנ"ך באותיות ובלשון הקדש או אותם שבלשון אחר אני חושש ללמוד בהם אבל המדפיסים לדעת ישראל יש לטעון שיש בהם קדושה (עי' שבו"י ח"א סט"ו):
2
ג׳אמר המני"ח: ולי נראה דדעת נשבע בעינא וכיון שהנשבע קיבל עליה הגמר' המודפסת לתורה הרי הוא כאלו נשבע בס"ת וזכורני דאיתא לשאלה זו בפוסקי' אחרוני' ומסכימי' דעלתה לו שבועה אם זכרוני אינו לי מכזיב כמנהגו ועיין מ"ש הב"י בי"ד סרל"ז והובא בהגה ס"ו דאם תפס בידו כתב אשורית ואפילו מחכמה חיצונית או א"ב וכו' דהוי שבועה ועיין מ"ש הב"י שם בשם הרא"ש בשם רב האי ע"ש. ועיין ס' משאת בנימין סי' צ"ט ועיין בס' מגיני ארץ סי' רפ"ד:
3