חורב רכ״זHoreb 227
א׳למלא את חובת הלולב בתור קנין שלך (לכם) יקחו את אגודת, הלולב בימין ואת האתרוג בשמאל, ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה, בתור אות וציור נאמן עבורנו לדעת ולהודיע בזה, כפי אשר נחשוב, כי אלה מיני הפרי והעץ הנם מיד ה׳ ונתונים המה לנו להיות קניננו, כמו כן נשקיף על הכל, על כל הנמצאים בעולם ה׳, בידיעה נאמנה, כי המה כלמו קנין ה׳, וכי הארבעה מינים הללו המה הדוגמאות בעבור הכל, אשר יראה האדם ויקבל מתנות הטבע מבריאת ה׳, את הלולב ינענע ויפנהו אל ד׳ רוחות השמים: מזרח, דרום, מערב וצפון, למעלה ולמטה, להביע בזה אמר: ״כי הכל כאשר לכל מתנות ה׳, אשר יתן לנו בברכתנו, ברכת הקיום, הנם מסורים אלינו, לחשוב אותם רק בתור אמצעי, לקדש עצמנו, למלאות על ידם את רצונו בשמחה (תרנ״א), ויען כי קדושת הקנין לחיי עבודת אלקים — מתאמת יחד רק עם העת אשר בה ישלטו החיים הפועלים ועבודת מלאכה, הלא הוא ״בעצם היום״, לכן נטילת הלולב היא רק ביום ולא בלילה, הזמן: מעת זריחת השמש, וביחוד נענוע הלולב הוא בעת אמירת ״ההלל״, עת נזמר יה ונודה לה׳ חסדו, כי הופיע ממרום קדשו בתולדות בני אדם ע״י גלוי שכינתו לעשות גדולות ונפלאות בעד עמו, גוי צדיק שומר אמונים, יען בשיר ובהלל ניסד עז ונכתיר את תעודת ישראל ואת אדון עולם, אשר בחר בנו להיות לו עם סגולה, עם מקדש כל קנין ורכוש לשלוט עליהם כרצון ה׳, כתורה וכמצוה (תרנ״א). וברעיון כזה, כמו לפנים, עת היה המקדש על מכונו היו מקיפים את ״המזבח״, כן גם עתה מקיפים אנחנו עם הארבעה מינים האלה את הבימה״, אחרי אשר יעמידו עליה ספרי תורות, ההקפה בעגול מסביב איזה דבר, תורה, כי הדבר אשר בפנים העגול הנהו הנקודה, התוך והמרכז, אשר עלינו לסבב ולכונן נגדו תמיד ההשתדלות והפניות, שאנו פונים, ובענין ההקפה סביב ״התורה״ שהיא מרכז חיינו, נוכיח לדעת בפועל: כי עם כל הקנינים והאמצעים, הנתונים לנו מה׳, נתאמץ למלאות את דבריה ולהנות מהקנינים שיחנן אותנו בהם בקרב ההוג, אשר תתוה לנו התורה (תר״ס).
1
ב׳כאשר נר ישראל החל להדעך, לא מפני מעוט הקנינים ודלת הרכוש, רק ביחוד מפני הפרזת חשיבות הקנין, אשר בגללה תבוא הגאוה ותמצא לה קן בלב האדם, להתגאה ולבטוח עד למותר על מעשה אנוש ותחבולותיו תקנו חוזי־יה, נביאי ה׳ הצופים לעמם, בעד יום האחרון של חג הסכות, אחרי אשר הקיפו שבע פעמים את המזבח או את הבימה, את מנהג ״חבטת הערבה״, למען נביע אמר בזה בפועל: כי כל בן ישראל יסיר מלבו כל גאוה ובטחון על כחו ועצם ידו לבד, הן ״הערבה״ היא הדוגמא לצייר את ״החומר״ (עץ), אשר נקבל אותו מהטבע, חומר לא עובד בו, ואשר בחומר כזה יראה האדם ביותר את כשרונו, מעשה אנוש ותחבולותיו וכח ממשלתו על הנמצאים, בעשותו כלי למעשהו אהל לשבתו, ומעשה חרש וחושב שהמה יביאו את האדם בראש וראשון להתגאות עליהם, לכן תקנו וסדרו, כי ביום השביעי מחג הסכות ישליטו את רעיון הסכה גם בחתימת המצוה של נטילת לולב, הלא היא חבטת הערבה ביום הושענא רבה.
2
ג׳לפי מצות התורה כמו חיוב אכילת מצה, שהוא רק בליל יום הראשון (אצלנו בשני הלילות) כן הוא גם מצות ״לולב״ חיובו גם כן רק ביום הראשון, ורק בבית המקדש אשר (כמו במעשה הקרבנות, על כל יום ויום מהחג התחדש גם מושג החג) היה אז חיוב מצות ״לולב״ כל שבעת הימים, אך אחר חרבן הבית הנהיגו חכמינו ז״ל, לזכר המנהג במקדש, את חובת הלולב ג״כ בעד שבעת ימי החג (תרנ״ח), לכן ישנם מהפסולים בד׳ מינים, אשר הבלתי ראוים ליום הראשון כשרים המה בעד שאר הימים, כמו לולב
3
ד׳שאול וכדומה, אך בשאר הדברים הוא בלי שנוי (תרמ״ט). אם יום הראשון של סכות חל להיות ביום השבת אז לא יטלו לולב ביום ההוא (תרנ״ח).
4