חורב רפ״זHoreb 287
א׳כ: מזוזה.
1
ב׳שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד: ואהבת את ה׳ וגו׳ וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך (דברים ו׳ ד׳).
2
ג׳והיה אם שמע תשמעו אל מצותי וגו׳: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו׳: וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, אשר נשבע ה׳ לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ (שם י״א י״ג).
3
ד׳מצוה היא לקבוע את הפרשיות ״שמע והיה אם שמע״ על מזוזת כל פתח בית איש ישראל, למען קדש כאלה כל בית ואהל־יעקב ובכלל כל מקום המוגבל לדירה ושמוש האדם, להיות המקום ההוא מקום קדוש, מקום שם ישכון כבוד ה׳ ושמה ימלאו את חובת עבודת אלהים, גם להראות בזה, כי כל חייך — פעולתך וקבלת שפע הטוב, כי כלמו יחד מיד ה׳ המה לך — פעולתך — כי תהיה מכוננה מול פני ה׳, וקבלת ההשפעה הלא היא, כל המסור לך בחייך, להיות נחשב לך למחנה מאת ה׳: זאת היא הובת ״מזוזה״.
4