חורב תמ״חHoreb 448
א׳והנה אם ה׳ אלהיך, אשר על פיהו לבד יש לך הזכות, לקחת למזונך את יצורי עולמו — אשר לו לבדו — אם רק מאכלך לא יהיה מאכל בהמה — קדוש הנהו גם מזונך ומאכלך בתור הכנה, לקבוץ הכחות והכשרתם לעבודתו — ה׳, אשר רק הוא לבדו יכיר וידע את עצמות היצורים מסביב לך ויכיר וידע גם אותך ועצמותך, שהנשמה לו והגוף שלו, יען כי הוא ברא אותם ואותך לכבודו, אם ה׳ אמר לך : את הברואים שלי האלה קח לך למזונך, אבל מהברואים שלי האחרים חדל לך, יען כי רבוי הכחות, אשר תדמה, לרכוש לך ע״י ההנאה מהם, הוא למרות רצוני, בעוד כל אלה יעשו אותך בלתי מוכשר עוד לעבודתו הקדושה! האם תוכל להרהיב עז בנפשך בכל זאת, לעבור על דברו, להושיט את ידך ולקחתם למזונך ולהנות מהם, החפץ תחפוץ ללעוג לה׳ ולהראות בזה, כאלו הוא איננו אדון יצוריו, כאלו הוא איננו גם אדון לך, הנך חפץ בזה ללעוג גם על עצמך, בהראותך ע״י זה, כי יש לך רק תעודה בהמית, תעודה שפלה, להיות בהמה לך בפעולת מזונך וכלכלתך — עד כי כבד עליך, להקריב על מזבח תעודתך גם את הקרבן הקל שבקלים את ״הנאת הקבה״, או כי תשים כל מעינך לעבוד את האליל המכוער שבאלילים את ״הקבה״?! — והנה אם תשאל: מה חפץ ה׳ בזה, ומה מגמתו באלה החקים?! אבל התשובה הלא היא: ראשונה : מה ימריצך לדעת את זאת? האם לא דבר ה, הוא זה ופקודתו, האם לא רצון ה׳ לבדו הוא, ועליך הלא לעבדו בכל? ואז! ולוא יהי, כי תשער, אשר הטעם הוא, מפני כי אלה מיני הכלכלה האסורים עליך יביאו מחלה לגופך, גם לוא יהי מפני הטעם ההוא, האם אינך מחויב לחדול מהם, הלא גם גופך קדוש לה׳, ואם כן חלילה לך לצחק בכחות גופך? אמנם הביטה וראה, הן האיסור הזה איננו בגלל ״מחלת הגוף״, רק עליך לחדול מהם מפני דברים נשגבים מאלה, ואשר ביחוד בגללם עליך למנוע עצמך ממאכל טומאה ותועבה, הלא היא מפני מחלת הקדושה של ״הנפש והרוח״, אף בגלל אשר יסבבו חלישות ואי — כשרון עוד לתעודת איש ישראל. — ואתה עוד יכול תוכל לשאול כזאת? תכלית החוק הזה — אמרו חכמינו ז״ל — הוא להחזיק את אנשי ה׳ במעלת הטהרה והקדושה, ואתה עוד תוכל לשאול שאלת ״מדוע״? — אולם הנך אומר, כי לא תוכל להשיג ולהבין בשום אופן ״איככה יוכלו המאכלים האסורים האלה להזיק?״. — אכן דע לך, לוא גם לא תשיג ולא תבין את זאת לעולם, ולוא גם לא למדת לעולם מפי הנסיון, כי הרוח האלקי נקשר הנהו עם גוף האדם בברית יחד בחיי האדמה, וכי נקשר הנהו אליו גם בפעולתו הקטנה שבקטנות, ואם גם הנסיון לעולם לא הורה ולא הוכיח אותך לדעת, כי ע״י הנאות הגוף תתעוררנה נטיות שונות גם נטיות אחרות תכבושנה על ידן, כי ע״י איזה נטיות מובאים המה להרוח טוהר וצחצחות וכי אחרות מהן תכרינה לו קבר בקברות התאוה — ואשר אמנם כפי הנודע גם ״הבעלי חיים״ ע״י הנאה האחת יתכוננו ויתפרצו בנפשם עוז ותעצומות, להיות פראים ושואפים לדם, וע״י הנאה אחרת הנם נהפכים, להיות שלוים ושקטים ובני תרבות? ומפני זה הנך שואל כזאת! אבל האם לא יספיק לך הטעם האחד, כי ה׳, אשר ממנו לבדו קבלת את הזכות, לשלוט על הנמצאים כי ה׳ הלא הוא שאסר עליך להנות מהמאכלות האסורות? — כי ה׳, שעליך לקדש, לחזק ולאמץ את כחות הגוף והרוח השאולים לך ממנו לעבודתו, הלא הוא אסר עליך להרבות ולהגדיל (בפי דמיונך) את הכחות של גופך ע״י ההנאה מהמזון האסור? — כי אתה, בעת, אשר תהנה מהם, הלא הנך משתמש שלא כהוגן עם חסד ה׳ — הנך אז רשע בפני ה׳, בפני היצור ובפני עצמך — אף תפעל ותעשה בזה דבר — שהוא נגד רצונו — נגד תעודתך!! הן אמנם עליך לקיים את מצות ה׳ ולשמור את החקים האלה ונדריהם, בעבור זה, בעבור כי הם ״מצות ה׳״, בעבור, כי חוקי ה׳ המה, והוא נתן אותם לך, להיות חוק ולא יעבור, יען את הגדרים האלה ה׳ גדר בעדך, ועליך הלא להיות סר למשמעתו — ולא רק בגלל זה, בגלל, כי גם אתה הנך מוצא אותם נכונים וישרים לפי דעתך, ומתאימים עם תבונתך ושכלך. הן גם את אלה המצות, אשר תוכל בנקל יותר לשער, כי כוננת אל חקר היסוד והטעם שלהם ותבין לרעם, בכל זאת חלילה לך למלאות אותן רק בעבור זה, בעבור, כי ברור לך טעמן ונמוקן, להיות צדקו יחדו, יען כי באופן כזה הנך ״סר למשמעת עצמך״ ולא למשמעת ה׳ ואתה הלא צוית, רק לשמוע בקול ה׳ ולשמור ולעשות את דבר קדשו מפני הטעם האחד ״כי כה צוך ה״׳ וכי כמוך ככל היצורים עליך להיות ״עבד ה׳״ עם כלם יחד — וזאת היא תעודתך!! —
1