הלכות קטנות, חלק א ד׳Halakhot Ketanot, Part I 4
א׳ד) שאלה בחור שבא מח"ל ללמוד תורה בא"י. ויש לו שם בתים מבעיא אם יש לו לעשות שני י"ט ש"ג.
1
ב׳תשובה אפשר דעליו נאמר אין בית אלא אשה דהול"ל בית זו אשה וכל מקום שהולך שם ביתו עמו ועיין מוהרדב"ז ז"ל במודפסות סי' ע"ג:
2
ג׳אמר המני"ח: הואיל ואתא לידי ראיתי ונתון אל לבי לחבר אל אהל העדות אשר נמצא באמתחתי למען ברר האמת ושלא יכשלו מורי ההוראה שבזמננו זה והבאים אחריהם לבטל הוראת ומנהג הראשונים רבני וגאוני ע"ק ת"ו בענין בחור מח"ל העולה לא"י לחוג את חג המצות וכיוצא מהרגלים כמנהג הידוע שקורים א"לה איזייארה אם יש לו לנהוג הי"ט שני ש"ג או יש לו לנהוג כבני א"י ושלא לעשות כי אם י"ט א'. שמענה ואתה דע לך כי זכורני בהיותי תינוק מורכב על כתפו של מרי הרב המאור הגדול מר זקני הרב המופלא כמה"ר משה גאלנטי ז"ל נתארכו הדברים בין גדולי הדור עד"ז והוא ז"ל היה חוכך להחמיר הן מטעם דמפשט השמועה דפרק מקום שנהגו (נ"א:) ופ"ק דחולין (י"ז:) ליכא למשמע מידי דסתמא אתמרו כל שדעתו לחזור נותנים עליו ח"מ שיצא משם מדינא וח"מ שהלך לשם מפני המחלוקת וכל שאין דעתו לחזור נותנים עליו ח"מ שהלך לשם מדינא וחומרי מקום שיצא וכו' כמו שכתב הרדב"ז ז"ל סי' הנז' גם ממ"ש עוד בסי' רנ"ח בסתם נער שעדיין לא נשא אשה עי"ש דאם איתא להאי מנהגא דהוסכם עפ"י ותיקין הראשונים נוחי עדן עדיף הוא והוה ליה לאשמעינן דכל נער אף שדעתו לחזור מיד הרי הוא כאנשי המקום שהלך לשם משום הסמוכות והטעמים אשר תשמע מאחריך שסמכו למנהג והוראה זו גם מההוא דכתב הר"ן ז"ל בתשובת י"א היה מתקשה בדבר מנהג זה והיה אומר אם אפשר זה גם אפשר שישא אותה סתם ואח"כ יכריח את אשתו להוליכה עמו למקומו וכדאיתא בתוס' שהביא הר"ן עיין עליו. או שיתנה עמה להוליכה למקומו בפי' גם מההוא תשובת הרב בעל שי למורא סי' מ"ח הוה קשיא ליה טובא דאם אנו נאמר דכל שהוא בחור חשבינן ליה כמו שאין דעתו לחזור כדי שינהוג כאנשי המקום שהלך לשם להקל ולהחמיר מהיכא תיתי לחייב מן הדין לנער ההוא לפרוע מס עמהם והרי קנה מקומו בת"ת ואם יזדמן לו אשה יקבע דירתו ובזה לא היה צורך לכל הנהו טעמי דכתב לפוטרו לפי שהרי הוא כאלו לא ישב שם לעולם:
3
