חורב תרל״וHoreb 636
א׳ימי תחנה.— יום ב׳ ויום ה׳ היו ימים, שבהם הואיל ה׳ בחסדו לסלוח לעם ישראל על עון ״העגל״ אשר בגללו ראוי היה להשמידו ולכלותו מעל פני האדמה, ואחרי אשר שבו אל ה׳ בלב שלם קבל את תשובתם ויסלח לחם כרוב חסדו — ביום ה׳ עלה משה רבנו ע״ה בפעם שנית על הר סיני וביום ב׳ הביא בפעם שנית את לוחות העדות להיות ערובה ותעודה נאמנה בעד כריתת הברית של ה׳ עם עמו מחדש, לכן הימים ההם מסוגלים המה ביותר לבחינת החיים, להתאמצות אל הטבת החיים ולבקשת סליחה ומחילה.
1
ב׳בימים ההם ירבו לפנות מבט בוחן ובודק ביותר באמירת ״והוא רחום״ אחרי ״אלקי נצור״ (ראה למעלה), לפני רחום וחנון, ובאל ארך אפים, אשר יוסיפו אז גם אחרי קריאת התורה, בויהי רצון יתפללו אל אל אבינו שבשמים, להסיר מאתנו כל צרה כללית ופרטית, אל אל מלא רחמים לרחם עלינו (א״ח קל״ד).
2
ג׳בעשרת ימי תשובה (מצות פרק ח׳) אשר בהם נכונן את מבטנו על העבר לבחינת החיים ולרכוש לנו את התשובה בפני ה׳, וכפי אשר יקראנו קול השופר, לבוא ולהתיצב לפני שופט דמים ומלך העולם הבוחן כליות ולב והחותך חיים לכל חי.
3
ד׳— בימים האלה: בקדושה תעורר את רוחך לזכור, כי ה׳ האל הרם והנשא, האל הקדוש היחיד ומיוחד הנהו בכל זאת (המלך), השליט גם על מנת גורל חייך, גם בבואך אל הברכה בש״ע, שבה תקדש את עצמך לה׳, הדורש טובת חיי העם הרוחניים, תזכור, כי ה׳ ישקיף וירא עתה ויבחן את חיי הרוח והלב החולפים וישפוט אותם (המלך המשפט), גם באבות ובגבורות בהודאה ושלום יוסיפו בקשות כאלה המתיחסות אל אלה הימים, וביום ב׳ וה׳ לפני ״והוא רחום״ תתרומם אל ה׳ בודוי ותפלה, בבקשה ותחנה, בשפכך שיחך אל ה׳, האב הרחמן, המלך הקדוש והמכלכל חיים (אבינו מלכנו).
4
ה׳בתעניות (ראה מערכת העדות פרק י״ג) יאמרו ״עננו״ בשומע תפלה, ולפי המנהג רק במנחה, אבל החזן בימי הצום הקבועים יאמר ״עננו״ בברכה מיוחדה אחרי הברכה בעד רפואת המחלה של גוף הלאום החולה (גואל) גם בשחרית.
5