חורב תרל״גHoreb 633
א׳אחרי אשר השקפת והתבוננת על העבר ועל העתיד שלך בהתאחדות עם העבר והעתיד של כללות עמך, גם נקשרת אל הכלל והקרבת את דבר עמך על מזבח ה׳, או אז הנך פונה גם אל חייך הפרטיים והנך מפקיד ביד ה׳ את העתיד הפרטי שלך, את השתדלותך והתחרותך הפרטית, להשגת האושר וההצלחה גם את תקותך על עזרת ה׳, להשגת התום והצדק ״תחנה״ (אלקי נצור), גם תשור ותשקיף על העבר הפרטי שלך, איך התנהגות עד כה עם החיים ומתנותיהם, אתה תרכוש לך את הידיעה מדבר עונותיך וחטאותיך ותאמר (רחום וחנון) אף תתרומם עוד הפעם מעבודת ה׳ הפנימית אל עבודת ה׳ בחיים הפועלים ע״י ההתבוננות, כי ה׳ אמנם:
1
ב׳אשרי ובא לציון:
2
ג׳ישקיף וירא בהשגחתו העליונה על כל מהלך הזמן בכל יחס ומצב, ועל כל אחד מבניו יביט בעין אהבה, צדקה וחסד ומכלכל חיים (אשרי), וכי גם בהשתדלותך היום. ה׳ יהיה עמך, וישלח לך עזרתו מקודש, ויענך בכל: עת צרה וצוקה, בעת אשר אחרים מסביב לך יסמכו ויבטחו וישענו רק על עצמם, על כוחם ועוצם ידם ושלטונם (יענך); וכפי אשר הבטיח לך ה׳, לך האיש הפרטי, כמו לכל כלל עמך, לתת לך ההחזקה הנוסדה על הרוח, אשר אין איש יעצור כוח בשום אופן ובשום זמן, לשדוד אותו ממך (ובא לציון), וגם בגלות, הן תעודת ישראל הלא היא להיות כלי מחזיק ברכה, אות ומופת בעד קדושת שם ה׳, האל הקדוש (ואתה קדוש), ולכן חובתך וחובת כלל ישראל היא, להוציא לפועל בחיים הפועלים את המתנות הרוחניות אשר חוננת בהן, ולבטוח בה׳ ע״ד ההחזקה בנוגע אל צרכי הגוף של היחיד והכלל (ברוך אלקינו, ברוך הגבר), להכיר בתודת לבב את בחירת ישראל בתעודתו הרוחנית (עלינו), ולקוות כי באחרית הימים יכירו וידעו כל יושבי תבל שהמה נבדלים ונפרדים אחד מהשני, להיות נלווים יחד עם עם ישראל, לפנות אל ה׳, אשר יתקן עולם במלכות שדי. מלחמת הדתות תעבור כליל מן הארץ, ולא יהיה עוד כל הבדל בין משפחות האדמה, גם יפול הקיר והחריץ בין האדם ובין אביו שבשמים, האל היחיד ומיוחד, בעוד כולם כאחד יקבלו את עול מלכותו, את עבודת ה׳ בחייהם החיצוניים והפנימיים, והיה ה׳ אחד ושמו אחד (על כן) (ראה הלאה פרק י״ד).
3