הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה כ״וHegyonei Uziel, Gate III 26
א׳מתנת התורה
התורה עצמה היא חמדה גנוזה שקדמה במחשבה לבריאת העולם, לפי שהיא היסוד לבנינו וקיומו של עולם. וכן דרשו רז״ל ואמרו: כשעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה וכו׳: חמדה גנוזה תתקע״ד דורות אתה מבקש ליתנה לבני אדם, ״מה אנוש כי תזכרנו״ [תהלים ח, ה]? אמר לו הקב״ה למשה: החזר להם תשובה וכו׳ חזרו והודו להקב״ה, שנאמר: ״ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ״ [שם י], ואלו אשר תנה הודך על השמים לא אמרו (שבת פח, ב).
התורה עצמה היא חמדה גנוזה שקדמה במחשבה לבריאת העולם, לפי שהיא היסוד לבנינו וקיומו של עולם. וכן דרשו רז״ל ואמרו: כשעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה וכו׳: חמדה גנוזה תתקע״ד דורות אתה מבקש ליתנה לבני אדם, ״מה אנוש כי תזכרנו״ [תהלים ח, ה]? אמר לו הקב״ה למשה: החזר להם תשובה וכו׳ חזרו והודו להקב״ה, שנאמר: ״ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ״ [שם י], ואלו אשר תנה הודך על השמים לא אמרו (שבת פח, ב).
1
ב׳חמדה גנוזה זאת היא תורת ה׳, לפי שבה מקופלים כל יסודות המדע הטבעי והאלקי וחכמת המשפט והמוסר, שכן נאמר: ״ותחסרהו מעט מאלקים״ [תהלים ח, ו], חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכלם נתנו למשה בסיני חסר אחד, שנאמר: ״ותחסרהו מעט מאלקים״ (ראש השנה כה).
2
ג׳וכן נעים זמירות ישראל אומר: ״תורת ה׳ תמימה משיבת נפש, עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״ (תהלים יט, ח-ט).
3
ד׳צא ולמד דרושם הנפלא של רז״ל מרי דאגדה: רבי ירמיה ורבנן, חד מנהון אמר: למה היא תמימה – שהיא משיבת נפש, וחד אמר: למה היא משיבת נפש? שהיא תמימה, ״עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי״, למה היא מחכימת פתי? – שהיא נאמנה (ירושלמי ברכות פ״ה, ילקוט תהלים רמז תרע״ד).
4
ה׳והחכם באדם מוסיף ואומר במשליו: ״ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת, משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם וכו׳, אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי״ (משלי ח, ל-לא, ט, לד).
5
ו׳וגדולה ויקרה מתנה זאת, שהיא תפארתם של ישראל לעיני כל העמים, כאמור: ״ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו, ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום״ [דברים ד, ו ח], וקרבת אלקים לבני אדם, אינה אלא באותה המדה שאדם מתקרב אל האלקים בצדקה ומשפט שהיא מדת האלקים: ״עושה משפט יתום ואלמנה״ [דברים י, יח], וכן הוא אומר: ״אוהב צדקה ומשפט חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג, ה). אמר רבי אלעזר: כל אדם (שאוהב) [העושה] צדקה ומשפט – מעלה עליו הכתוב כאלו מלא כל העולם כולו חסד (סוכה מט, ב).
6
ז׳אף אנו נאמר: כל עם שיש לו חקים ומשפטים צדיקים כאלו – מלא את העולם חסד, מכאן נובעת הידיעה בעמים כי מלכי בית ישראל מלכי חסד הם (מלכים א, כ, לא).
7
ח׳וכן הוא אומר: ״כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה׳״ (משלי ח, לה), ודרשו רז״ל: כל מי שהוא מצוי בדברי תורה – אני מצוי לו בכל מקום (ילקוט משלי ח׳, רמז תתקמ״ג).
8
ט׳חמדה גנוזה זאת שהיא תורת ה׳ – היא אורה, ומצותיה הם הנר, שהוא שואב ומדליק את אורו מעצם התורה, שהיא מקור האורה, כאמור: ״באורך נראה אור״ [תהלים לו, י], וכן דרשו רז״ל – אמר בר קפרא: הנפש והתורה נמשלו בנר, נפש – דכתיב: ״נר ה׳ נשמת אדם״ [משלי כ, כז], תורה – דכתיב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ [שם ו, כג]. אמר הקב״ה: נרי בידך ונרך בידי, אם אתה משמר את שלי – אף אני אשמור את שלך (ילקוט משלי רמז תתקל״ח).
9
י׳והתורה הזאת באחדותה, שלמותה, ונצחיותה, מאחדת את כל ישראל לחטיבה מוצקה אחת ולעם אחד יחיד באומות, כאמור: ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״ (דה״י א, יז, כא), משלימה אותם ועושה אותם לעם השלום. וכאמרם ז״ל: אמר הקב״ה: התורה כולה שלום, ולמי אני נותנה? – לאומה שאוהבת שלום, הוי: ״דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום״ [משלי ג, יז] (ילקוט שמעוני משלי ג׳, רמז תתקל״ד).
10
י״אנצחיותה של תורה שלא תשתנה לעולמים – היא מנציחה את עם ישראל בקיומה בתוכו, כדברי אדון הנביאים בתורתו: ״והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו״, פרש״י: הרי זו הבטחה לישראל שאין תורה משתכחת מזרעו לעולם (דברים לא, כא). ולא עוד אלא שהתורה הואת הולכת וגדלה בישראל, דור, דור, תקופה ותקופה, וגולה עמם בכל מקום שגלו ישראל, והיא מרעננת את עם ישראל בכח עלומים חדש ורענן, שהוא מרענן ומעדן את עם ישראל ומגברת כחו ונעימות חייו, וכדברי נעים זמירות ישראל: ״זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני״ [תהלים קיט, נ], ״לולי תורתך שעשועי – אז אבדתי בעניי. לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני״ [שם צב-צג].
11
י״בותורת חיים זאת, שהיא ספר הברית בין ישראל לאביהם שבשמים, עתידה להתחדש ולהיות ברית עולם, כדבר ה׳ מפי נביא קדשו לאמר: ״הנה ימים באים נאם ה׳, וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה… כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה׳, נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו… לאמר: דעו את ה׳, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ וגו׳ (ירמיה לא, ל לג).
12