חורב רצ״חHoreb 298
א׳בכור בהמה טהורה — בכור שור כשב ועז תמים זכר עליך לאמר עליו, כי קדש הוא לה׳ ולתתו לכהן. בבני צאן עליך לגדל את הבכור ולטפל עמו עד שלשים יום ובגסה חמשים יום, ואם כהן אז איננו מצוי, אזי עליו לגדלם, עד אשר ימצא הכהן. — בימינו אלה עלינו לגדל בכור בהמה טהורה עד אשר יהיה בעל מום כזה, אשר לא יסכן עוד לקרבן; אם יכירו שלשה בעלי תורה, כי אמנם מום בו, יוכלו לשחוט אותו, ואם נמצא כשר יוכל לאכול אותו גם ישראל ויוכלו להנות מעורו וצמרו, אכל לא ינהגו בבשר בכור בעל מום, כמו עם בשר בעל חי אחר, לא ימכרו אותו במקולין ואיננו נשקל בליטרא ואין נותנים ממנו לכלבים. שחטו ונמצא טרפה עורו ובשרו אסור בהנאה וטעון קבורה, וכמו כן אם מת מעצמו טעון קבורה, ונוהגים לכרוך אותו בסדין קוברים אותו בבית הקברות בעומק האדמה לבלי יוכל מי לגלות אותו (ש״ו, ש״ז). בכור ואף בעל מום אסור לגוז את צמרו או לעשות בו עבודה, הצמר אשר גזו או נפלו ממנו אסור בהנאה, ואם נתערבו באחרים כלם אסורים. אסור לעשות בזדון מום בבכור ואף לגרום לו מום. כהנים ולוים חייבים ג״כ בבכור בהמה טהורה, רק הכהן מפרישו לעצמו ומחזיקו בקדושת בכור עד שיפול בו מום (שט״ו, ש״כ) — אם יש לכמה ישראלים שותפות באם הבכור ובבכור, אז חלה עליהם מצות בכור בהמה כשרה, אבל אם יש לאינו ישראל שותפות עליהם אף החלק הקטן שבקטנים פטור ממצות בכורה. — בימינו אלה מצוה למכור לאינו ישראל את הבהמה הטהורה או להשתתף עמו בה קודם שתלד כדי לפטרה מבכורה, ואף כי מפקיעה מקדושת הבכור, טוב יותר לבל יבוא לידי מכשול בגיזה ובעבודה, ואם ימכור לאינו ישראל את הולד לבד אינו מועיל, יען כי הוא דבר שלא בא לעולם, והקנין יהיה באופן כזה, ישוה את עצמו עם האינו ישראל על מחיר הפרה וגם ישכיר לו את המקום, אשר הפרה עומדת. שם והא״י יתן לו פרוטה ויאמר לו הישראל בזאת הפרוטה תקנה את המקום אשר הפרה עומדת שמה והמקום הזה יקנה לך את הפרה, או יעשה כן שלאחר שהושוו על מחיר הפרה יתן לו האינו ישראל פרוטה וגם ימשוך הא״י את הפרה לרשותו, וקונה אותה במשיכה ומעות ואפילו אם מחזירה אח״כ לרשות ישראל (ש״כ).
1