חורב תכ״זHoreb 427
א׳דבר ה׳ יקרא אלינו, לעצור את ידינו למנוע אותנו מבוא בדמים ולפרוע פרעות בגופנו. אל תטרוף את נפשך בכפך! אל תשים מום בגופך, אל תצער את עצמך! אל תביא חייך בסכנה! אל תחליש את גופך! הבה! החזיקה וקיים את עצמך, ושמור נפשך מאד!!
1
ב׳״מאבד עצמו לדעת״ — הן אמנם חיי חברך דרושים להיות קדושים לך, חלילה לך, להרוס ולכלות את מעטה הרוח ובית חמרו של אחיך — חלילה לך, לשלוח את ידך, לקרוע את הקשר ולהתיר את האגודה, אשר קשר בה ה׳ את הגוף ואת הנפש של אחיך, להיות אגודתם יחד על ארץ נוסדה. אתה לא תוכל לגרש מעל פני האדמה את רוח אחיך, כל עוד יחזיקהו ה׳ בתבל ארצהו — ואתה, האם אינך חפץ תחפוץ, להכיר גם בחיי עצמך קדושה כזאת? בחיי עצמך אינך חפץ לכבד, כמו בחיי חברך, את האגודה אחת של האדם, אשר קבל אותה מיד ה׳? — אתה תרהיב עז בנפשך להרוס ולכלות מרוחך — רוח בן אדם — את מעטפת הגויה, הנך מתפרץ, לברוח מלפני ה׳ — בטרם יקראך ה׳, לעזוב את עולמך, את האדמה, אשר שמך ה׳, לחיות עליה? — אבל דע, כי אין לך שום זכות על חיי עצמך או על גופך יותר מהזכות שלך בנוגע אל חיי חברך וגופו, כי באבוד עצמך לדעת, את מקדש ה׳ אתה מחריב ומחרים! את יצור ה׳ אתה עושה כלה — הנך אז זד ארור, רוצח! הן הכל שוה, אם תאבד את נפשך או אם תרצח את נפש אחיך — ה׳ ידרוש ממך דין וחשבון בעד כל דם ודם, אשר תשפוך — דע לך, כי גם גופך, גם כחותיך, גם זמנך הקצר, במשך עת היותך במציאותך פה עלי אדמות, לא לך הם — וכמו כל חלק וחלק מעולמך, אשר לא תוכל לאמר עליו ״שלי, שלי הוא״! כמו כן הכל כאשר לכל גם גופך, הלא נתנו לך רק להשתמש בהם בתור כלי יוצר ואמצעי, למלאות עמהם את חובותיך, לכן עליך החובה, להשתמש בגופך כמו עם שאר המתנות, אשר חוננת במו, רק לפי רצון ה׳ וסדר ה׳; אבל להרוס, לבטל ולכלות את הכלי יוצר, גם את האמצעים שהמה נתונים נתונים לך למלואי תעודתך, חלילה, חלילה לך מעשות כזאת — כזאת היה לא תהיה! בעוד עליך החובה, לתת דין וחשבון על מפעלך זה לפני ה׳ — ואם ה׳ ידרוש ממך דין וחשבון בעד כל דבר אף הקטן שבקטנים מקניניך — הלא על אחת כמה וכמה, כי ידרוש ה׳ ממך דין וחשבון נורא וחמור על היקר מכל יקר שלך, שהוא התנאי הראשון לשאת ולהחזיק את כלם כאחד — את דמך בנפשך ידרוש ממך ה׳!! —
2
ג׳עבד ה׳ אתה, רוח האדם, הנך שלוח הלום, להתעטף פה בעפר הארץ ולמלאות בתבל הארצי את פקודת אלקיך, שכם אחד עם כל ברואי חלד ותבל ארצהו, ובכל מראה ודמות, אשר תתיצב לפניך התבל הזאת — בחזיון של חבה או של איבה, כל זאת פקודת ה׳ ותעודה עבורך — ואתה האם מאן תמאן, למלאות באמונה את תפקידך ופקודתו לא תשמור רוחך, יען וביען, כי היא לא תפיק רצון ממך או תחשוב כי לא תועיל לה עוד — אן יען, כי הנך בעצמך מכביד את אכפה עליך עד למאד, או מפני, כי החלשת את עצמך, עד כי נרפה נרפה אתה למאד, לכן חפץ תחפוץ לנתק את מוסרותיך עם התבל ומלואה ולקרוע את מסורת הברית עמה, הנך חפץ תחפוץ ללעוג לדבר ה׳ אשר יקראך ״הלום״, להתמהמה בתבל ארצהו, למלאות את תעודתך. מתפרץ הנך מפני אדוניך, והנך נחפז לבוא ״שם״, להתיצב לפני כס יה בתור ״מורד ופושע״??! —
