חורב ת׳Horeb 400
א׳מדרגה קלה של ההשחתה, ואשר נדרש אמנם גם כן לחדול ממנה הוא הפזור (פערשווענדונג). אם תרבה להוציא ולפזר את האמצעים, אשר יש לך, באופן, אשר התכלית הדרושה, להשיג על ידם איננה מתאמתת עם מכסת ההוצאה — אמנם את זאת נקרא בשם מדרגה קלה של ההשחתה, יען אלה הדברים, שהוציא אותם בפזור ובמדה מרובה, הלא המה בעצמם בלתי נשחתים, יען יבוא לידי שמוש ותועלת בעד אחרים, אבל בכל זאת השחתה היא, יען בנוגע אל עצמך הלא נשחתים המה, הן עם כל קנין כקטן כגדול, אשר נתן לך ה׳, נתנה לך גם החובה להשתמש בו לתכליות טובות ומועילות ובזה נכללת היא גם ״ההוצאה״ — אבל, אם תוציא אותם לתכליות שלא בדעת ולא בחכמה, או גם לתכליות טובות ומשובחות בפני עצמן, אבל במדה נפרזה, יותר מאשר נדרש להוציא בגלל התכלית ההיא, אז בלי כל תועלת הנך משחית את האמצעים, שיכולת להשתמש בהם לתכליות של תועלת וחכמה והנה נכבדות מאלה, או לתכליות טובות אחרות, ולוא יהי, כי האחרים ישתמשו עם פזור ״ההוצאה״ שלך לתועלת עצמם, אבל הן אתה, הלא לא תוכל לדעת ולערוב בעדם, כי המה אמנם ישתמשו בזה לתכלית טובה ולא תוכל לחשוב זאת לך לתכלית של תועלת, בעוד עם כל אמצעי ואמצעי הלא מוטלת עליך החובה, להשתמש עמו רק בהשכל ודעת.
1
ב׳אבל יותר מזה קרובה היא אל ההשחתה מדת ״הכלות והקמצנות״ והוא, ההחדלה מהשתמש עם הדברים עפ״י החובה לתכליות מטרתם, בעוד באופן כזה, הלא יחשוב הכלי את הקנין לא ״לאמצעי״ רק לעצם ״התכלית״. הן אמנם אלה הדברים, אשר הכלי מטמינם ומקברם בארגזיו ויחזיקם שמה מבלי כל תועלת, הנם למצער ״במשך ימי חייו״, אבודים ונשחתים בעד כל האנשים. נוסף לזה עלינו נדרש להתבונן, כי בעד כל חלק וחלק מהקנין, הבלתי בא לידי שמוש שלו לתכלית הנועדה, להפיק על ידו האחריות עליך, וא״כ תחול על הכלי האשמה, כי לא מלא את החובה הדרושה מאתו ולא שמר את תפקידו.
2