חורב קנ״גHoreb 153
א׳ב: יום הכפורים וראש השנה.
1
ב׳ענוי ואסור מלאכה ביום הכפורים ואסור מלאכה בראש השנה.
2
ג׳וידבר ה׳ אל משה לאמר. אך בעשור לחרש השביעי הזה יום הכפרים הוא, מקרא קדש יהיה לכם, ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה׳. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, כי יום כפרים היא לכפר עליכם לפני ה׳ אלהיכם. כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה. כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג כו).
3
ד׳והיתה לכם לחקת עולם, בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר הגר בתוככם. כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו. שבת שבתון היא לכם, ועניתם את נפשתיכם חקת עולם (ויקרא טז כט).
4
ה׳בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש. כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה לה׳ (ויקרא כג כד).
5
ו׳גם יום הכפורים הוא ״קדש ושבת״, גם היום הזה ע״י השביתה ממלאכה ועבדה יביאך אל הקדש פנימה, ונוסף לעלוי היום הקדוש הזה נלוה עמו גם ״ענוי״ — הלא הוא מניעת ההנאה וחסרונה, ואם יום השבת בעד החיים הבאים בעתיד, ישפיע מחדש רוח, כשרון, כח וקדושה, הנה יום הכפרים יביא אתו בעד החיים החולפים ״כפרה״1עם הפעל ״כפר״ ישתמשו לרוב במובן הסרת כעס וחרון מהזועם (בעזאנפטיגען), אבל עצם שמוש הפעל ״כפר״ יאחד בקרבו את ההוראות האלה: א) מחסה בעד איזה דבר משפע הפעולה הבאה מן החוץ, או ב) הפעולה פנימה לבל תפרוץ לצאת החוצה.— ״וטהרה״.
6