חורב תפ״אHoreb 481
א׳הן אין יצור אחד בתבל זולתך, אשר פקח ה׳ את עיניו להביט על ה׳ ומפעליו, כאשר פקח את עיניך ויכונן את מבטך, כי תוכל להביט עליו, גם להכיר אותו, לדעת את ה׳; אבל מטרת ההכרה הזאת דרושה להיות מעשה בפועל, שעליך לכונן אותו אל התכלית ההיא, — יען בצלמו ״בצלם אלהים״ ברא אותך ה׳ — והנה יען כי הדבר האחד, אשר על ידו תוכל בכל מקום ובכל עת תמיד, להביט ולהתבונן על ה׳ הלא הוא ״פעלת ה׳״ והפעולה הזאת איננה אחרת רק ״אהבה״, בעוד כל התהוות הבריאה הלא היא ״אהבה״, בעוד מציאות כל יצור ״אהבה״ היא, גם ״ההחזקה״ גם ״השלטון והחנוך״ פעולות ״אהבת ה׳״ הם, כמו בעד כלל המציאות כן בעד כל פרט ופרט — ובעדך — לכן ככה דרושה להיות גם תכלית שקידתך והתאמצות פעולתך ״האהבה״, אהבה פועלת ומשפעת עם כל כח וכח, אשר יתהוה בך ובכל רגע ורגע ממציאות חייך על כולם ובעד כולם דרושה ״האהבה״ להיות לתכלית למו, למען יהי כל מעינך סלה להביא ״ברכה״ בחוג חייך באשר הוא שם. וככל אשר תוכל ותמיד ובכל מקום עליך לשוות לנגד עיניך את התכנית ואת צלם חייך הקדוש, אשר בו נבראת. — הן אל כל אשר תפנה מבטי עיניך ורעיונות לבבך ובכל פנות שאתה פונה, איה הוא המקום אשר לא תמצא בו את ה׳, את האל היחיד ומיוחד בפעולות ״האהבה״ שלו? על כל מקום אשר תדרוך כף רגלך עליו, בכל יצור אשר ישחרך שלום, בכל נשימה ונשימה, אשר תשאף ותנשום, כל שמחה אשר תמלא לבבך, כל דמע עין אשר תבכה — הכל — הכל כאשר לכל מהשמים עד הארץ, מהארץ עד לשמים, כל אשר התהוה, כל אשר היה הוה ויהיה, הכל פעולת ה׳ ומעשהו המה. הכל מעשהו ופעולת אהבתו לטובת ״המציאות״, הכל היא ״האהבה החפשית״ שלו ״אהבת האל״ היחיד ומיוחד — הביטה וראה, איה הוא היציר נברא, אשר יש לו הזכות מצד עצמו על הטובה שהנהו מקבל מה׳, להיות לו כל זאת בתור ״גמול ושלם״? איה הוא היצור, אשר יוכל לתת, ולהציע שום חוק ותנאי לפעולת ה׳ נגדו? איה הוא היצור שטובתו בל עליו, עד כי לא ידרש לו, לתת לה׳ תמיד שבח והודאה בגלל ״חסד אהבתו״? בעוד הכל כאשר לכל, אשר יקבל כל יצור מידו המלאה והרחבה, כולם כאחד רק שפע ״אהבת ה׳ החפשית״ אין זולתה!! והנה ה׳ אלהיך זה בחסדו ובאהבתו המקפת והכוללת את הכל, הוא קורא לך, כי ״תלך בדרכיו״ כפי מדת כחותיך ובחוג פעולותיך ״להדבק בו״ ולהיות ״צלם אלהים״, לכן עליך החובה והמצוה לפנות את מבטך עליו לבדו והיו עיניך נשואות אליו תמיד והיה ״צלם אלהים״ בפעילות ״האהבה״.
1