הלכות קטנות, חלק ב ער״וHalakhot Ketanot, Part II 276
א׳רע"ו) שאלה היו יושבין במערה וקורין את המגילה וא' שומע מרחוק הבת קול וכן בשופר אם יצא ולא ששמע קול הברה אלא בת קול ברור.
1
ב׳תשובה אפשר דכיון דבעינן (ר"ה כ"ט.) שומע ומשמיע ואותו בת קול שנעקר ונצטייר באויר ופורח אין לו עוד קשר עם המשמיע דלא יצא רמז לדבר מפיו (דבר) [יקרא] אלי (ירמי' ל"ו) דבעינן שומע מן הפה ולפי זה אפשר שעדים ששמעו בת קול של מגדף שאין מעידין ואין ב"ד מקבלין בת קול ויש כעין ראיה מאריתא דדלאי דפרק כל הבשר (דק"ז. לפי"ז לא יצא אם שמע ת"ש או מגילה ע"י פאנאגראף וטעלעפאן עי' בחיי ארי' סי' ל'):
2
ג׳אמר המני"ח: לתועלת הקורא ולהגדיל תורה אכתוב פה מרגלית ואבן יקרה שזכרתי ממרי הרב מר זקני זלה"ה כדי שתעמוד לעד ולא תשתכח מפי זרעו איתא בר"ה פ"ג (כ"ד:) מי שהיה עובר אחורי ב"ה או שהיה ביתו סמוך לב"ה ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אעפ"י שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו ע"כ. שכל חכם לב יתקשה במה שאמר אע"פ שזה שמע וכו'. שהם דברים מיותרים ובלתי מיושבים והוא ז"ל היה אומר לנו שראה בכתיבות הרב כמהר"מ אבולעפייא ז"ל מהרב הגדול אביו ז"ל נתקשה בזה ושלא השיב ובמה שהוא השיב לא נתיישבה דעתו אך שבהיותו הולך בשליחות מצוה בלומדו ספר כנסת הגדולה שהיה מוליך עמו למבחר הספרים שהאיר ה' את עיניו עם מה שהביא שם בסימן תקפ"ט משם מהרדב"ז. וז"ל מי שבא לבית הכנסת לצאת י"ח עם הצבור אעפ"י שבשעה ששמע לא כוון לבו אלא סתמא יצא אפי' למ"ד מצות צריכות כוונה. אבל מי שבא לב"ה בסתמא לא יצא עי"ש ואת זה היה אומר מ"ה ז"ל שכוון במשנתנו לומר שהנה א' במי שהיה עובר אחורי ב"ה או שהיה ביתו סמוך לב"ה שצריך שיכוין לבו בפירוש. ואם לא כוון לבו רק בסתמא לא יצא ואל תתמה אם קרית ושנית שאדם הבא לב"ה לצאת י"ח עם הצבור אעפ"י שבשעה ששמע לא כוון לבו. אלא סתמא יצא י"ח ולמה באלו הנז' במשנה אמרנו שצריך שיכוון לבו בפירוש לזה אמר דע וראה שאע"פ שזה שמע וזה שמע דהיינו אלו שנזכרו במשנה דהיינו מי שהיה ביתו אחורי ב"ה או עובר אחורי ב"ה כיון שלא עשו מעשה בעצמם צריך כוונה בפירוש משא"כ באדם הבא לבהכ"נ לצאת י"ח שאע"פ שבשעה ששמע לא כוון לבו אלא סתמא אמרינן כיון שעשה מעשה ובא לב"ה סתמו כפירושו שכיון ממש קרינא ביה אך זה שמדי עוברו שמע קול שופר או מי שהוא ביתו אחורי ב"ה לא עשה מעשה ותנועת הגוף עד שניכרים מעשיו שרוצה לכוון לכך אע"פ ששמע צריך שיכוין בפירוש משא"כ אותו שבא לב"ה לצאת י"ח עם הצבור אין לך כוונה גדולה מזו וכן הביא מרן בב"י סי' תקפ"ט בסופו משם הירוש' עי"ש: (עי' באה"ט ס"ס תקפ"ז ולק' סי' רע"ט):
3