הלכות נדה לרמב"ן ד׳Hilkhot Niddah of the Ramban 4
א׳אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה ומד"ס שכל המוצאה כתם דם על גופה או על בגדיה אע"פ שלא הרגישה ואע"פ שבדקה עצמה ולא מצאה דם ה"ז טמאה ובזמן הזה מונה ז"נ חוץ מיום המציאה:
1
ב׳קטנה שלא ראתה דם מימיה בין בתולה בין בעולה כתמה טהור עד שתראה דם שלש פעמים:
2
ג׳שפעה ד' וה' ימים או שהיתה מדלפת אינה אלא ראי' א' עד שתפסיק:
3
ד׳אחד הכתם הנמצא על בשרה ואחד הנמצא על בגדיה אינו מטמא עד שיהי' כגריס הקילקי ועוד. שהוא יותר מט' עדשות שהן ג' על ג'. נזדמן לה גריס גדול מיכן משערת בו שיעור גריס של כתמים להקל:
4
ה׳כתם ארוך מצטרף לכגריס נמצא טפין טפין בבגדי' אין מצטרפות:
5
ו׳כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומא' טהור ואינה חוששת לו כיצד ישבה ע"ג אבנים או שבדקה הקרקע וישבה עלי' ונמצא כתם על הקרקע כשעמדה ה"ז טהורה כל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על הכתם שימצא בו:
6
ז׳מצאה ע"ג בגדים אפי' שיהיו כלי צבעונין מכיון שהדם ניכר בהן טמאה:
7
ח׳לא בכל מקום שתמצא הדם בבשרה תטמא משום כתם עד שימצא כנגד בית התורפה כיצד נמצא על עקבה טמאה שמא נגע בבית תורפה בעת ישיבתה וכן אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדבוק רגל ברגל ושוק בשוק ה"ז טמאה נמצא על ראש גודל רגלה טמאה שמא נטף על רגלה בעת שהלכה וכן כל מקום שאפשר שינתז עליו דם נדתה כשתלך ונמצא שם דם טמאה וכן אם נמצא דם על ידה אפילו על קשרי אצבעותי' טמאה שהידים עסקניות הן אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותי' מבחוץ או מן הצדדים ואצ"ל אם נמצא למעלה מן הירכים ה"ז טהורה שאין זה אלא דם שניתז עליה ממקום אחר:
8
ט׳היתה יודעת שנזדקרה בדרך המזדקר בבת ראש והגביהה רגלי' למעלה מראשה אפילו מחגור ולמעלה טמא' בין מלפניה ובין מלאחריה:
9
י׳הכתם שנמצא על בשרה שהי' ארוך כרצועה או עגול או שהי' טפין טפין או שהי' אורך הכתם על רוחב יריכה בכל ענין שימצא הואיל והוא כנגד בית תורפה ה"ז טמא' ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא הי' כזה שכל הדם הנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע"פ שהוא ספק:
10
י״אהכתם שנמצא על החלוק שלה מחגור ולמטה אפי' נמצא מבחוץ טמא' מחגור ולמעלה טהורה ואע"פ שנזדקרה נמצא על בית יד שלה אם מגיע כנגד בית תורפה אפי' בשעה שהיא שוחה הרבה טמא' ואם לאו טהורה היתה פושטתו ומתכסה בו כל הלילה כל מקום שימצא הדם טמאה:
11
י״בכל כתם שאמרנו שהיא טמאה בגללו אם יש לה דבר לתלות בו ולומר שמא כתם זה מדבר פלוני הוא אם נמצא על הבגד ה"ז טהורה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ואם נמצא על בשרה ספיקו טמא ואינה תולה בו ואם היה לה לתלות בבשרה כמו בחלוקה תולה וספיקו טהור:
12
י״גכיצד שחטה בהמה חיה או עוף או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהם עכשיו או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם על חלוקה טהורה ותולה בדברים אלו שמהן בא הכתם:
13
י״דנמצא הכתם על בשרה בלבד מחגור ולמטה טמאה שאילו היה דם זה מן השחיטה או מן השוק היה לו שימצא על בגדיה והואיל שנמצא על בשרה ולא על בגדיה טמאה:
14
ט״ונמצא מן החגור ולמעלה תולה שאילו היה דם נדה לא נמצא למעלה נזדקרה הואיל ואפשר שניתז מגופה אינה תולה:
15
ט״זחיתה בה מכה אע"פ שחייתה אם יכולה להגלע ולהוציא דם ונמצא על בשרה או על בגדיה תולה במכה וכן כל כיוצא בזה:
16
י״זנמצא הכתם על בגדיה ובשרה כאחד תולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרגה מאכולת ודם זה ממאכולת הוא לפי' אינה מטמאה בכתם כגריס כמו שביארנו אבל אם מצאה הכתם יותר מכגריס אינה תולה במאכולת:
17
י״חהיתה מאכולת רצוצה במקצת הכתם אע"פ שהוא יותר מכגריס הרי זו תולה להקל:
18
י״טוכן בבנה ובעלה ואם היו ידיהן מלוכלכין בדם או שהיתה בהם מכה תולה ואומרת שמא נגעו בה לא ידעה ודם זה מחמתו הוא:
19
כ׳היו הם עסוקים בדם ולא נראה בהם דם יראה לי שאינה תולה:
20
כ״אאין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו כיצד היתה לה מכה בכתפה ונמצא דם על שוקה אין אומרים שמא נגעה במכה ונגעה במקום זה וכן כל כיוצא בזה:
21
כ״באין תולין בין בגופה בין בחלוקה היתה פושטת החלוק בלילה ומתכסה בו תולה במכה להקל היתה מכה בצוארה ה"ז תולה בה מפני שהיא מחזירתו לפניה:
22
כ״גב' נשים שנעסקו בציפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא על כל א' מהן כתם כסלע שתיהן טמאות נתעסקה בדם שא"א שיהיה ממנה כתם אלא כגריס ונמצא עליה כתם כב' גריסין ה"ז תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת נמצא הכתם יותר מב' גריסין אינה תולה. נתעסקה באדום אין תולין בו בשחור. נתעסקה בעוף שיש בו (ב') מיני דם הרבה ונמצא עליה מראה א' מהן תולה בו:
23
כ״דאין האשה צריכה להקיף מראה כתמה למראה הדם שתולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום:
24
כ״ההיתה לובשת ג' חלוקות אם יכולה לתלות תולה אף בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה ואפי' בעליון:
25
כ״וכיצד עברה בשוק של טבחים אעפ"י שנמצא הכתם על התחתון לבדו תולה אף בדם הטבחים. לא עברה בשוק של טבחים וכיוצא בו אעפ"י שנמצא הכתם בעליון לבדו ה"ז טמאה:
26
כ״זספק עברה ספק לא עברה ספק נתעסקה ספק לא נתעסקה אינה תולה:
27
כ״חעיר שיש בה חזירים או שהן באין לה תמיד אין חוששין לכתמים הנמצאים בחלוק:
28
כ״טכתם הנמצא על הבגד ואין לה במה לתלות יש שחורה שבודקין אותה בסימנין ידועין אם עמד בעינו צבע הוא שדרך הדם לעבור ואין זו הוראה נכונה שאין בדיקת הסימנין דבר ברי כדי לטהר האשה לבעלה לא הוזכרו בתלמוד אלא לענין טומאת מגע:
29
ל׳אין האשה מתטמאה בכתם שבחלוק עד שיהא בדוק לה כיצד לקחה חלוק מן השוק לבשתו ולא בדקה אותו ה"ז טהורה השאילה חלוק לנדה ישראלית או לעכו"ם שהגיע זמנה לראות וראתה כבר וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם ה"ז תולה בנדה או בעכו"ם שלבשה:
30
ל״א[כשם] שהי' תולה בחברתה נדה כך תולה בעצמה נדה שאם לבשה חלוקה בימי נדותה ולא בדקה אותו לבשתו בימי טהרתה בספירת הנקיים שלה הרי זה תולה בנדתה:
31
ל״בהשאילה אותו לקטנה שנבעלה כל זמן שלא חיתה המכה ולנערה שלא ראתה מעולם כל ד' לילות ראשונים שדמיהן של אלו טהורין הן אעפ"י שעכשיו החמירו בהן ה"ז תולה בה מפני ששירפה מצוי אבל השאילתו ליולדת בימי טוהר שלה בזמן הזה נראה לי שאינה תולה בה:
32
ל״גהשאילה אותה לזבה קטנה בין ביום הטומאה בין ביום השמור או לזבה גדולה בז' ימי נקיים וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו ה"ז תולה בה:
33
ל״דהשאילה אותו ליושבת על הכתם אינה תולה בה שאין תולין כתם בכתם והרי שתיהן מקולקלות לכתם זה ואצ"ל שאם השאילתו לחברתה טהורה ששתיהן טמאות שמא מזו שמא זו:
34
ל״ההשאילה חלוקה וכבסה אותו ולבשתו ומצאה עליו כתם רואין אם דם הכתם מגליד השני טמאה והראשונה אין חוששין לה ואם היה מקדיר בידוע שלפני הכבוס וזו טהורה והראשונה טמאה:
35
ל״ובדקה חלוקה ומצאה טהור והשאילה אותו לחברתה ולבשתו ונמצא עליו כתם כשהחזירתו השואלת טמאה ואינה תולה בבעלת החלוק שהרי בדקה אותו קודם שהשאילתו לה:
36
ל״זארוכה שלבשה חלוקה של קצרה ונמצא בו כתם אם מגיע כנגד בית תורפ' טמאה ואם לאו טהורה שכתם זה של קצרה הוא:
37
ל״חשלש נשים היו ישנות כאחת והיו משולבות זו בזו ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות. בדקה א' מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טהורה הרי השתים טמאות והיא טהורה. בדקו השתים ומצאו טהור הרי הן טהורות והאחת טמאה. בדקו כולן ומצאו עצמן טהורות הרי כלן טמאות שדם זה מהן בא ואין כאן ראיה שנתלה באחד יותר מבחברתה. בדקה א' מהן מיד ומצאה טמא השתים טהורות תולה הכתם בזו:
38
ל״טהיו כולן ישנות כל אחת וא' במקומה ועלו דרך מרגלות המטה ונמצא דם תחת האמצעי' שלשתן טמאות. תחת הפנימי' היא ושבצדה טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה היא ושבצידה טמאות והפנימית טהורה. ואם לא עלו דרך מרגלות המטה אלא שלשתן עברו דרך החיצונה כלן טמאות שמא דרך עברתן נפל הדם מהן:
39
מ׳בד"א שבדקו כולן ומצאו טהור או שלא בדקה א' מהן אבל אם בדקה א' מהן מיד ומצאה טהורה וחברתה לא בדקה תולה טהורה בזו שלא בדקה וה"ז שלא בדקה טמאה וכן אם בדקה ומצאה טמא בזו תולין והשאר טהורות והוא שבדקה עצמה מיד כשראו הכתם בעוד שהן שוכבות על המטה או שמצאו אותן כשהן עומדות ממנה אבל עמדו להם משם ולאחר מכן מצאו הכתם אעפ"י שבדקה אחת מהן מיד אחד המציאה ומצאה טהור או טמא כולן טמאות:
40
מ״אשלש נשים שישבו כאחת על ספסל א' כשהן עירות ונמצא דם תחת אחת מהן היא טמאה והשאר טהורות שהרי בריא לה שלא נשמטה למקום חברתה. נמצא ביניהן כלן טמאות:
41
מ״בשלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל א' זו אחר זו ונמצא עליו דם נ"ל שאעפ"י שבדקה עצמה מיד ומצאה טהור כלן טמאות שהדבר קרוב לתלות בה יותר מחברותיה שכל המציאות במקום מציאתן תולין אותן להחמיר. בדקה מיד ומצאה טמאה הראשונות טהורות בדקו הראשונות עצמן בשעת מציאת הכתם לא הועלו כלום שכבר פשטו אותו:
42
מ״גאין כל הדברים אמורים אלא בזמן שכולן שוות אבל אם היתה א' מהן ראוי' לראות וא' אינה ראוי' הראוי' טמאה ושאינה ראוי' טהורה:
43
מ״דכיצד היתה א' מעוברת וא' שאינה מעוברת המעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמא'. מניקה ושאינה מניק' מניקה טהורה. זקנה ושאינה זקנה זקנה טהורה. בתולת דמים ושאינה בתולת דמים הבתול' טהורה, ואיזו היא בתולת דמים כל שהגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם בין בעולה בין בתולה:
44
מ״הבד"א בזמן שישנו משולבות או שעלו דרך זו על זו אבל עלו דרך מרגלות המטה ונמצא כתם תחת א' מהן היא והסמוכ' לה טמא' אע"פ שאינה ראויה לראות וחברתה טהורה אע"פ שראוי' לראות כמו שבארנו וכן הדין ביושבות על ספסל אם נמצא דם תחת א' מהן שאין תולין לעולם אלא בה וכן נ"ל בחלוק וספסל שישבו עליו זו אחר זו שהראשונות תולות באחרונה שראוי' לראות והיא אינה תולה בהן אע"פ שהן ראויות לראות והיא אינה ראוי' שהדבר קרוב בה יותר כמו שבארנו:
45
מ״והמקנח' עצמה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכ' או שהניחתו תחת הכר או תחת הכסת ונמצא עליו כתם אפי' משוך טמאה בכל שהוא ועם עגול עד שיהא בו כגריס ועוד כשאר הכתמים. הניחתו בקופסא אפי' עגול טמאה בכל שהוא:
46
מ״זבדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופס' ולאחר [כך] מצאה עליו דם נ"ל שהיא טהורה לגמרי והראשונים הורו בזה להחמיר והוא שיהא הכתם כגריס ועוד בין עגול בין משוך וכדבריהם ראוי לנהוג:
47
מ״חהרואה כתם צריכה בדיקה להפסיק בטהרה ומונה ז"נ חוץ מאותו יום כמו שראתה דם:
48
מ״טאין בכתמי' משום וסת כיצד מצא' כתם בר"ח אפי' ג' פעמים לא קבעה ולא עקר' אותו חוץ מכתמי העד הבדוק לה שהן מטמאין בכל שהוא והרי הן כראיות לכל דבר:
49