ד׳ולמסקנא דמלתא הוה מרגלא בפומיה שהיה מגלה טפח מסברתו ומכסה טפחים לסיבת שסוף כל סוף היה מוכרח להשיב שואלו דבר שכך קבל מרבותיו וגם נתברר לו שמנהג העיר הוא שכל רווק מח"ל יעשה בא"י יום א' דוקא ותו לא ושמנהג זה היה קדום ומתוקן מגאוני עולם ושלא היה רשאי לבטלו וכן זכורני כמה פעמים בישיבת הב"ה הוא ז"ל בחברת הרבנים המובהקים גדולים ועצומים כמהר"ש אלגזי כמהר"א אמיגו וכמהר"ש גארמיזאן זלה"ה ואף בבית המדרש בחברת רבני ההסגר כולם פה א' עלתה הסכמתם שלא יעשה בחור מח"ל כי אם יום א' כדי שלא לבטל המנהג יען כלל מוסכם הוא דהיכא שנהגו במידי דרבנן אזלי' בתר מנהגא כ"ש וק"ו בנדון זה כי אעיקרא דדינא פרכא מה שהיו עושין בזמן בית שני י"ט היה מן הספק לפי שלא היו יודעין אם נתקדש החדש וכו' ולדידן השתא דבקיאינן בקיבועא דירחא י"ט שני ודאי חול הוא כמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו פעם ושתים עיין עליו דלא נהגו בו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם וכו' (ביצה ד':) והרי זה מנהג מבטל מנהג דאעיקרא דדינא הוא דחוי מעיקרו מאי חזית דהאי מנהג סומק טפי ממנהג זה של עשיית הבחורים העולים לא"י יום טוב א' בלבד לא כי זה סומק טפי ובפרט לפי מ"ש הרא"ש ז"ל פ' מקום שנהגו לשון המתחיל ולא מבעיא כי ההוא דאיתרא שיש לו לנהוג כח"מ שהלך לשם ולא יקל מפני המחלוקת אלא אפי' ההולך ממקום שמחמירים למקום שמקילים ואפי' דעתו לחזור יש לו לנהוג כקולי המקום שהלך לשם ויחמיר כמנהג מקומו בדבר שניכר בו שינוי מפני המחלוקת וכו' עי"ש הרי לך בהדיא שמותר לעשות איסור בידים בקום עשה מפני המחלוקת ובלבד שלא יגע באיסור תורה וכן כתב מוהריק ז"ל בשורש ט' דאפי' אם יש במנהג צד איסור אין לזוז ממנו ויש לילך אחריו עי"ש ולא קשיא מוהריק דידיה אדידיה למ"ש בשרשיו פעמים רבות דאפי' במידי דממונא צריך להיות למנהג ראי' מן התורה דשאני ההוא דשורש ט' דהתיקון הוא יותר גדול מן המעוות הנעשה כאשר יראה הרואה בנדון ההוא דשורש ט' וכמו שכתבו הראשונים על ענין תענית חלום בשבת ובאופן כזה דמצד א' נתקן תיקון גדול יותר בערך מן האיסור שיעשה נגד ההלכה אז ודאי שמנהג מבטל הלכה ואם על עבירה לשמה אמרו (נזיר כ"ג) דגדולה היא ממצוה שלא לשמה כ"ש וק"ו בנדון זה דעשית הבחור שבא לא"י להשתטח י"ט א' לבד הוא מנהג ותיקין להחזיר הדבר לכמו שהיה ראוי להיות לכל מאחר דאנן בקיאינן בקיבועא דירחא ולולי מה שאמרו הזהרו במנהג אבותי' וכו' היו נקראים עוברי' על דת ונכשלים בברכות לבטלה וביטול התפלה כאשר נבאר ואם כן ודאי דתיקון זה בהקרבת והשוואת המנהג לד"ת הוא מצוה יותר גדולה מערך מה שנראה בעיני ההמון שסוברים דקא מזלזל במועדות וכמו שכתב מוהרא"י סי' שמ"ב דראוי ונכון לדקדק היטיב אם נוכל להשוות כל המנהגים לד"ת כמו נ"ד דהוי חומרא דאתי לידי קולא וכמו שזה פשוט שאם מתפלל