חוות יאיר ק״חHavot Yair 108
א׳שאלה: ב"ב בהקהילה הקדושה היה עני מדוכא מאד רק שהי' לו יניקה ומערופי' תליון הדר קרוב לביתו במכרו לו בזול עורות נבילות גם לפעמים מהנה אותו במיני פירות וזרעונים ושכר ובכה"ג. והיתה לו ב"ג בתולה יפה מאד והיא רגילה בבית התליון בעסקי אביה עמו ומ"מ תמיד אמה הזקינה הולכת עמה לבל תתייחד עמו וגם הבתולה צנועה ידועה לכל. רק שהתליון לפעמים משחק עמה בחיבוק ונישוק ומשמוש הרגיל בפתע פתאום על אפה ועל חמתה והיא דחאתו תמיד ממנה בשתי ידים ופעם אחת כאשר נודע לאביה זה לא רצה לשלחה ושתלך לביתו עוד. וכאשר ראה הערל שנמנעה מלבא אליו כעס ונשבע שלא יהנהו ולא יעסוק עמו עוד. ואמרו רבים שאף אם ימות העני ברעב אינו רשאי לשלוח בתו אל התליון כי עובר על אל תחלל את בתך להזנותה. ובודאי לא בדוקא אמרו כי ימות ברעב שהרי לא עביד מעשה ואינו בכלל יהרג ואל יעבור ואפי' אשת איש וביאה ממש תעבור ואל תהרוג רק ר"ל יבקש על הפתחים עם אשתו ובניו.
1
ב׳ולעד"ן דגם הא לית'. דהא דאל תחלל את בתך להזנותה הוא זנות ממש ובכוונה שמסרה האב ליחיד או מפקירה לכל בשכר שתטול או שיטול. משא"כ פריצות בעלמא הנעשה שלא ברצונו ושלא ברצון הבתולה גם מסתמא לא מתהני' מעבירה שהרי אפי' בביא' לגדול אמרו דלא מקרי הנאה שכל טובתן של רשעים וכו' גבי יעל ואפי' לרמב"ם וסייעתי' דס"ל דקריבה של ג"ע אסור מן התורה ולוקין עליו גם ה"ל בכלל יהרג ועל יעבור עי' בהג"ה בש"ע סי' קנ"ז ובש"כ שם ס"ק י'. היינו באיש ובכוונה להנאתו דרך תאוה ונלמד מלשון לא תקרבו מה שלשון זה לא נכתב אצל אל תחלל לכן אפשר עוד להקל בו. רק סגי לן דאין העני מחויב לקפח פרנסת עצמו רק להזהר מן היחוד בלי אמה ומן הריצוי גם תמהר לשוב לביתה במוקדם האפשר ואם מ"מ הערל יהנה ומשביע יצרו ותאותו בכך אין בכך כלום. ואם בני העיר משימים על לב להנות העני וליתן לו כדי פרנסתו בצמצום כדי שימנע מזה. כ"ש בשיש ביד העני להחיות עצמו אף בעמל רב ויגיעה גדולה לחטוב עצים ולשאוב מים תע"ב. כ"ש אם אפשר להשכירה למשרתת לב"ב אחר שמחויב לעשות כי קרוב הדבר שלא יתרעם בזה הערל עליו ולא יקפח מחייתו.
2
ג׳כנלפענ"ד יאיר חיים בכרך.
3