חורב תקנ״וHoreb 556
א׳אנחנו בכונה נסינו למעלה להטיל על ״האב״ את חובת התפתחות הרוח של הילד, גם ע״י הלמוד והמדע, אף כי החלק היותר גדול מזה נעשה ע״י בית הספר, ובכל זאת הצגנו את חובת המעשה הזה על האב, למען תתאים ביותר עם המצוה הזאת מן התורה, שהיא אמנם מראש קבעה את החובה הזאת על האב, ואם כי את החלק הרב מהחובה הזאת יימלא אותה האב באמצעות בית הספר, אבל חלילה להאב לשכוח, כי בית הספר הלא נוסד הנהו רק להיות האמצעי ועזר אל החנוך של האב, ועל האב, לדעת את אשר לפניו, כי אם גם מסר את בנו לבית־הספר, בכל זאת לא פטר את עצמו מחובת החנוך, בעוד עליו החובה, לפקח על ילדיו ולהשגיח היטב על תהלוכות ההתפתחות של בנו או בתו, גם להגדיל ולהרחיב אותה בכל אשר יוכל.— ברוך יהיה זכר ר׳ יהושע בן גמלא ז״ל, שהוא היה הראשון, אשר יסד את ״בתי הספר הכלליים״ בעד ילדי בני ישראל, ומני אז אמרו: כאשר תעבורנה על הילד שלש שנים, האב מחויב ללמדו לקרוא עברית, גם להבין מעט את השפה הזאת, וכאשר תעבורנה עליו חמש שנים ובילדים חלשים שש שנים, האב מחויב להכניס את הילד אל בית הספר, אולם מה היא אז תכלית בית הספר לא אחרת, רק למלא בבנים את מקום האב, בנוגע ללמוד ומדע הנאמר למעלה בסעיף ד׳ מהפרק הזה. בדבר פרשת הלמודים ראוי להיות נכלל גם בסדר הלמודים של בית הספר, אבל אם גם עיקר תעוד: בית הספר ביחוד הוא ״המדע״, בכל זאת מהכלל והעיקר ההוא אל יוציאו את ״החיים״, ונהפוך הוא, על החיים להיות המטרה והתכלית בעד הלמוד והמדע — אמנם פעולת בית הספר על הילד, לשנן ולחדד את שכלו ולמסור אל הזכרון שלו את אוצרות המדעים והלמודים, אבל תמיד על המורים להשתדל בפעולתם אמונה, להחם גם את ״הלב והרגש״, למען את הכל יוליכו אל מקום אחד, אף יכוננו את הכל אל מטרה ותכלית אחת, כי על הילד, לראות חיים בתבל ה׳ ותחת עיני ה׳, חיי איש ישראל, גם בחיי בית הספר וחברת הילדים, על המורים, לכונן ולהכשיר את תכונת רוח הילד, להיות תמים דעים ותמים פעלו גם בעולם הקטן של הילדים.