י"ח והזכיר של י"ט לא נמצא שקרן בתפלתו ויצא י"ח דאפי' בשבת אם התפלל י"ח יצא אבל אם מתפלל שבע נמצא שקרן בתפלתו שאומר את י"ט מ"ק הזה וחותם מ"י והזמנים ואע"ג דכתב הרשב"א בתשובה דחה"מ נקרא י"ט ניחא בי"ט א' בי"ט אחרון מאי איכא למימר וכו' ועוד דלא יצא י"ח בשבע וכו' יע"ש אם כן דון מכל הני מילי מעלייתא שכתבנו שאין להחמיר כלל להצריכו י"ט שני נגד כל גאוני עולם אשר קבעו המנהג משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא וכל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין ולכן בנדון כזה שיהיה בחור העולה לאזיירה והוא ברשות עצמו דוקא יעשה יום א' אבל אם הוא סומך על דעת אחרים כאב ואם אף שהיה מקום לומר דכיון דיש מרבותינו שפסקו דמצות דירת א"י רבה היא לדחות את מצות כבוד או"א לפי ששניהם חייבים בה אפ"ה אין להקל כלל וזוכר אני שהרב מרי מ"ז ז"ל היה מחמיר ולעולם התמידה ההלכה למעשה בדורות אשר באו אחריו לנהוג כן דהבחור שהוא ברשות עצמו הבא לזי"יארה מח"ל אעפ"י שדעתו לחזור לארצו הרי הוא כקבוע לעשות י"ט כבני א"י לפי שאפשר שאם יזדמן לו אשה במוהר ומתן ישאר בא"י והרי הוא כאילו נשא אשה דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת אותו וכל בחור שדעתו סומכת בדעת אחרים כאמור יעשה ב' ימים טובים וכן הוקבעה הלכה לדורות מפי גדולי הדור ואין לנו לזלזל בכבודם ולהוציא לעז על הראשונים כי הלא תראה כמה גדול כחם עד שאמרו בהקומץ רבה (ל"ב.) אם יבא אליהו אין שומעין לו שכבר נהגו העם. ולישוב סוגיא זו עם ההיא דפ"ק דר"ה (ט"ו:) גבי נהגו העם בחרובין כר' נחמיא וכו' כבר האריכו למעניתם המפרשים הראשונים ז"ל הלא בספרתם חקוקים בעט ברזל ועופרת ומצאת כי תדרשם דצדקו דבריהם במה שחלקו בין כשמנהג הוא בביטול מצוה מן התורה כההוא דר"ה ובין כשאינו איסור תורה אלא מדרש חכמי' כחליצת מנעל וסנדל דבכי האי גוונא ודאי אזלינן בתר מנהגא וכיון שנתקיים המנהג בקיום שלם אין שומעין אפילו לאליהו ז"ל ועז"א בירושלמי (ב"מ פ"ז ה"א וערוך ערך נהג) מנהג מבטל הלכה עיין בהם כי ימתק לחכך:
4
ה׳עוד מצאתי מועתק אצלי פסק אחד אשר העתקתיו מכתיבות הרב המובהק כמה"ר אנ"ח ז"ל אב"ד דאזמיר יע"א כאשר היתה אלמנתו בשכונתי אשר הוא ז"ל מעיד שהעתיקו מכ"י של הרב המופלא המק' האלהי כמה"רר ישראל בנימין הזקן ז"ל שהיה כמשיב להרב המובהק מוהרר שמואל ן' סיד אב"ד דמצרים יע"א ז"ל על ששאל ממנו לדעת מה מנהג ע"ק יח"ץ (ירושלים חברון צפת) בענין האורחים העולים לראות ג"פ בשנה והשיב לו זה לשונו.
