חורב תקנ״חHoreb 558
א׳ב) כי חלילה לך לנגוע ברכוש רעך וכי את אשר חסרת ממנו עליך להשלים לו, את זאת הלא ידרוש ממך ״המשפט צדק״ אולם המצוה הנזכרת תחובב אותך להגן ולחסות על רכוש רעך ולשמור ולהציל אותו מהריסה ואבדון, ובאופן, אם אין דבר מה מרכושו נפסד או נחסר, עליך לבקש את ההזדמנות בכל אשר תוכל לתקנו ולהכשירו. ה׳ צוך לכונן את פעולתך תמיד לטובת אחיך ולתועלתו, יען כי בני ברית אחת, בני בית אב אחד אתם כלכם, וה׳ הפקיד בידך ובלבך את טוב רעך, לכן קרוב יהיה הדבר אליך מאד, לעשות ולקיים את כל זה בנפש חפצה.
1
ב׳אם מצאת איזה דבר האבוד מרכוש רעך מחויב הנך להתעסק ולהטפל בו ולהשיב לבעליו את אבדתו, אבל רק באופן, אם המקום והמסבות יראו ויורו לך, כי באמת הדבר ההוא ״אבוד״ הנהו, גם אם נמצאו סימנים בדבר האבוד בעצמו או במקום ששמה נמצאה האבדה, אשר על פיהם תוכל לדרוש ולמצוא את בעל האבדה, והדבר ההוא יהיה למצער שוה פרוטה, ואשר לוא היה זה רכושך, היית גם כן משיבהו אליך, חובת המישרים דורשת ממך, כי במציאה עליך לפעול הרבה יותר מאשר תפעל בעד קנין של עצמך.
2
ג׳אף כי על פי הדין, אם בעל האבדה יאש את לבו מאבדתו, בעוד על ידי ״היאוש״ יחדל הדבר מהיות עוד ״שלו״, יען כל עצם מושג הקנין תלוי רק ברצון ובחפץ בעל הקנין ובהסכמתו עליו להיות ״שלו״, אולם אם משך וסלק את עצמו ומחשבתו והסכמתו מהדבר ההוא, הלא ישוב הקנין ההוא להיות ״הפקר״ ועוד לא נחשבה לגנבה, אם תקח את האבדה, אשר האובד יאש את לבו ממנה, בכל זה משום מצות ״ועשית הישר והטוב״ (לפנים משורת הדין), אשר קראך ה׳ גם אליה, עליך להשיב את האבדה, גם אם ידעת אל נכון, כי בעל האבדה כבר יאש את לבו מזה בעת מצאך את הדבר האבוד, ואם אדות זה יש דבר חוק ומשפט במדינה, מחויב הנך, למלאות כל דבר בזה מטעם ״דינא דמלכותא״, כמו כן מחויב אתה לעצור בעד כל נזק שיהיה שיוכל לבוא ברכוש רעך, ואתה תוכל להצילו מהנזק, כמו לעשות סכר (דאמם) ומעצור לשטף, מי הנהר, לבל ישטוף בגבולו ועוד ועוד (ח״מ רנ״ט).
3