3
ד׳אסון? סבל החיים?, — התדמה להקל את כובד משאם מעליך ע״י חטא ועון? או לכבות את גחלתם? האם תחשוב, כי כמו תוכל להרוס ולכלות את מעטה גופך, כן תעצור כח לבטל ולאפס גם את עצמותך — את עצמך, את רוח האדם! ובמעשך זה, להשתמט ולהתחמק מהדין והמשפט, אשר יביאון אותך שם? — ״שגעון״!! —
4
ה׳אבל דבר פשע? החרפה? — האם תחפוץ, לכפר בדבר פשע את הדבר פשע? גם למען תברח מלפני אנשים ולהנצל מחרפה. היתכן לך, להתיצב ככלי מלא בושה וכלמה או כחרש הנשבר לפני כס — יה? ״שגעון גדול ונורא״!! —
5
ו׳גם דמיון כוזב הוא לחשוב, כי האבוד עצמו לדעת הוא רק חטא ועון נגד ה׳ ונגד עצמו, מבלי היות גם חטא ועון נגד כל תבל הארצי, האם לך לבד שייך הנהו החלק הקטן שבקטנים של מציאותך וכחך? האם אין לך החובה בכל אחד ונגד כל אחד להיות ״ברכה״ בעולם? האם אינך שייך להתבל עם כל מציאותך? האם לא נולדת בשבילה ובגללה, בעת קראך ה׳ אל מציאותך, ואם כן, האם לא בגד תבגוד גם בה ותתכחש לכל דרישותיה ממך, כאשר תבטל ותאפס את מציאותך?! — אבל הנך נצב כה גלמוד ונעזב בעולם ה׳, אין כל קשר של האהבה וידידות או קרבת שארי בשר, אשר יאגדו ויקשרו יחד את מציאות האחרים אל מציאותך!! אולם האם רק אלה הם נחשבים לקרובים אליך, אלה שיש בהם זכות הקרבה אל פעולתך לברכה? האם לא הכל הוא, הכל כאשר לכל, כל אשר ישא עליו חותם תכנית ה׳. האם לא כל אדם, אשר החובה עליך, לעבוד אותו, כל בעל חי, אשר עליך להחזיקו ולהחיותו, כל עץ אשר עליך לגדל ולשגשג אותו, וכל יצור אדמה אשר הנך נקשר לו בחובתך האם לא כלם הם קרובים אליך? ואם ביחס האנשים ובנוגע אל קרבתם הנך נעזב, גלמוד ובודד — אך אולי ההתבודדות ההיא בעצמה באה לך באשמתך, ע״י חטא ועון מצדך, יען וביען, כי התרחקת ונסוגות אחור מהאנשים, אם בגלל פתיות וסכלות, או ע״י דברים ומעשים רעים הרחקת אותם ממך? — אבל אם עד כה היית רק בחטא ועון, בחרפה וכלמה, עד כי נהיית למורת רוח חוג חברתך, נהיית קללה ולא ברכה״!! עד כי תחשוב כי ״לצדקה וחסד״ יחשב, לחסד וצדקה בעד חוג חברתך, אם אתה בעצמך תבדל מקהל עדתה באבדך עצמך לדעת!! אכן האם אינך רואה, האם אינך מבין, כי אם גם גדלו ועצמו מספר חטאיך, אבל עון אבוד נפשך לדעת עוד יגדל ביותר? ועל כלם, כי גם לוא תהיה אשמתך — נגד התבל מסביב לך — גדולה ונוראה במאד מאד, הנה בעבור זה ובגלל הדבר הזה, עליך להוקיר במאד מאד את ״הזמן הקצר״, הנשאר לך עוד למציאותך בתבל, למען תעצור כח במשך העת הקצרה ההיא ולהוסיף בה אומץ, להיטיב ולתקן בכפלי כפלים, את אשר שחת בתבל ארצה, ולהשיב אליה, את אשר עד כה שדדת וגזלת ממנה, אבל מאין תקח לך ״הכח והיכולת לזה״?
6
ז׳תשאל, — הבה! את אלה יתן לך ה׳ ויחנן בהם את הרצון הטוב של ״הבא לטהר״, בעד זאת תתן ערובתה לך גם המציאות בעצמה, שהנך נמצא עוד חי ובעל יכולת בתבל, גם דבר ה׳, יתן את ערוכתו שלום וברכה, להשב מדרכו הרעה באמרו: כי הוא בכבודו ובעצמו דרוש ידרוש דין וחשבון בעד כל נטף דם השייך לנפשך אם שפוך תשפכנו! לכן התאושש, אומלל, וחיה!!
7