5
ו׳תשובה למאי דבדיק לן מר לפי שאין מסרבין לגדול זאת אשיב ראיתי אחרי רואי בילדותי ובזקנותי בינותי בספרים ומה שהעלתה מצודתי ודעתי הפעוטה והפחותה הוא כי כל הבא מח"ל לארץ כל זמן שאינם עשרה ב"ב אל יתפללו י"ט אלא בצנעה וכ"ש שאין להם להוציא ס"ת וללמוד בו בעניינא דיומא עד שיצרפו לעשרה א' או ב' מבני העיר ועל זה וכיוצא בו שנינו במשנתינו [פסחים נ'] אל ישנה אדם מפני המחלוקת לפי שאין לך פרהסיא גדולה מזאת ואם תראה שנוהגין בהפך מזה אינו מנהג קבוע עפ"י חכמים אלא מפני הכבוד ודוחק השעה ועניות בני א"י כי רבה היא גרמה להם לסבול מנהג שלא כדין פעם ושתים ונשאר קבוע עד היום ודוקא עשרה בעלי בתים אבל אם היו כולם או מקצתם בחורים שמעתי משם הרב ר' אליעזר ן' ארחא שראה לרבני צפת נ"ע שהיו מורים להם לנהוג י"ט א' בלבד כתושבי א"י אעפ"י שדעתם לחזור שאפשר שאם ימצאו להם נישואין הגונים יקבעו דירתם בא"י אבל אם הם י' ב"ב או יותר הרי הם קהל ועדה ויכולים לעשות מנהג מקומם בשלימות בכל פרטיו בפרהסיא ואין בזו משום ואל ישנה מפני המחלוקת דהתם ביחיד מיירי והכי רהיט לישנא דכולה מתניתין ודייקא נמי דקתני אדם דלא היל"ל מלת אדם אלא לדיוקא דאי הוי קהל ועדה אין כאן מחלוקת. גם אין בזה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות דמחזי כשתי תורות דהא אסיק רבא בסוף פ"ק דיבמות (י"ד) דדוקא ב"ד א' פלג מורים כב"ש ופלג מורין כב"ה הוא לא תתגודדו אבל שתי בתי דינים בעיר א' כגון בית שמאי וב"ה שאלו אוסרין ואלו מתירין לית לן בה. וזהו ששנינו (מגילה ד"ב) שהכפרים מקדימין ליום הכניסה פי' שבני הכפרים קורים בעיירות ביום הכניסה דהיינו בשני ובה' אעפ"י שהוא יום י"ב או י"ג ובני העיר עצמם אין קורין אלא בי"ד ובני הכפרים קורין ביום הכניסה לפני בני העיר ואף אם שלחו מנות וחלקו מעות ומתנות לאביונים בו ביום יצאו וזהו הוא בעצמו נ"ד דכל קהל וקהל חשוב ב"ד בפני עצמו וכל מה שכתבנו מוסכם לדעת הרי"ף והרא"ש ואפי' לדברי הרמב"ם ז"ל שפסק כאביי דב' בתי דינים בעיר א' עוברין משום לא תתגודדו יש לחלק דהתם דוקא שהשתי בתי דינים דירתם קבועה בעיר א' וב"ד א' נוהג הפך מחבירו הוי לא תתגודדו אבל בנ"ד שבני ח"ל הבאים לא"י שדעתן לחזור ולפיכך נוהגין חומרי מקום שיצאו משם הוי כעיר א' בפני עצמה ודמי לשתי ב"ד בשתי עיירות דלית ביה משום לא תתגודדו לכ"ע. ומצאתי הון לי מתירוצא קמא שכתב הרא"ש בסוף פ"ק דיבמות וז"ל ובמגלה אעפ"י שקורין בני העיר בי"ד ומקדימין לבני הכפרים והוי כמו ב"ד א' בעיר א' פלג מורין כב"ש ופלג כב"ה לא קרינן ביה לא תתגודדו כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה עושה כמותם הלכך לא מחזי כשתי תורות ואעפ"י שר"ל הקשה לר"י ממגילה ר"י לא חשש להשיב לו משום דלא חשיב ליה כשתי תורות מטעמא דפרישית. ומ"ש