חורב תרפ״זHoreb 687
א׳אולם רק במחשבה ורעיון מרומם ונעלה על דבר החיים, מוכשרים המה ככהן וכעדה, לברך ולשמוע את ברכת הכהנים, ולהוקיר ולחבב את הברכות האלה על פי מעלתן, ואם כי מראש מקדם הנהיגו את ברכת כהנים לאמר בכל יום בעבודת ה׳: בשחרית, מוסף ונעילה ובתענית צבור, גם במנחה, בעת אשר אין נעילה, בכל זאת אנחנו בצוק העתים והזמנים של הגלות, לא נאמין בעצמנו, כי נוכל לעצור ברוחנו ולעוז בעת הברכות במעוז הרעיון הנעלה הגבוה מעל גבוה השה, בברכת כהנים, לכן אצלנו רק ברגלים, ביו״ט, אשר אז הרוח מופנה ומסוגל הנהו לרעיון כזה, רק אז עלו הכהנים אל הדוכן בחזרת הש״ץ ע״י קריאת החזן אותם בשים שלום, ובקהלות הרבה רק בחזרת הש״ץ במוסף, בכל זאת החזן בתור בקשה יאמר את הברכות ההן בחזרת הש״ץ בסוף תפלת הש״ע או״א ברכנו (א״ח קכ״ז, קכ״ח, קכ״ט).
1
ב׳כמו לפני כל מעשה של קדושה כן מקדשים הכהנים את עצמם לפני נשיאת כפים ע״י נטילת ידיהם, ואל הנטילה הזאת ישרתו אותם ״הלוים״, שהמה היו העוזרים על ידי הכהנים בעבודת ה׳ בעת המקדש היה קים, ואם אין לוי יעשו זאת הבכורים, אשר על מקומם נבחרו ״הלוים״ (עדות פרק כ״א). לפני נשיאת כפים אומרים הכהנים את ברכת המצוה : ״ברוך וכו׳ אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה״, ושאר הדינים ראה א״ח קכ״ח — ק״ל.
2