חורב רכ״בHoreb 222
א׳לכן על הסכה לתאר ולצייר לנו ״מחסה״ מכלי כל מעשה אנוש ותחבולותיו, אף תבוא להחסות בה, לא רק עד ארגיעה, כי גם לשבת בה. המושגים השנים: דבר שלילת תחבולות מעשי ידי אדם ומחסה לא כביר וכל התנאים הדרושים לחסות כזאת (דירת עראי) גם כניסתך בה לשם ישיבה והתמהמהות (כעין תדורו), המה שני היסודות, אשר עליהם הטבעו בנין הסכה וחובת הישיבה בה.
1
ב׳א) בנין הסכה — בכל בנין הנועד להיות למעון לאדם דרושים להיות הדברים האלה: א) המחסה ע״י הגג. ב) תשמיש המחסה בזה, כי נעשה ומוגבל לרשות היחיד, הלא הוא מצד אחד: שטח המקום והשעור, ומצד השני מחיצת הגבול ע״י הדפנות; בגג הסכה (סכך) עלינו להתבונן ציור אפיסת תחבולות בני אדם, מחסה של מקרה. ובשעור ודפנות — קיום התשמיש, תמידות ההצטרכות.
2
ג׳א)סכך — על פי תכונתו, תכונת מקרה ואפיסת תחבולה — לכן יוקח לו רק ממערכת הצמחים, אשר נכרו, כי צמחים המה, רק אם לא שלח בהם יד אדם להכשירם ולשנותם בתחבולותיו, הלא הוא לבל יהיה מאלה המיועדים לשמוש האדם, או בלשון חכמים: ״לבל יהיה מוכשר לקבל טומאה״ (מוכשר לקבל טומאה הוא הדבר אשר כבר בא ביחס שלטון עצמות האדם), לכן הסכך לא נעשה מעור, ממתכת ומיני אדמה, אף הבלתי מעובדים, יען כי לא צמחים המה. פשתן מנופץ פסול, יען כי לא נכר עוד, גם לא מפרות או חומרי הצמחים, אשר הכשירו והזמינו אותם לכלים, יען כי מוכשרים המה לקבל טומאה, אף לא יסככו בדבר המחובר עוד אל הקרקע, או אשר יחברוהו אליו, בעוד הוא שייך אל הקרקע ובלתי לקוח ממנו (א״ח תרכ״ט); הסכך לא יהיה גבוה מקרקע הסכה למעלה מעשרים אמה (תקל״ג). — כמו כן מטעם דרבנן: לבלי לסכך בנסרים, לבלי לפרוש סדין תחת הסכך, גם בתוך ארבעה טפחים להסכך, אם לא נכר כי נתלה הנהו, לא בעבור הסכך; לא יסככו בחבילות גם לא בצמחים מעלים ריח רע ועלים הנושרים מהסכך. תערובות הראו ושאינו ראוי לסכוך דרוש להיות הראוי יותר מהמחצת (תרכ״ט). הסכך דרוש להיות עב עד כי מקומות הצל יהיו מרובים ממקומות האור (צלתה מרובה מחמתה), ובכל זאת נדרש להיות הסכוך לא מעובה למאד, רק באופן, כי יוכלו להראות מבעדו הכוכבים הגדולים. אם הסכך ככה עב עד כי לא יחדרו בו גשמים איננו כשר (תרל״א). עלים היבשים בנקל במשך שבעת ימי החג בלתי נחשבים לסכך רק לאויר (תרכ״ט); מובן מאליו כי שטח הסכך דרוש להיות במדת שטח הכשר לסכה, הלא הוא: לא פחות משבעה טפחים מרובעים. באיזה תנאים יפריע או לא יפסול חלק הסכך הפסול את יתר חלקי הסכך הכשרים, מה נחשב ומה לא נחשב אל סכה, גם בנוגע ליחס האויר וכדומה ראה א״ח תרל״ב.
3
ד׳ב)דפנות — ושעור שטח המקום המכלכלים בקרבם את תכונת התמידות — הן רעיון מצות הסכה איננו מצומצם לקנות הידיעה, כי במקרה ועל עת קצרה תוכל להסיר ממך את החשיבות הנפרזה נגד מעשה אנוש ותחבולותיו ע״י ישיבתך בסכה, כי גם ולו יהי, אם תגור באהל כזה לעולמים, ותהיה חסר כל מחסה הנעשה בתחבולות בני אדם, כי גם אז תוכל למצוא מחסה עז בה׳ וע״י ה׳, לכן דפנות הסכה דרושים להיות גבוהים לא פחות מעשרה טפחים (תרל״ג). ארך ורוחב הסכה למצער שבעה טפחים מרובעים (תרל״ד). חומר הדפנות יוכל להיות מכל דבר, רק מדבר המתקים שבעה ימים. לסכה דרושים להיות ד׳ דפנות שלמים, ואם אי אפשר הוא, ראה בסימן תר״ל. הדפנות דרושים להיות חזקים נגד רוח מצויה (שם). את הדפנות יבנו טרם יסככו למעלה את הסכך.
4
ה׳ג)בכלל: הסבה אם גם לא נבנתה לתכלית סכה כשרה, אם רק עשיתה היתה ״למחסה״ (תרל״ה), אך אם נבנתה לפני שלשים יום, יחדשו דבר מה בסכך לתכלית מצוה ולמצער טפח מרובע אחד או דבר מה על כל ארך הסבה. אם סככו אותה לשם סכה כשרה, כשרה היא גם בלי התחדשות, ואם גם נעשתה לפני שנה אחת מקודם (תרל״ו); מי אשר לא עשה ככה לפני החג יוכל לבנות אותה בחול המועד וגם ביום האחרון (תרל״ג). ברגע הסכוך הסכך נדרש להיות כשר (תרכ״ו). הסכה וכל אשר בה, גם העשוי בה לנוי והדר, יען כי נעשו לשם מצוה, יכלכלו בקרבם תכונת קדושה, עד כי לא נוכל ככל משך ימי החג להשתמש בשום דבר מהם לתכלית אחרת, אך אלה הדברים התלוים על הדפנות לעדי, מפני יראת הנזק, נוכל לטלטלם ולהסירם משם, גם העשבים אשר השתמשו בהם לסכך בל ישתמשו בהם אחרי החג לשמוש נמבזה. — (תרל״ח).
5