חורב תשי״בHoreb 712
א׳כא: קדשת כהן, אסור במה, אבן משכית.
1
ב׳ויאמר ה׳ אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אלהם, לנפש לא יטמא בעמיו. כי אם לשארו הקרב אליו, לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו. ולאחתו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא היתה לאיש, לה יטמא וגו׳ וקדשתו, כי את לחם אלהיך הוא מקריב, קדש יהיה לך, כי קדוש אני ה׳ מקדשכם (ויקרא כ״א א׳).
2
ג׳כי אם אל המקום, אשר יבחר ה׳ אלהיכם מכל שבטיכם, לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו ובאת שמה וגו׳ ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם, אתם ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר בשעריכם, כי אין לו חלק ונחלה אתכם. השמר לך, פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך, שם תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך (דברים י״ב ה׳).
3
ד׳ואלהם תאמר: איש איש מבית ישראל ומן הגר וגו׳ אשר יעלה עלה או זבח. ואל פתח אהל מועד לא יביאנו וגו׳ ונכרת האיש ההוא מעמיו (ויקרא י״׳ז ח׳).
4
ה׳לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם, להשתחות וגו׳ (שם כ״ו א׳).
5
ו׳גם באופן אם נדרש, להציג את ענין העדה, להיות בתור מחשבה כללית ורעיון אחד בתור מחשבה ורעיון הכלל והעדה ודבור כללי, אז נדרש הוא, כי אחד מקרב העדה יבוא ויופיע, להיות בא כחה של העדה, להביע את הרעיון שלה, ומה גם, כאשר נדרש היה, להביע ע״י פעולה ומעשה באות וסמן, להודיע בזה את מחשבת הכלל, את רעיון הכלל, הלא דעת לנבון נקל, כי מעשה כזה יכול היה להעשות רק ע״י אחד, שהוא נחשב לבא כח הכלל והצבור, ובאופן כזה הנהו שליח הכלל והצבור, אף יעיר לנו את התאחדות הרבים בגוף אחד — והנה, למען הביע את קדושת החיים בעד כל האומה ע״י המעשה בפועל של ״הבאת הקרבנות״ לשם אות ועדות, נדרש היה, כי את העבודה הזאת ימלא איש אחד בתור ״בא כח״ האומה ושליח האומה — והאיש ההוא שהוא שליח האומה היה ״הכהן״, אשר במובנו הוא אמנם ״עבד״ ״הכלל״ (כהוראת המלה המתפשטת כון) גם את הקדושה, להתמכרות הנפש של חיי הכלל הזה אל התעודה האחת המיוחדת של ״התורה״, כמקום הקדוש, הנבנה בגלל התורה1אף בשעת היתר במות, כגון בזמן היות משכן ה׳ בגלגל, נוב וגבעון, קרבנות צבור לא היו אלא בבמה גדולה דהיינו במשכן וע״י כהן, עיין פרק בתרא דזבחים. (פרק י״ח). להיות בא כח הכלל והצבור בעבודת הקרבנות יעד ה׳ את ״אהרן״ ואת בניו להיות ״כהנים״ בעבודת ה׳.
6