מקדימין לבני הכפרים כוונתו שבני עיירות עצמן היו מקרים המגילה לבני הכפרים ביום הכניסה כדמוכח שם ועי"ש ומשם באירה וסמך ברור למ"ש וה' יצילנו משגיאות ישראל בנימין. אלו דבריו אות באות תיבה בתיבה אשר המורם מהם בענין הבחורים תלה הדבר באשלי רברבי גאוני צפת ז"ל אשר כך היו מורים הלכה למעשה שלא יעשו כי אם י"ט א' בלבד אף שדעתם לחזור. א"כ מי הוא זה ואי זה הוא המורה שבזמננו זה שימלאנו לבו לחלוק ולהורות הפך ממה שהיו מורים גאוני צפת והוקבעה הלכה כהוראתם ולית דין צריך בשש כי כל מורי הוראות שבזמנינו ידעו טובא דקטנם של הגאונים הנז' עבה ממתניהם ולא יפרצו את הגדר כי מה ידעו ולא אתם היה ודו"ק (עי' שע"ת סי' תצ"ו ושו"ת חיים שאל ח"א סי' נ"ה):
6
ז׳ומענין לענין באותו ענין ראיתי להודיעך ג"כ את אשר קרה לי פה ליוורנו ומה שעמדתי בו הלכה למעשה בש' התנ"ו יום שני של חג השבועות קראו אותי לעלות לקרות בתורה ולהיות דהוי דבר פרהסיא עליתי ואמרתי להם שמאחר שהם נוהגין דלא כהרמב"ם ז"ל (פי"ב דתפלה) דמתיר להוסיף על מנין הקרואים כאשר הובאה סברתו גם בהגהות הרמ"א ז"ל (סי' רפ"ב ס"ב) גם משם תשוב' מהר"מ והב"י דהוה פשיטא לי דטעו להעמיד אותי בקריאת פרשת הרגל שלהם להשלים למנין וזכר וראיה לדבר דומה בדומה ההיא דכתב מוהריק"ו ז"ל ש"ט והביאו לפסק הלכה מרן מוהריק"א א"ח סי' תקס"ו (ס"ו) ושלכן היה ראוי להם להוסיף עוד א' מבני העיר דחל עלייהו חובת פרשת היום ואין שומע ואין משיב. אחר יציאת בה"כ נמצאתי עם הרב הכולל בחכמות ובדעות כמה"ר חנניה קזיס נר"ו מפיוורנצייא יע"א והגדתי לו כי על דבר כזה עמדתי בהיותי ברשיר עם הרב הגדול הד"גן והראה לי תשובה א' אשר הובאה לו מועתקת מצפת מכ"י של הרב המובהק מארי דתלמודא כמה"ר גבריאל איספריאנסה ז"ל אשר אעתיק אותה לך פה בסיום דברי ויאירו דבריו עיני הקורא והח"ק הנ"ז דימה נ"ד לההוא דהלכו' אבל סי' ת' דאם קראו את האבל לעלות לתורה ביש"ק דצריך לעלות וכו' עי"ש גם מעשה רב דר"ת וכו' ולזה אמר דכיון דהתם חייב לעלות משום שהוא אינו יכול להמנע מפני שהוא דבר שבפרהסיא ודבר ש"פ אינו נוהג בשבת אוף הכא כיון דחייב הבן א"י במילי דפרהסיא ועלה למנין הקרואים. ואני השבתי לו שבמחילה מכבודו החשוב עלי שאין הנדון דומה לראיה ושאני התם דהאי גופא בר חויבא הוא בקריאה זו שכן כתב אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו טם הציבור הוי כקורא את שמע ומותר. נמצא שלהיות תרתי טעמי אלימי חדא שהוא חייב בפ' השבוע זאת ועוד דהוי דבר של פרהסי' משום הכי חייבוהו לעלות מאחר שקראו אותו לעלות אבל בנ"ד דלאו בני חיובא נינהו בני א"י בקריאת פ' בני גולה מי זה אמר ותהי שיקראוהו לעלות כדי לחייבו שיעלה מטעם שהוא דבר ש"פ והטיב חרה לי על העומדים על הפקודים כי נשאלתי בתחלה מא' מהם המיוחד