חורב רפ״הHoreb 285
א׳ה׳ הורה אותנו רק את האמצעי והתחבולה של הציצת, אבל השמוש בהם מסר אותו לך חפשי לבחירתך, הוא יחיב אותך, אם תשא בגד בעל ארבע כנפות, לעשות בו ציצת, אבל הבחירה בידך, אם תחפוץ לשאת בגד כזה או לא, למען תרגיש בעצמך וברצונך את צרכך ללבישת בגד כזה, ואשר אז בשמחה יותר גדולה תבחר ותקרב את האמצעי הנעלה בכל עת ובכל זמן, לפעול עליך את פעולתו אמונה ביותר, ומי לא ישמח על זאת, כי התורה בעצמה הקדימה לתת לאיש ישראל עזר, מגן ומחסה בעד תאות החושים בעולם הנגלה, אשר מלחמה להן תמיד עם רוח האדם, ובכלי מחזיק ברכה, מטה אלהים זה, יתקומם נגד תעתועי עין רעה ולב חומד, לכבוש אותם תחת ממשלת הרוח העולה היא למעלה, בהכרת ה׳ ותורתו, תורת חיים טהורים ותמימים, חיים שיש בהם יראת שדי, צדקה וחסד. אשרינו, לוא הרשה לנו המנהג בכל ימי חיינו הפועלים לשאת על בשרנו מעיל עליון, בגד בעל ארבע כנפות, אשר היה חיב בציצת, כי אמנם אין מקום, אשר כה היה נדרש לנו אות זכרון של הציצת כמו בחיי המעשה, ששם משאלות החושים מכתירות אותנו והעין והלב דורשים מאתנו בחזקה להגדיל ולהרחיב את חוג צרכי החיים; אבל כמו התפלין, אשר מטעמם ונמוקם המיוחדים להם, לא יוכלו ללוות אותנו על דרך החיים במשך כל היום כלו, עד כי קשירת התפלין נשארה מוגבלה רק בעד זמן עבודת אלהים, כמו כן נשיאת הציצת בטלית העליונה נשארה לנו רק בעד זמן עבודת אלהים, אך הטלית קטן נשא תמיד רק תחת בגדינו, להיות לזכרון לפנינו בעד מושג ורעיון מצות ציצת.
1
ב׳בעת קריאת ״השמע״ יאחוז את הציצת ביד שמאלו, ובעת יגיע אל פרשת ציצת יקחם ביד ימינו ויסתכל בהם בהגיע אל הכתוב ״וראיתם אותו״, ולאות חבה נוהגים קצת לנשק הציצת בשעה שרואים בם ואוחזים אותם ביד עד ״נאמנים ונחמדים״ (כ״ד).
2