הלכות קטנות, חלק א רמ״הHalakhot Ketanot, Part I 245
א׳רמ"ה) זכורני שראיתי במדינות איטלייא גוי א' כבן כ"ה שנים שנולד דבוק עם תאומו עד הטבור חזה כנגד חזה ושם נדבקו והוא היה הולך ושלם כשאר בני אדם וראש הקטן מוטה לצד א' ורגליו תלויות ומגיעות עד ארכובותיו של גדול ולא היה בו הרגשה כלל אלא כאבר שנתבטל חושו ונתקיים כך כמה שנים עם תאומו. נסתפקו והורגו מאי ואם מלין אותו ומהיכן הוא מתקיים מה שמתקיים צ"ל שטבורו דבוק עם של תאומו והכבד של אחיו שולח דם דרך שריון לכבד שלו ומשם ניזון כמו במעי אמו:
1
ב׳ואפשר לדונו כדין גוסס ומלין אותו וממעט חלק ירושה ולכל דבר דינו כגוסס. ואם יברך משנה הבריות כתבתי בפי' הש"ע דעל הגדול אין לברך ועל הקטן אומר דיין האמת כי רוב גוססים למיתה ומברך על הגוסס אפשר דיצא וההיא דקורע תכ"ד (יו"ד סי' ש"מ סכ"ה) לא פליגא אפשר דלא מיירי בגוסס ושם נאמר דעל בעל חטוטרת יברך ג"כ שם י"א דדוקא ע"מ שהוא מצטער כתב ב"י דק' מפיל וקוף שאינו מצטער וזה לא קשה דלא אמר הראב"ד דלא יברך אלא דיין האמת אבל משנה הבריות יברך (עט"ז או"ח סרכ"ה):
2