מה היה מנהג ע"ק והשבתי לו מה שהייתי זוכר באמת שרבני ע"ק היו מתירים מהם בי"ט ב' ש"ג לעלות בתורה לפי שנוהגים כסברת הרמב"ם ז"ל הנ"ז וכל מקום שמוסיפין הדעת נותן שיוכל להיות הבן א"י א' מן הנוספים והרי הוא כקורא בתורה ולא איתקרי ברכה לבטלה לגבי דידיה וגם לבני גולה הרי איכא הני חמשה גברי דבני חיובא נינהו דעולים לקרות בתורה ולמסקנא דמילתא דהוה נראה לע"ד דהבן א"י אם קראו לעלות בי"ט ב' ש"ג משום כבוד צבור ביקרא דידיה דחייב לעלות משום דהוי דבר ש"פ אבל שלא יברך ויברך החזן במקומו כשהי"ט שני הוא ביום אג"ד אבל אם הוא ביום ב' וה' יכול לברך ושכך היה מקובל אצלי שרבני צפת לא היו מפקפקים בזה ושהיו אומרים דיכול להיות מן הנוספי' ולברך בלי ספק מאחר דיום זה יום הוא שכל ישראל בני חיובא נינהו בשמיעת קריאת התורה עפ"י תקנת עזרא וכיון שכן מה לו בסדרא דיומא מ"ל במקום אחר מן התורה וכל זה היה דוקא לפי שמוסיפים אבל בלא האי טעמא מה להם ולבן א"י לחייבו שיעלה. והרי לך פסק המלאך גבריאל הנז' כאשר נדרתי:
7
ח׳שאלה בן א"י שהולך לח"ל אם מותר לעלות לקרוא בתורה בי"ט שש"ג ולהשלים למנין הקרואים כיון שהוא אינו מחויב בקריאת התורה שבאותו יום.
8
ט׳תשובה נלענ"ד דאינו רשאי לעשות כן דהוי מברך ברכה לבטלה כיון שהוא אינו מחוייב כנ"ל. ועוד ראיה לזה ממ"ש מוהרי"ק שכהן שלא התענה בת"צ לא ישא את כפיו ולא לעלות לקרוא בתורה דכיון שהוא אינו מחויב בקריאת התורה כיון שלא התענה אע"פ שהציבור נתחייב לית לן בה וכשתעמיק בדבר תמצא שק"ו הם הדברים ומה התם שמחויב בדבר וחל עליו חובת תענית שהרי דר הוא באותה העיר אפ"ה כיון שלא התענה אינו רשאי לקרות בתורה כ"ש בנ"ד שמעולם לא חל עלנו חובת קריאת התורה שבאותו יום שהרי הוא מא"י שפטורין. לבד זה מצאתי לכאורה והביא תשובה זו של מוהר"יק מרנא הב"י וכן פסק בש"ע סי' תקס"ו. עוד נראה לי להביא ראיה לדין זה משם הר"ן בפ"ב דמגילה גבי מש"ש ויש לשאול היאך מתירים לכפרים להקדים ליום הכניסה הרי כאן לא תתגודדו וכו' והשיב שם לזה וז"ל יש לומר דהוי נמי כשתי ב"ד בשתי עיירות מקרו שהרי בני הכפרים מציינים לעצמם ודעתם לחזור וא' מהם הוא שמוציאין שאינו נראה שהוא א' מבני העיר פוטרן כיון שאינו מחוייב בדבר הילכך וכו' ע"כ הרי מוכח דכשאחד אינו מחוייב בדבר אעפ"י שחבירו מחוייב אין מי שאינו מחוייב בדבר יכול להוציא למחוייב ובודאי דה"ה דהוא אינו יכול לקרות המגילה ולברך עליה כיון שאינו מחוייב הוא ועדיין לא הגיע זמנו ורבותא איכא הכא למימר בנ"ד ג"כ שאינו יכול לקרוא בתורה ולברך עליה כיון שאינו מחוייב הוא ביום זה לקרוא אותה פרשה מה לי עתיד מה לי עבר וק"ו הדברים ומה התם במגילה שסופו לבא לידי חיוב קריאתה אפ"ה אינו יוצא י"ח בקריאת בני המוקדמים ואינו רשאי לברך עכשיו כיון שלא הגיע זמנו כ"ש בשעבר זמנו וכבר יצא י"ח קריאה ואינו חייב בקריאה זו דודאי דאינו יכול לברך על מה שאחרים חייבים הנלע"ד כתבתי הצעיר גבריאל איספראנסה. (עי' באה"ט או"ח סי' תקס"ו. ובני חיי שם ושבו"י ח"א סי' מ' ויעב"ץ ח"א סי' קס"ח ובעקרי הד"ט או"ח סי' כ"ב אות ל"ח):