1
ב׳אולם, גם אחרי אשר מסרתם את ילדיכם אל בית הספר אל תשכחו, כי בית הספר הנהו רק החלק האחד מחנוך בניכם, וכי על בית הספר להיות רק כחוליא אחת משרשרת החנוך, אשר תחנכו אותם כקרב ביתכם פנימה, ואל תדמו בלבבכם, כי בית הספר הוא ראשית גם אחרית החנוך בעד הילד. הן החובה עליכם, לפני הכניסתכם את הילד בבית הספר, להפיח בו רוח תשוקה ואהבה נאמנה אל המדע. החובה עליכם, לבחון את רוח ותכנית בית הספר, אשר תמסרו בו את ילדיכם, ולדעת איזה פרי ישוה למו שמה — בבית הספר כזה אשר משם גרשו את רוח ה׳, אשר בו לא ישימו לב אל המוסר והמדות, אף כי בנכם יוכל שמה, להוסיף דעת ולקנות ידיעות הרבה — שם אל תשלחו את הילד. — חובתכם הלא היא, להראות בפועל, כי גם אתם כבד תכבדו את המדע ובזה תעוררו גם בנפש הילד את התשוקה אל הלמודים, לכן עליכם החובה להשגיח על הילד, כי יבקר את בית הספר כסדר מדי יום ביומו, מבלי מגרעת, גם לאמץ את חשקו בלמודים, להרגילו כי ילמוד בשקידה נאמנה, בהיותו בביתכם, וביחוד ועל כלם הלא נשארה עליכם החובה היותר גדולה שלכם בדבר הצעד היותר גדול ונכבד, הלא הוא: החובה של החנוך לחיים! אוי לילד, אם תדמה, כי יצאת ידי חובתך רק בזה, כי שלם תשלם כסף בעד למודו בבית הספר, או למורים פרטיים, ובדברך אדות פעולתך בעד הילד התאמר: כי בזה, הלא מלאת חובת הורים די והותר — יען בהשקפה כזאת על דבר החנוך תפנה מבטך רק, כי הילד ירכוש לו את הידיעות הנחוצות לו, לקנות את המדע, רק בגלל ימצא לו את מחיתו ״בעתיד״, עד כי אתה בעצמך לא תמצא לך אף שעת קלה מופנה בכל היום, שעה כזאת, אשר אז תהיה אתה שייך אל הילד, לא רק בעמל גופך בלבד, גם מטעם חשבון השכל לבד, להבטיח את לחמו בעתיד, להבטיח כי לחמו יהי נתן לו, מבלי מחסור מעמל תבונתו — שעה כזאת, אשר בה כלך כליל תהיה שייך להילד בחנוך אב נאמן לפרי בטנו, לכן שים לבך להשכיל מאד אל חנוך בנך ובתך ודע כי החובה והמצוה עליך להיות שייך אל הילד בפעולת שכלך ותבונתך לחיים; בעין אב שלך, באמרי מוסר אב, אשר יכשירו ויחנכו את הילד, בדוגמא ומשל של עצמך, בנוגע אל אשר הילד היותר נעלה בחין ערך חייו ופנת יקרת תעודתו בעתיד! רק מעט יוכל ״הבית״ לבד לעשות בעד חנוך הילד מבלי עזר ״בית הספר״, אבל כמעט ואין היא פעולת בית הספר בעד החנוך בלי עזר ״הבית״! אוי לילד, אם ״הבית ובית הספר״ לא יפעלו כתומם גם יחד את פעולת החנוך הנאמנה, או אם את אשר יבנה האחד יסתור השני. אם יקרה, כי הציץ והפרח של היהדות אשר פרחו וגמלו תחת אור וחום שמש הצדקה, והדוגמא של ״הבית״, אם אלה נבלו, קמלו או נקטפו בעים הרוח הקר הנושב בקרב ״בית הספר״, או נהפוך הוא, כי את אשר למד הנער ״בבית הספר״ והרגילו אותו שמה, לחשוב את הדברים הקדושים והנעלים לתכלית החיים והנה בעיניו יראה, כי את כל הכבוד והיקר, אשר יתנו בבית הספר לקדשי הרוח והנפש, ובבית הוריו, הלא ירמסו את כל אלה ברגל גאוה וישליכו עליהם שקוצים — מה תוכל להיות אחרית הילד, אם נמצא הנהו חליפות תחת השפעות סותרות וצוררות כאלה — מה תהי אחריתו? — אבל לא פה המקום לעורר תאניה ואניה אדות הדבר הזה — הן אמנם אם בקול ״רחל מבכה על בניה״ יתאונן ויקונן עתה ישראל: ״בני יצאוני ואינם״, כי מבקש הוא את בניו ובנותיו ולא ימצאם עוד, אזי הקינה הזאת לא ישא על בית הספר בלבד ועל הבית בלבד, הוא מקונן על התהפוכות של הבית ובית הספר גם יחד.— על אדות כל שאר דיני החנוך ראה אה״ע ע״א, קי״ב, קי״ג, י״ד רנ״א, רמ״ה ר״מ י״ט, א״ח שי״ג ועוד.
2