חורב תקי״זHoreb 517
א׳ד) התשובה — הלא היא ההחלטה העצומה בנפשך, לקבל על עצמך להיות בעתיד תמים דעים ונאמן ברוחך עם התורה והמצוה, ולשמור ולקיים אותן בפועל, הן אמנם ללא הועיל הוא הודוי והחשבון גם כן איננו רב הערך, אף החרטה המציקה ומוסר כליותיך היא רפת כוח ואין אונים — אם לא תתאמץ מאז והלאה, לרכוש לך בעוז ותעצומות את הכוח והיכולת, לחדול ולמנוע את עצמך מעשות כל חטא ועון גם בעתיד, ולכונן את חייך הבאים להחזיקם בטהרה רב יותר מחייך החולפים — וזאת היא ״התשובה״ הנאמנה: אם יש בידך היכולת גם ההזדמנות, לשוב ולעשות את החטא ההוא, ואתה, אף כי הגרוי והתאוה אל החטא נמצא אתך כמאז כן עתה, אף יש בידך היכולת והכוח, לפעול און ולעבור עבירה כמאז, ובכל זאת הנך מונע את עצמך מעשות החטא, יען וביען, כי הכר הכרת לדעת, כי אמנם חטא ועץ הוא, ומפני זה תחדל מעשות אותן, יען אדיר חפצך עתה, להיטיב את דרכך ולפלס את מעגל חייך, וכל זה לא מפני ״היראה״ או מבלתי יכולת, רק מחפץ נאמן וטהור לזכות ארחך, לכן מובן מאליו, כי הטבת החיים לאדם בימי העלומים הלא היא הטובה ביותר, למען יהיה מאז והלאה דרך החיים סלולה לפניו — אולם אם גם זקנת ושבת, וחייך המה מלאי חטא ועץ ואם גם קפצה עליך הזקנה ועדיין לא שבת מטעותך, בכל זאת אל תאמר נואש. אל תאמר, איככה אוכל לעשות ולקיים את ״התשובה״? הן אמנם גם אז, אם תעשה תשובה בלב נכון בקרבך, תוכל להיות סמוך ובטוח, להשיג סליחה ומחילה, אף בשכבך על ערש דוי והנך מתאבק עם המות, ואף אם אז באת לידי הכרה נאמנה, והנך מרגיש אז בנפשך חרטה גמורה על מעשיך הראשונים וע״י הסדרים והצוואה האחרונה שלך, תראה בפועל, כי אמנם בלב שלם תתאמץ להיטיב את אשר תוכל עוד להיטיב, וכי קבלת בלבך באמת ואמונה בפני ה׳ את ההחלטה הגמורה, אשר באופן, אם יתן לך ה׳ עוד חיים וכוח עלי אדמות, אזי לא תשוב עוד ללכת בדרך חטאים, וכל מעינך יהיה מאז והלאה לעשות אך טוב — אזי גם בשעה האחרונה ההיא מחייך, תוכל עוד ליחל ולקוות לה׳, כי השג תשיג מאתו סליחה וכפרה.
1