חורב ר״חHoreb 208
א׳בכל דבר ידרוש ה׳ ממך תמיד בתור אב ישראל, אב לבנים, כי תשנן לבניך וצאצאי מעיך, אשר חנן אותך בעודם באבם, מה ה׳ שואל ממך ומזרעך; בשחר טל ילדותם תקרבם אל ה׳ ותפיח בלבם התשוקה, להיות קשורים ואחוזים, חבוקים ודבוקים בחיי ישראל ומנת גורלו; אבל את ערב היום ההוא, אשר אתה בעצמך תחוג בו את יום הולדת עם ישראל, את הבריאה אשר ברא ה׳ את עם הפלאות בקרב תולדות בני אדם, תחלת תעודתך, תעודת איש ישראל, את הערב ההוא יעד ה׳ לקדש את זרעך, להכניס את בניך הקטנים בברית עמך, את לדיך הקטנים, אשר על קרבתם אל אלקים או חללם את שמו חלילה, נוסד נצח־ישראל ועתידות עמנו בעתיד לבוא. בילדיך אלה תוכל להשקות את ״מטע לשם״, אשר נטע ה׳ לחיי עולם ע״י ״יציאת מצרים״ למען יגדלו וישוו פרי קדש הלולים בעת תחלק לך ולהם את פרוסות הלחם עוני, את המצות, לאות ברית, כי תתקשר אל תעודת עמך ״ומסירת הנפש״ של ישראל אל אלקי אבותיו ותורתו, אז אל תמעיט בדברים היוצאים מלב טהור, דבר אליהם, אל בניך, יוצאי חלציך, והשמיע להם את מעלת התעודה הנעלה להיות אב לבני ישראל ובנים למקום בני אל חי — למדם את רעיון הלחם עוני, הכירם לדעת את רוח חג הפסח העולה היא למעלה, הבינם את מעלת מעשי ה׳ ונפלאותיו במצרים ושם ישראל, אשר נחלו למו עת הוציאם מאפלה לאורה, מעבדות לחרות.
1