9
י׳ולי אני הצעיר עדיין לא מתייתבא דעתי הקלושה מה יהיה דינו של הנער דפסק הרד"בז שאסור במלאכה ומתפלל תפלה של חול בינו לבין עצמו מה יעשה בענין עלית הס"ת כי לפום ריהטא נראה לומר כמש"א בסתם בחורים העולים לא"י דהואיל ואם ימצא שם די מחסורו ע"י נישואין יקבע בית דירה כאנשי ח"ל [א"י] יחשב ומצד אחר תברא בצדה דוק ותשכח כי אין המקום הזה והפנאי מסכים להאריך ובפרט כי העיקר חסר ואין אומן ולא כלים לעמוד על עומק ועיקר הדינים ומכאן מודעא והתנצלות רב לכל שאר התשובות אשר יבואו לפניך כי לא אוכל לצאת ולבא בהם להתלמוד כאשר היה עם לבבי הן מחמת הטעם הנזכר והן מטעם כי רואה אני שכוונת א"א ז"ל בקיצור כדי שלא להכביד במשוי הוצאת הספר ועם כל זה כפעם בפעם לא אשיב אחור ידי מלרשום קצת דברים שעמדתי עליהם ושלמדתי מרבותי הרשומות אצלי ע"י כתיבת הקנה אשר קניתי לי לחבר נכון ישר ונאמן:
10
י״אאיתא בש"ע א"ח בסי' תס"ח דין ד' (עי"ש במג"א וח"י ס"ק ט') וכן מי שדעתו לחזור למקומו וכו' מדקאמ' וכן משמע דרישא מיירי דאין דעתו לחזור ובי"ד סי' רי"ד (וע"ש בש"ך) פסק להפך ומצאתי מוגה לכן ועכ"ז הוא לשון כפול ואפשר דלעולם גרסינן וכן ואתא לטפויי אפי' שמתחלה לא היה בדעתו לחזור ואח"כ נמלך לחזור מיד או אפשר דפליג ארדב"ז ז"ל שאכתוב בסמוך עיין בדבריו אי נמי דקמ"ל דאם דעתו לחזור אפי' שעקר דירתו כיון דבעת שעקר דירתו היה בדעתו לחזור למקומו הוא כאנשי מקומו וק"ל ועיין מ"ש בסמוך דפשיטא אדברי הרדב"ז ויותר נכון לומר דלא תימא נוהג כמקומו להחמיר דוקא קמ"ל דאפי' להקל ומאי דאמר תו בין להחמיר ללמדנו דלא תימא דוקא בשלא לעשות מלאכה שרי דכמה בטלני איכא בשוקא אבל חומרא אחריתי אפי' בצנעה לא שמא יראוהו ואתי לאנצויי קמ"ל דבין להקל בין להחמיר נוהג כמקומו בצינעא וק"ל ומוהריק"ש ז"ל פירש דרישא איירי בסתם א"נ דרישא איירי לענין מלאכה דאפי' בפרהסי' ליכא מחלוקת והכא איירי לשאר דברים דדוקא בצנעא עיין עליו. וז"ל הרדב"ז סי' ע"ג מי שיצא מהעיר ודעתו לחזור מיד נוהג קולי מקום שיצא משם בצנעא אבל אם דעתו לחזור לאחר זמן כגון שבא לישא וליתן ולהרויח אפי' שלא עקר דירתו אינו נוהג קולי המקום שיצא משם אפי' בצנעא אבל נוהג חומרותיו כל שלא עקר דירתו אבל אם עקר דירתו אפי' דעתו לחזור אינו נוהג ח"מ שיצא משם עי"ש. ולענין י"ט שני של גליות כתב תפלה ובשול הוי בצנעא מלבוש הוי פרהסי' עי"ש ע"כ. ואני בעניי מסתפק בדעת הרב ז"ל על מי שעקר דירתו ודעתו לחזור מיד מה דינו כי לא פורש בדבריו וצל"ע:
11