הלכות נדה לרמב"ן א׳Hilkhot Niddah of the Ramban 1
א׳הנדה האמורה בתורה כל שראתה דם בבשרה ממקור דמיה בין שלא ראתה אלא טפה אחת כחרדל או פחות מכן בין שהיתה שופעת דם ז' ימי' ופסקה בסוף יום ז' דין א' הוא וטובלת בלילה שהיא ליל שמיני וטהורה לבעלה וזו היא נדה האמורה בתורה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה חזרה וראתה מליל ח' ואילך זו היא הנקראת זבה שנא' ואשה כי תזוב על נדתה. מפי השמועה למדו ימים רבים ג' לומר שאם ראתה אחר זמן נדתה או סמוך לנדתה ג' ימים רצופים שבכל יום תראה דם אפי' טפה פחותה מן החרדל הרי זו זבה גדולה ומאחר שתפסוק ראיתה צריכה לספור ז' ימי נקיים חוץ מן היום שפוסקת בו וטובלת ביום ז' לספירה אחר שתנץ החמה וטהורה לבעלה שנאמר וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:
1
ב׳כל חייבי טבילות טבילתן ביום ספירתן אחר הנץ החמה מיד חוץ מנדה ויולדות שטבילתן בלילה שלאחר ספירה שנא' בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן בנדות וכן יולדות זכר בליל שמיני ויולדות נקבה בליל (ט"ז) [ט"ו] שהיולדות כנדה כמו שיתבאר:
2
ג׳ימים אלו שהזבה סופרת צריכין שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואם ראתה אפי' ביום ז' סמוך לשקיעת החמה סותרת כל המנין וחוזרת וסופרת ז"נ רצופים לפיכך אע"פ שטובלת ביום ז' מאחר הנץ אם שמשה בו ביום ה"ז תרבות רעה ובעילתן תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:
3
ד׳אין יום אחד הלכה למשה מסיני [רק] הי"א יום הסמוכין לז' ימי נדות בלבד שהאשה נעשית בהם זבה אבל מאחר שנשלמו הי"א חזרה לימי נדות שאפי' רואה בהן ז' טובלת בליל שמיני וטהורה כמו שביארנו. וי"א ימים אלו הם הנקראים י"א יום שבין נדה לנדה מפני זה הטעם שביארנו:
4
ה׳הרואה בתוך י"א ימים הללו יום א' בלבד בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום ופסקה משמרת כל הלילה ואם לא ראתה כלום משכמת למחר וטובלת לאחר הנץ החמה ראתה גם ביום שני ופסקה בו משמרת יום ג' אם לא ראתה משכמת וטובלת לאחר הנץ החמה ובספירת ימי' [אלו) נקראת שומרת יום כנגד יום וזו היא שחכמים קוראין אותה זבה קטנה:
5
ו׳אע"פ שטובלת ביום ספירתה בין בשני בין בשלישי לאחר שתנץ החמה מיד והרי היא טהורה אינה משמשת כל היום מפני שהיא תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:
6
ז׳אין אחד עשר עצמו צריך שימור מן התורה אלא אם ראתה בו טובל' בלילה וטהורה שהרי יום י"ב מימי נדות ואינו מצטרף לזיבה:
7
ח׳אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת ז' והבאת קרבן שזבה גדולה צריכה לספור ז' ימים נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום א' בלבד וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר ולא זבה קטנה אבל לענין טומאה ואיסור ביאה שתיהן שוות:
8
ט׳ספירת הנדות והזיבה כך הוא, הרואה דם תחלה יושבת ז' לנדתה ראתה יום ח' נעשית זבה קטנה ושומרת יום כנגד יום ראתה יום ט' שומרת יום כנגד יום ראתה יום י' ה"ז זבה גדולה וצריכה ז"נ:
9
י׳משעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז"נ כיצד הרי שראתה ג' ימי' בסוף י"א ושופעת וראתה גם ביום רביעי שהוא מן הימים הראוין לנדה אפי' התחילה נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסותרת וכשתשלים ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה בין שהתחילה לראות בראשון של י"א בין ג' אחרונים שהן תשיעי ועשירי וי"א מכיון שנעשית זבה גדולה אפי' שופעת אח"כ ק' יום משתספור ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה:
10
י״אראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי"א יום משתראה ביום י"ט לראייתה היא נדה בתחלה לא ראתה עד יום כ"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא ה"ז תחלת נדה:
11
י״באין זיבה אלא בי"א שסמוכין לז' שראתה בהן נדות והזהר במנין שכבר טעה בו א' מגדולי המחברים:
12
י״גימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבה קטנה שאם ראתה יום עשירי לזיבה ויום י"א וראתה ביום י"ב אם עבר עליה יום א' בלא ראיה מן הו' שמשלמת לנדתה טובלת בליל ח' לנדתה וטהורה אבל בזיבה גדולה אצ"ל שהרי אינה נעשית זבה כמו שביארנו:
13
י״דאין האשה טמאה עד שתראה דם ממקום דמים והוא המקום שחכמים קוראין אותו חדר ואין כל המשקה היוצא מן החדר מטמאה אלא הדם בלבד ומראות היו לחכמים שבהן מטמאין הדמים וכל שאינן מאותן המראות מטהרין אותו:
14
ט״וכשנתמעט לבן של חכמים מפני כובד הגלות ותכיפת הצרות חששו שמא יבואו לטעות בדבר שזדונו כרת שהרי אפשר שתראה האשה בימי נדתה ז' ימים ויהיה של ו' דם טהור ושל יום ז' דם טמא ואפילו מראה דם לחכם גדול ובקי אפשר שתטעה בעצמ' במנין הנדות והזיבה:
15
ט״זהרי שראתה בסוף י"א מימי הזיבה ומחרתו וטעתה והיתה סבורה שראיה ראשונה בימי הנדות ומונה ממנה ואינה ראויה למנות אלא מיום המחרת שבו התחי' נדותה לפיכך עמד רבינו הקדוש ותקן שכל אשה שתראה יום א' תספור ו' נקיים ואם ראתה שנים תשב ו' נקיים ואם ראתה ג' תשב ז' נקיים ובכל ימים שתראה כך היא נדונת וא"צ להראות דם לחכם ולא למנות ימי נידות וזיבה:
16
י״זאע"פ שזו התקנה אין בה בית מיחוש החמירו בנות ישראל ע"ע שאפי' ראתה יום א' טפה כל שהוא פסק הדם סופרת לה ז' נקיים בין שראתה בעת נדתה בין שראתה יום א' או ב' או ז' כולן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז"נ כדין זבה גדולה:
17
י״חומפני מה החמירו בנות ישראל כך על עצמן כדי שיהיו בכל זמן מונות מנין א' ולא תשתנה מנהגן בין א' לג' ימים. הרי שראתה ג' ונעשית זבה התחילה וספרה עד ו' נקיים וראתה בז' טפה כחרדל ודאי צריכה לישב ז"נ ויש שאינן בקיאות בין תחילת ראי' לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעות:
18
י״טחומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני חכמים ועשו אותה כהלכה פסוק' בכל מקום לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם:
19
כ׳אעפ"י שדין הזבה לטבול ביום ז' מאחר שתנץ החמה גזרו חכמים שלא יהיו עושות כן כדי שלא יהיו משמשות ביומן ויהא להם תרבות רעה שמא תראה ותסתור אלא טובלת בלילה שהיא תחלת ח'. ויש מן הגאונים שהורה שלא עלתה לה טבילה. ולא יראה זה.
20