חורב תצ״טHoreb 499
א׳שור נא! הן התורה כה חרדה ודאגה על דבר חברת האיש הישראלי עד כי תגרש ותחרים מחוג חברתך גם את אלה הדברים הבלתי בעלי חיים, אלה אשר יציגו ויצירו לפני עיניך את האנושית הבזויה והשפלה עד כי בבלי משים תוכל לטמא גם את נפשך, לבל תמשוך אותך אחריה בשפלות מדרגתה ואל אבדן מעלתך, לכן התורה תאמר לך ע״ד הצלמים אשר עובדי האלילים חשבו אותם לאלהות, ויתנו להם כבוד אלהים גם על הנוי (התכשיטים) שלהם והתקרובות שלהם: ״ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו״!!.
1
ב׳כל הנאה מאליל, אשר בן אדם כבדהו כאלהים או מהנוי שלו (ובזה נכלל כל דבר אשר עטה עליו הוד ותפארה) או אשר הקדישו והקריבו לו (הקרובות עכו״ם) אסור עליך, ואף אם החלפת אותם בכסף חל האיסור גם עליו, יען כי ״חרם״ הוא, כי מתיחס הנהו לעמיד בחוג הדברים השייכים אל האנושית הבזויה והשפלה, אשר שאול חטאה, וגם ע״י אלפי מצועים אסור הוא להכניסו ברשותך, לבל תהיה גם אתה חרם על ידו, לצאת ולרדת ממדרגה האנושית הטהורה ע״י התועבה, אשר תביא בביתך, ושאר הדינים ראה י״ד קל״ט ק״נ.
2
ג׳גם להביט בעיניך ולהתבונן ברעיונך על ציורים של עובדי האלילים או ציורי מתים, בעלי חיים ושאר צלמי דמיון תהו, אשר עשו אותם עובדי האלילים, להשתחות להם, לעבדם ולירא מפניהם. חדל לך מזה כנאמר : אל תפנו אל האלילם (ויקרא י״ט ד׳). ולפי הבאור היפה של חכמינו ז״ל: אל תפנו בקרבכם מקום לשום רעיון של עבודת אלילים, למען לא יפתה לבכם חלילה, לחשוב מחשבת פגולים בדבר עבודת אלהים אחרים וכל דבר זמה ותועבה (אה״ע ש״ז ט״ו).
3