חורב תער״גHoreb 673
א׳ברכות — הן אמנם את אלה הרעיונות הנעלים על דבר ה׳, אשר רכשנו לנו ע״י עבודת ה׳ הפנימית, עלינו להחזיקם ולאמצם לנו גם בחיינו הפועלים, למען חיי חלדנו לא יהיו מחולקים ונפרדים לשעות התפלה ולשעות החיים, כאלו בראשונות הננו נצבים כה באמת לפני ה׳ בצקון לחש, אבל בשניות נחדל מהתהלך עוד את ה׳, גם נסיח דעתנו ממנו — אבל זאת לא זאת! הן במה נחשבה עבודת ה׳ הפנימית אם היא לא תעצור כח, להשיב לנו את החיים הפועלים, להיות צרופים ומזוקקים שבעתים בקדושה יתירה וביתר עז ומלאים ברכת רעיון ה׳, גם בכלל, אם היא לא תפעול את פעולתה הנאמנה, להפוך את החיים שלנו לעבודת אלקים?! — כי מבלי זה — הן חיים אנחנו חיים כאלה — אשר בהם נשא אנחנו בקרבנו ואתנו אף מסביב לנו מכתירות אותנו מתנות ה׳ במדה מרובה, מבלי לשים לב עליהן, מבלי נחשוב על אדותיהן, אף לא נזכיר את שם ה׳, שהוא הנותן אותן לנו! לפנינו הטבע ועולם האדם — במת החזיון הגדול, שהננו חיים וקיימים עליה, ואשר כלם כאחד הנה הנם התגלות ה׳ — ואנחנו עינים לנו ולא נראה את האל היחיד ומיוחד אשר יתגלה שמה! הן כל דבר, שממנו נהנה, הוא לא זולת, רק מתנת ה׳ בלבד, ואנחנו לא נדע מה נעשה עם אלה מתנות ה׳, מתנות אל רב חסד, בעוד נואל, לחיות חיים כאלה, שהמה יסירו מלבנו את זכר ה׳, אף יביאונו לידי שכחה והיסח הדעת, כי אכן מתנות ה׳ הנה! כמו כן החובות והמצות, שעליהן לחנך אותנו אל ה׳, עוד לא תוכלנה לפעול עלינו במאומה, באופן, אם לא נמלא אותן ברוח נכון ובכונה נאמנה ובידיעה הדרושה, כי אמנם כל אלה מסודרים ומכוננים המה מה׳ ואנחנו נמלא את החובות האלה, רק בתור ״מצות אנשים מלומדה״ בלבד, מבלי כל הכרה נכונה ברעיון ה׳, להחליט כל זה בקרב לבנו ורוחנו, אף הקורות והמאורעות המיוחדים, אשר יקרו אותנו בחיינו גם המה לא יעצרו כח לכונן ולפנות את רעיוננו ומבטנו אל ה׳, אם לא נתאמץ להבין ולהשיג אותם, כי המה אמנם שלוחי עליון, צירי שדי, שהוא המפקד את צבאם, ואשר אמנם בכל אחד מהם הלא יתן ה׳ לנו תעודה מיוחדה, למען דעת על פיהם, איך לכונן את חיינו בעבודת ה׳ — לכן חכמינו ז״ל השכילו ללוות אותנו על כל מצעדי כף רגלנו בדרך החיים, המה ילוו אותנו בעת נקיץ משנתנו לתחיה ובעת נשכב לישון ולנוח ולהחליף כח, פניהם הולכים אתנו בהשקפתנו על הטבע והעולם, בכל הנאה ובכל מעשה המצות המחנכות אותנו לעבודת ה׳, ובכל מקרה ומאורע מיוחד בחיינו ובכל מקום ובכל עת ובכל שעה בחיי ארצנו, יזכירו ויורו אותנו, איך להכיר ולדעת את ה׳ ואת תעודת חיינו, ולחיות עם הכל ובכל בפני ה׳ ורק בפני ה׳, למען כל המציאות שלנו, התבל שלנו, ההנאה, החובה והמצוה שלנו, ובכלל כל החיים שלנו, קדושים יהיו רק לה׳ לבדו.
1
ב׳לכן במצאם, כי מן התורה מחויבים אנחנו לברך ״ברכות״, אשר מושגן ומובנן לקדש את עצמנו אל מלוא רצון ה׳, ״אחרי הנאת הסעודה״ ולפני ״למוד התורה״ — אחרי הנאת הסעודה, הלא הוא אחרי אשר רכשנו לנו ע״י הנאת הסעודה כח וחוזק מחדש, לרכוש לנו את החלטת הדעת, כי בכח הזה עלינו להכיר כי הנהו רק מתנת ה׳, וכי בכח החדש ההוא בעצמו, אשר קנינו לנו, הוטלה עלינו החובה והמצוה, להשתמש עמו רק בעבודת ה׳, שהוא הנותן את מתנתו זאת לנו. — ולפני למוד התורה — הלא הוא, לפני העסק עם התורה הנתנה מה׳, למען נבוא לידי הכרה נאמנה, כי אמנם מיד ה׳ זאת היא לנו, וכי נתנה לנו בעד החיים ללמוד ממנה את תורת החיים ואת חובותיהם, עד כי את העסק בתורה נמלא ג״כ רק ברעיון ובמחשבה, למלאות את הכתוב בה לחיים, ובלמוד התורה ילבש אותנו הרוח העולה היא למעלה, גם יוסיף אמץ וחיל, להוביל אותנו אל המטרה הנאמנה, אשר בעדה למוד התורה נהיה לנו לחובה. — חכמינו ז״ל אלה, כמו שלמדו מברכת התורה לפניה, כי דרושה להיות ברכה גם ״לפני האכילה״, יען כי לא לבד שעלינו החובה להשתמש עם הכח והחוזק, אשר השגנו מאכילה, לעבודת ה׳, כי גם ״לפני האכילה״ ראוי לברך, למען הברכה תזכירנו, כי גם ההנאה בעצמה עליך להנות ברעיון כזה, ולמען גם
2
ג׳ההנאה ההיא בעצמה תתקדש ותהפך להיות הנאה אנושית, בעצם שלמותה, וכי גם היא נחשבה לקדושה כקדושת כל מלוא איזה חובה ומצוה בחיינו, וכמו שלמדו ג״כ מברכת האכילה שלאחריה, לקבוע ברכה גם כן ״אחר למוד התורה״, הלא הוא למוד התורה ברבים, למען תבוא הברכה להזכירנו, לא לבד, כי עלינו להתעתד, אשר בעת הלמוד נשוה לנגדנו את מטרת הלמוד בעצם שלמותו, כי גם אחרי הלמוד תביאנו הברכה להזכיר אותנו, כי גם בחיים נחשוב אותה לתורה נתונה לנו מה׳ בעד חיינו (ברכות כ״א א׳), כמו כן אזנו ותקנו בכלל, על פי הברכות שמצאו בתורה בעד ראשי מוסדות החיים הגופניים והרוחניים שלנו, ומשענותם — הלא המה ״הלחם והתורה״ — גם את שאר הברכות בעד החיים — המה קבעו לנו את כל הברכות, אשר בהן יחדרו ויקדשו את חיינו בכל יחוסי הגוף והרוח היותר נכבדים, המה אזנו ותקנו לנו ברכות מיוחדות בעד העתים של ״בשכבנו ובקומנו״, במראה עינינו ובהשקפותינו על הטבע ועולם האדם, ובכל הנאות שלנו, גם במלוא החובות המוטלים עלינו ובמקרים ובמאורעות נכבדים בחיינו.
3