הגיוני עוזיאל, שער א; גמול השם א׳Hegyonei Uziel, Gate I 1
א׳בריאת העולם
ישתבח הבורא ויתעלה היוצר אשר ברא את עולמו בחכמה ויצר את האדם נזר הבריאה בצלמו, כדכתיב: ״בראשית ברא אלקים״, ותרגם הירושלמי: בחכמא ברא ה׳, ומה שסתם התרגום פירש הזהר הקדוש: רבי יהודאי אמר: מאי בראשית דא חכמה דעלמא קיימא עלה לעאלה גו רזין סתימין עילאין (הקדמת הזהר ג:) מאן ראשית: דא חכמה, דא נקודה דלגאו דאתמר בה: ״כל כבודה בת מלך פנימה״ ודא יראה דאיהי פקודה קדמאה, ועלה איתמר: ״יראת ה׳ ראשית דעת״ במשלי (בתיקוני הזהר תקונא תלתין) וכן אמר נעים זמירות ישראל במזמוריו: ״מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך״ (תהלים קד, כד)
ישתבח הבורא ויתעלה היוצר אשר ברא את עולמו בחכמה ויצר את האדם נזר הבריאה בצלמו, כדכתיב: ״בראשית ברא אלקים״, ותרגם הירושלמי: בחכמא ברא ה׳, ומה שסתם התרגום פירש הזהר הקדוש: רבי יהודאי אמר: מאי בראשית דא חכמה דעלמא קיימא עלה לעאלה גו רזין סתימין עילאין (הקדמת הזהר ג:) מאן ראשית: דא חכמה, דא נקודה דלגאו דאתמר בה: ״כל כבודה בת מלך פנימה״ ודא יראה דאיהי פקודה קדמאה, ועלה איתמר: ״יראת ה׳ ראשית דעת״ במשלי (בתיקוני הזהר תקונא תלתין) וכן אמר נעים זמירות ישראל במזמוריו: ״מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך״ (תהלים קד, כד)
1
ב׳ידיעת חכמה זאת, במדה שאדם יכול להשיגה, היא סיבת אהבה ויראה לבורא העולם ומקיימו, וכן אמר הרמב״ם בהלכותיו: בזמן שאדם יתבונן בדברים אלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקב״ה בכל היצורים ובכל הברואים מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא, ויירא ויפחד משפלותו, דלותו וקלותו וכו׳ וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר (הלכות יסודי התורה פ״ב ה״ב ופ״ד הי״ב).
2
ג׳והם הם דברי תקוני הזהר: דא חכמה ודא יראה, ועלה איתמר: ״יראת ה׳ ראשית דעת״
3
ד׳דבר יסודי זה להשלמת העולם, אמרו החכם באדם במלים ספורות וקצרות: ״ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, והאלקים עשה שיראו מלפניו״ (קהלת ג, ד) אמר רבי יהודה: לא ברא הקב״ה את העולם אלא כדי שיראו מלפניו, שנאמר: ״והאלקים עשה שיראו מלפניו״ (שבת לא:) הרמב״ם ז״ל פרש מקרא זה על נצחיות העולם והתחדשות הנפלאות בו ואמר: כבר הגיד מה הפסוק שהעולם ממעשה האל ושהוא נצחי, ונתן העילה בנצחותו, והוא אמרו: עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וכו׳. כאלו אמר שהדבר אשר ישתנה, אמנם ישתנה מפני חסרון שיש בו, או תוספת בו אין צרך אליו, אמנם פעולות השם יתברך שהוא בתכלית השלמות ואי אפשר התוספת בהם ולא החסרון מהם. אם כן יעמדו כמו שהם עליו בהכרח וכו׳ וכאלו הוא ג״כ נתן תכלית כוונה למה שנמצא או התנצל על מה שישתנה, בסוף הפסוק באמרו: והאלקים עשה שיראו מלפניו. רוצה לומר: התחדשות הנפלאות (מורה נבוכים ח״ב פרק כח).
4
ה׳פירוש דבריו: השתנות הדברים הטבעיים ממנהגם הנהוג הוא בעבור שיחשבו האנשים, שהם פועל הא-ל וכחומר ביד היוצר לעשות ממנו מה שירצה הוא בעולם וכל מה שבתוכו, כדי שייראו האנשים ממנו (שם טוב שם) וכל הדברים הם כלולים במאמר רבי יהודה, לא ברא הקב״ה את עולמו, היינו שטבעו של עולם ונפלאות המתחדשות בו הם עולמו, שהקב״ה בראו בנצחיותו ובשנויו הנפלאים, כדי שייראו יצירי כפו מלפניו. מכאן למדנו: בריאת העולם בכללו ובפרטיו כולו נברא בחכמה מכוונת להשלמתו של האדם הנברא בחכמה נפלאה שאין בכל היצורים דומה לו, כדי להחכימו ולהשכילו ביראת אלקים ואהבתו שהיא החכמה האמיתית היחידה, שממנה נאצלות כענפים היוצאים מן הגזע כל החכמות שהן תולדותיה וסעיפיה וכמאמרם ז״ל: אין לו להקב״ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד. דכתיב: ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, וכתיב; ויאמר לאדם הן יראת ה׳ היא חכמה שכן בלשון יוני קורין לאחת הן (שבת לא, ב).
5