חורב כ״חHoreb 28
א׳הביטה נא וראה! הן רק אז כאשר שכח האדם להכיר ולהבחין מעשהו עפ״י החובה והמצוה האצורות בעצם המעשה והמפעל, יען כי שכח האדם את ה׳, אשר הציגו לו לחובה ולמצוה לפעול ולעשות ולקיים ולקבל את רצון ה׳ בתור מדה וקצב לפעולתו זאת, כאשר שכח האדם, כי רק התעודה, הגמול והמבחן, רק המה יעריכו בעד האדם את ערך מנת גורלו עליו, וכי פועל האדם, משפט צדק של ה׳ לגמול ולשלם לאיש כמעשהו, גם אהבת ה׳ לחנך את האדם, כי רק המה לבדם ייעדו ויקצבו את העתיד שלו, מפני ההיסח הדעת הזה, רק אז החל האדם להביט בחרדה על כל מפעל ומעש שעליו לעשות ולבו הגה אימה פן לא יצלהו לו אלה באחריתם — לכן מבלי הכיר עוד את המבחן הפנימי, ויען כי העריך את המפעל רק על פי מזל ההצלחה, מבלי הבין ומבלי דעת עוד, כי אמנם הצלחת המפעל תלויה רק בחכמה רבה, אשר למשפט צדק של אדון העולם ואהבתו, מפני זה יאבה ויחפוץ האדם, כי תבל היצורים, אשר בה ישים כל מעינו סלה, ואליה יתקשר ככל לבו ונפשו, כי היא תודיע לו מראש את אשר יקרה לו ואם יש אחרית ושכר לפעולתו — הוא חפוץ יחפוץ, כי העולם כלו או איזה יצורים, אשר יחשוב אותם לעומדים ברשות עצמם, יגלו לו עפ״י סימניהם, אם נאותים גם המה להכניס עצמם ולהתערב בין תחלת מעשהו ואחרית פעולתו — אכל אין אמר ודברים לתבל היצורים, אלם הנהו העולם כלו גם אין מלה בלשונו, להודיע ולהגיד לך בזאת אף במאומה: מה גזר עליו אדון העולם האל היחיד ומיוחד!! — ובאופן הזה ע״י. דמיון כוזב נפתה האדם ונמשך אחריו להאמין באמונת הבל ורעות רוח בסימני המסבות והנמצאים, אשר באמת אינם עומדים בשום יחס וקשר עם פעולות האדם ותוצאותיהן.
1