חורב קע״חHoreb 178
א׳ד: מקרא קדש, כבוד, ענג ושמחה.
1
ב׳וידבר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה׳, אשר תקראו אתם מקראי קדש, אלה הם מועדי (ויקרא כג א׳).
2
ג׳ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך (דברים טז יד).
3
ד׳אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר:
4
ה׳אז תתענג על ה׳ והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה׳ דבר (ישעיה נח יג).
5
ו׳בשם ״מקראי קדש״ תקרא את ״מועדי ה׳ שבת ויו״ט״ במועדם, בעדך ובעד אחרים, תביע אמר בכל עצמות רוחך, כי כל אחד מהימים האלה הנהו ״יום זה מכבד״ לתכלית קדושתו החופפת עליו. מקראי קדש המה לפעולות הרוח והנפש, ובאופן כזה תשוה לנגדך ולנגד זולתך את חין ערך מעלתם ותפארתם עליהם, ברוחך ובנפשך תתן להם עז ותעצומות לקיים אותם בפועל, בתור ״מקראי קדש״, אשר ישוו הוד והדר בחיי ״איש־ישראל״, הזוכר למזכיריו רום מעלת שם תעודתו.
6
ז׳לתת אותותם אותות ולצייר לך, כי אמנם המה ״מקראי קדש״ הם, תוכל על ידי א) הופעת כל עצמותך. ב) ע״י התעסקותך — ומלבד מצות היום ועבודת אלהים עלינו לקיים אותם בפועל ע״י א) ״הנאה״. ב) ״פעולת הרוח והנפש״. ג׳) ע״י קנין ״המנוחה״ בעד השבת: מנוחת הנפש פנימית, מנוחה שלמה, ובעד יו״ט: השגת ״השמחה״, חדות ה׳, שמחה נאמנה בלי כל שמץ דפי.
7