חורב שצ״אHoreb 391
א׳והנה יען הלשון הרע באופן הנהוג שרשה בשתים האלה: א) באי־כשרון, להשתמש כהוגן בשארית הזמן הנשאר אחר עת העבודה והמעשה, להשתכר לחם חוקנו, הלא היא בעת המופנה לנו מכל פעולת נהוגה לצרכי החיים, ובאפס יכולת, למצוא איזה פעולה טובה וטהורה ונאותה, לרומם את כבוד האדם ולבל תאריך לאדם העת, מבלי דעת, במה לבלות את הזמן המופנה ההוא, ישימו אל ״לשון הרע״ פניהם, לעסוק בשיחות טפלות במושב לצים ובחברת מרעים, לדבר תועה איש על רעהו. — ב) בנטיה נשחתה ובמדה של רוח שפלה בכלל, להקטין ולהקל בכבוד זולתו, עד כי תמצא לה ענג ושעשועים גם שמחה, לקרוא בשם איזה עון ואשמה או מום וחסרון הנמצא ברעהו, בהתאמרו, כי הוא אמנם יוכל להתהדר ולהתגאות, בהיותו חפשי מכל אלה, עד כי כל הנגעים אדם כזה רואה בחברו חוץ מנגעי עצמו — ולכן יורו לנו חכמינו ז״ל איך לעקור שורש פורה ראש ולענה של לשון הרע, רכילות וכדומה ולסתום את מקורו, לבל יעלו עוד על הדעת כל חפץ ותשוקה, לדבר תועה, ללכת רכיל ולהיות פושק שפתים : א) לקנות חכמת התורה, אשר על ידי זה מצד אחד יהיה לך תמיד ענין ועסק בעד הרוח ומזון בעד הנפש, בכל עת אשר תנוח מעמל מלאכתך ותשבות מעבודתך בעד המחיה והכלכלה, התורה תשיחך, וביחוד ועל כלם הן ע״י העסק בתורה, תרכוש לך באמת את תעודת החיים הנאמנה, אם תלמוד אותה לאשורה, וממנה, הלא תלמוד לדעת את כובד העון הזה ומה נבזה נמאס הוא; על ידה הלא תראה ותכיר לדעת, כי העבודה בעד לחם היא רק ״האמצעי״ לחיים, אבל תכלית החיים גבוהה ונשאה מזה, הלא הוא, לכונן את חייך, להיות ״עבודת אלקים תמידית״ מבלי השאיר לך אף רגע אחד מופנה, אשר יוליך אותך שולל, לעשות לך שחרק ולנהוג קלות ראש בכבוד חברך, בשלומו ומנוחתו. — ב) לרכוש לך ״ענות צדק״, שהיא ״הענוה״ תאלפך בינה, לחוש בנפשך, כמה וכמה חסרונות נמצאו בך בעצמך, עד כי לא תרהיב עוד עז בנפשך להתפאר, לו גם יחסר לך איזה חסרון, והחסרון ההוא אמנם נמצא ברעך ולא בך, בעוד ידעת גם ידעת בנפשך עפ״י מדת ״הענוה״ הזאת, כמה מן הפחיתות ואי־שלמות נמצאה בך, ואיך ימלאך לבך עוד להיות שופט ותכן עלילות של רעך — ״הענוה״ תביאך, לעבודה תמידית של השתלמות עצמותך, עד כי לא יהיה לך עוד כל פנאי וחפץ ושעת הכושר, להשגיח ולהתבונן הרבה ולפקח על מפעלות רעך, לקחת דברים ולשוחח על אדות חסרונותיו וחטאיו.
1