הלכות קטנות, חלק ב ער״דHalakhot Ketanot, Part II 274
א׳רע"ד) שאלה למה אמרו (אבות פ"א מ"ח וע"ש בתיו"ט) וכשיהיו בה"ד יושבין לפניך יהיו כרשעים יאמר כצדיקים.
1
ב׳תשובה קיל"ן (שבועות מ':) אין אדם תובע אלא א"כ יש לו וקי"ל אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח אלא דלשתמוטי ואם יהיו בעיניו כצדיקים יחייב מיד ללוה ועוד על שהביאו עצמם לידי כך שהיה להם לתקן מתחילה בשטר ועדים שלא יבואו מעולם לידי ריב ומדון ולכך אומרים בשעת שבועה סורו נא מעל אהלי הרשעים וכו' (שם ל"ט:). אמר המני"ח כ"ף הדמיון (עי' שד"ח כללים כ' סי' ע"ה ע"ו) וקושית הלא ימנע דאיכא במתניתא דא המה הכריחוני לפרש באופן אחר שתכלית היותם שניהם כאחד בתחילת הדין דומים לפניו כרשעים ולא רשעים ממש ולא כצדיקים הוא לסיבת שידון ביניהם דין אמת לאמתו ולא יצדיק צדיק ודל בריבו אלא יש לו לדרוש ולחקור היטב בטענת התובע והנתבע ולא יסמוך אחזקת דאין אדם מעיז ואין אדם תובע אלא יש לו לחשוד ולומר דיש מעיז ויש תובע דבר שאינו שלו וכיון ששניהם בעיניו בחזקת הרשעים ודאי שיחקור היטב בטענתם עד מקום שידו מגעת ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות (סנדרין ו:) ולפיכך אין לו להחזיקם לרשעים ממש ולא לצדיקים ממש כי לעולם לא יגמור דין ביניהם אבל על האופן האמור אחר החקירה יוציא הדין לאמיתו ולא ירחם בדין יען שניהם שוין בעינו ברשע וכשקבלו עליהם את הדין אינו יכול להחזיקם לצדיקים גמורים יען כי סוף כל סוף הא' מהם יצא חייב בדין והא' לפי שנשתתף עמו והביא עצמו לידי כך ראוי להחזיקו כמוהו אבל מאחר שסוף כל סוף אותו שחייב בדין כבר קיבל עליו את הדין ראוי להחזיקו כצדיק בהתנצלות המפורסם כי אינו מן התימא שאין אדם רואה חובה לעצמו ודוק:
2