חורב מ״זHoreb 47
א׳רוממות אל וקדושתו — הן הנה מאד נעלות גם מצד עצמן אף מבלי כל רעיון מגמול ועונש — אם רוחך ונפשך עוד לא נשבתו מטהרן, הלא אלה לבדן תעצורנה כח להפריע אותך, לבל יוכל לעלות בלבך כל רעיון פגול מדבר חטא ועון — האם לא הרגשת מעולם את הפעולה והרושם, אשר יפעל עליך בהדרת כבוד איש נכבד ומרומם, איש צדיק תמים, נדיב ושוע? האם לא שמעת מעולם, כי גם הזדים הארורים יהגו כבוד ויחרדו מאיש רם, אשר לו גדל פנימי? עד כי עת יראוהו יאבדו עשתנותיהם, תרפינה ידיהם וירך לבבם, אף יורידו את היד, אשר הונפה לעשות דבר בליעל! הביטה וראה! הן זאת היא רק רוממות אדם והדר גאונו, ולוא יהי, כי גדול ונכבד האיש מאד, הלא בכל זאת מה קטן הנהו באמת, מה כחו ומה גבורתו של בן אדם זה נגד ה׳, הן מה חדל הוא! ואתה אמנם הבה, התיצבה כה לפני ה׳, חושה נא הדר גאונו ורוממות גדולתו עם מעלת קדושתו, דע מה נשגבו ונעלו במאד, ואז הלא רוממות אל וקדושתו תמיתינה ותבטלנה בך כל רעיון לא טהור, אשר יעלה בלבך — זאת היא יראת שדי הנאמנה — אמנם קשה היא להשיג אותה — אבל לתאר אותה בעצם מעלתה, גם כן לא נקל.
1