חורב ק״וHoreb 106
א׳יד: התקדשות.
1
ב׳ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה׳ אלוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובבל נפשך: לשמר את מצות ה׳ ואת חקתיו, אשר אנכי מצוך היום לטוב לך: הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה: רק באבתיך חשק ה׳ לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה: ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד (דברים י׳ י״ב — ט״ו).
2
ג׳כי אני ה׳ אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני (ויקרא י״א מ״ד). והתקדשתם והייתם קדשים, כי אני ה׳ אלוהיכם (שם כ׳ ז׳).
3
ד׳הכר נא בן ישראל, בת ישראל, כי תעודתך היא רק למלאות את אשר ידרוש ממך ה׳, והתאושש למלאות אותה בשלמותה, אבל ההתאוששות והפעולה הזאת איננה לבד בקנינים שהמה האמצעים החיצוניים, לא בהשגת המדעים ותחבולות מעשי ידי אדם, רק כל עיקרה הלא היא בטהרת הלב, במחשבה זכה וקדושת הפעולה. כל עיקרה היא, כי הלב והמחשבה יהיו חפשים ופנוים מכל דבר הנצב כצר בינך ובין זאת התעודה, גם עליהם להיות ערוכים ושמורים בכל כח של קדושת החיים, כפי אשר תדרוש ממך תעודתך — ראו נא בני ובתי, הן לא יסכן ולא יספיק לכם לחיות בחיים, רק כפי סדר היום, ורק לצאת ידי חובתכם בזה, באמרכם כי חפצכם הלא שלם עמכם, לחיות חיים טובים וישרים, אבל חפצכם הלא הוא רק חפץ לבד, עליכם לעבוד ולפעול מעצמכם ועל עצמכם, כי תחיו באמת חיים טובים וישרים — כי בלעדי זה, חפצכם ישאר רק חפץ בלבד — ואם יתבולל החפץ הזה עם שאר חפצי החיים האחרים ומשאלות לבב, אמנם על נקלה יבטל בחפצי החיים הנהוגים, ויחדל מהיות עוד גם חפץ לחיים.
4