חורב קצ״זHoreb 197
א׳ו: פסח.
1
ב׳ויאמר משה אל העם: זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים. כי בחזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה ולא יאכל חמץ: היום אתם יצאים בחדש האביב: והיה כי יביאך ה׳ אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש. ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה: שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג לה׳: מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך (שמות י״ג ג׳).
2
ג׳והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לה׳ לדרתיכם חקת עולם תחגהו: שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם, כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי וגו׳: שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם, כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ: כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבתיכם תאכלו מצות (שמות יב יד — כ).
3
ד׳שמור את חדש האביב ועשית פסח לה׳ אלהיך, כי בחדש האביב הוציאך ה׳ אלהיך ממצרים לילה: וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה׳ לשכן שמו שם: לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך: ולא יראה לך שאר בכל גבלך שבעת ימים (דברים טז א׳).
4
ה׳ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות, כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם (שמות יב לט).
5
ו׳אסור אכילה, הנאה, מציאה ומצות שביתה על חמץ.
6
ז׳כל עיקר מעשה ה׳ ונפלאותיו בגאולת ישראל והתגלותו לחלץ את עמו ביציאת מצרים, וכל הקורות והמוצאות את עם ישראל מעת היותו לגוי, עם זו יצר־אל בבריאה־שניה ובמאמרו ״יהי״! התיצב במערכת תולדות בני אדם, עם כל פרשת הענין הנעלה הזה ואת אשר ייסד עוז ואת אשר יורה דעה לדור ולדורות ולכל האותות והמופתים, הכל כאשר לכל תלוי בזה, אם ככה נהיה הדבר באמת, אם תאמין באמונה שלמה, כי אמנם התגלות ה׳ ושכינת עזו, הנה שעמדו לאבותינו בצאת ישראל ממצרים — או כל הספור והקורות האלה המה גם כן מעשה ככל המעשים בספרי תולדות בני אדם ומקרה אחד הוא ככל המקרים, אשר בנגלה הנך רואה לפניך מעשה אנוש ותחבולותיו ורק תצרף להם את המחשבה, כי אמנם ההשגחה הכללית צופיה על קורות דברי הימים ורק שלטון ה׳ הכללי יתיחס גם על גוי ואדם יחד, והשקפה כזאת תהיה השקפתך גם על דבר יציאת עם ישראל ממצרים — והנה אם נקבע בלבך באמונה אמן, כי אמנם האופן הראשון הוא אמת ויציב, אז מעשה הגאולה בעצמו הנהו ערובה נעלה ונאמנה בעד ה׳ וממשלתו ומציאותו בחיי העמים, בעד הופעת כבודו והתגלותו והשגחתו הפרטית בתולדות בני אדם, אז אשריך ישראל, כי גדלת ורוממת, נעלית ונשאת עם כל עצמותך, אשר כמעט כלא נחשבה, גם בהיותך המעט מכל העמים, רפה וחסר־כל עד עדן ועדנין, זאת תהלתך במנת גורלך, להיות ״קנין ה׳״, אף קרוא הנך אל תעודה רמה ומאד נעלה, תעודה רוחנית, אשר תעצור כח להתגבר על כל מצוקי התבל ואילי הארץ — הנך אז עם ״ישראל״ — אבל אם כזאת וכזאת נהיה רק באופן השני, אז יחסר לך הכל כאשר לכל — ואתה ישראל, לך לך והתאבל על החלום אשר חלמת, ושא קינה על אסונך ושברך הגדול בים זה אלפי שנים.
7